אסיפת הורים

אחרי ששפשפתי עיניים  בתדהמה, ואחרי שהדמעות זרמו מרוב התרגשות, הבנתי שנועה שלי – ילדה תחושתית, מרגשת לא רק אותי, אמא שלה, אלא גם אתכם הגולשים שפרגנתם ובגדול! אז החלטתי (ולא תמיד זה קל כל כך) לשתף אתכם בפוסט אישי נוסף.
 
ת'אמת, מדובר בסיטואציה שמוכרת לכולנו כהורים – אסיפת הורים.
 
חלק מכל מסגרת שנשלח את ילדינו ללמוד בה, מבוסס על הקשר בין ההורה לגננת למורה. וכאן הכנות מתבקשת, כי זה נחמד והכי כיף שבעולם לשמוע מחמאות ודברי הלל על הילדים היקרים שלנו. וזה כמובן בלי לדלג על העובדה שאנחנו מרוויחים את זה ביושר, כי מי דואג לילד אם לא אנחנו? מי עוזר, מכוון, ממריץ ומשתדל? מי מעצים את הילד בכל שלב בחייו?
 
אנחנו בני אדם ורוצים לשמוע במו אוזנינו הערכה על ההשקעה שלנו בגידול הילדים. שההשקעה הזו ניכרת ומורגשת כי אנחנו לא חוסכים בה, ולפעמים נותנים את הנשמה שלנו, העיקר לרוות נחת מהאוצרות המיוחדים שבורא עולם הפקיד בידנו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
ילדים תחושתיים – איך מתמודדים עם זה?
אהבה, התרופה להכל!
אמא, קצת קשה לי
אי נוחות  מתוקה
 
אסיפת הורים בגן של נועה מוגדרת מראש כשיחה רגישה, כי ברור שיש הרבה על מה לדבר. אפילו שזו לא השנה הראשונה בה אני צריכה לשתף את הגננת של הגן וגננת שילוב (מי שמקדמת את נועה במסגרת הגן באופן פרטני כדי שתהיה ברמת התפתחות מתאימה לגילה מבחינה מוטורית ושפתית). ובכל זאת, לא אשקר, במפגש כזה קצב פעימות הלב גבוה מן הרגיל. איך השיחה תזרום? האם נשדר על אותו הגל? זאת שיחה רגישה ומחייבת הכלה ואמפטיה רבה, לפעול למען המטרה המשותפת: נועה!
 
נשימה עמוקה, תפילה קצרה, ואני נכנסת אל הגן מחייכת, רוצה לשדר רוגע. השיחה מתחילה ואחרי הכרות קצרה צריך לספר קצת על נועה.
 
מה יש לי לספר על נועה? אני שואלת את עצמי, אני יכולה למלא מחברות שלמות וספרים עבי כרס. בזכות הילדה הזו אני מחכימה, עובדת על מידות הנפש שלי יותר מהרגיל, שותה בצמא כל פיסת מידע שתעזור לי להבין עוד על ילדים תחושתיים. אבל הכי הרבה, אני לומדת להכיר את עצמי, וזה דבר גדול מאוד בפני עצמו.
 
אני מתנערת מהמחשבות ופותחת לב רחב שיקרב עוד לבבות ללב של נועה. כן, גם הגננת חושבת שהיא ילדה מקסימה, יצירתית, חכמה, מבינה עניין ומאוד מתוקה (מילים כלליות שאף אחד לא יכול לחלוק עליהן). ואז מגיע הרגע שמתחילים לדבר על הקשיים שלה. כן, אני מודעת אליהם ומאוד שמחה לדעת מה הצוות חושב ומה יש לו להציע. ברור שחייב להיות כאן שיתוף פעולה. אני מבחינתי כבר הפשלתי שרוולים, וקדימה לעבודה.
 
"זה יפה שאת לוקחת את העניין עם נועה בקלילות!" החמיאה לי הגננת (פעם ראשונה שאני עוצרת לחשוב על העניין הזה, שמחה על הפרגון שהרגע קיבלתי). הצוות, אחרי שעשה אבחון מקצועי, פורש תוכנית עבודה. "בתחום הזה נעבוד על… בנושא הזה צריך לעשות כך…." וכן הלאה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אני רק  השליחה
זה הזמן שלהם
הילדים המיוחדים של אלוקים
סולם  האהבה
 
גן חובה, זה לא צחוק. בימינו הדרישות גבוהות מאוד וההכנה לכיתה א' מחייבת… מזל שישבתי על הכיסא כי כבר קיבלתי סחרחורת מכמות המחשבות והמשימות שנחתו עלי בזו אחר זו.
 
אחרי שעה וחצי של הכוונות, הסברים ורעיונות, יצאתי מהגן אל העולם עם רשימה ארוכה. לוקחת שוב אוויר לריאות שנחנקו בינתיים, אפילו מוציאה את הסוודר שנראה פתאום מעיק ולוחץ, מרגישה איך הלחץ והעומס חודר לתוך הלב, פשוט חונק. הדרך נראית לי ארוכה מתמיד. הזמן קצר והמלאכה מרובה ונועה, תודה לא-ל, לא בת יחידה, יש עוד ילדים שזקוקים לתשומת ליבי, ויש גם את הבית שצריך אותי.
 
הנשימות מתעצמות והדמעות חונקות. זה מרגיש כבד. אני מאוד אוהבת את נועה ומודה לבורא עולם על הילדה המיוחדת שנתן לי, אבל גם מודה שקשה לי ושהניסיון הזה מצריך ממני כוחות רבים.  
 
עם ההתפתחות של נועה מתפתחת וגדלה גם אמא שלה, אני. וכאדם שאוהב שהדברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר, כמעט מושלמים, אני מגלה שאי אפשר להשקיע בהכל כל הזמן. צריך גם להרפות, אחרי הכל אני רק בן אדם. לפעמים צריך גם לעשות ויתורים לטובת ערך אחר. הרבה פעמים מצאתי את עצמי עומדת מול הבחירה על מה לוותר והיכן להשקיע יותר. פעמים שהבחירה ברורה כשמש, היא לא בידיי, ולי נותר רק ללכת בעקבותיה. להשלים עם מה שנכפה עלי. להשלים עם עצמי ועם הסיטואציה שלא בחרתי בה, אך בחרתי להשלים בה את מה שחסר. לגדול ולהתרומם גם כשאני מעדיפה משהו אחר, גם כשנזרקתי למים ואני לא יודעת לשחות בהם, אבל לפחות אנסה לצוף בהם.
 
זה התפקיד שלי. תפקיד מכובד ויקר – להיות אמא! יש לי אחריות. יש לי שליחות גדולה. יש לי זכות עצומה. וככל שנועה גדלה (בגיל ובהתפתחות) גם אני גדלה (במידות ובהבנות). ככל שנועה מתפתחת, המבט שלי על החיים מתפתח ומתבגר. אני בונה קומה בעתיד שלה וקומות נוספות בנפש שלי. וביחד, נועה ואני, בעזרת השם, נזכה לבנות בית שיגרום נחת רוח לבורא עולם.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com