בלי אבא באלבום
אלבום משפחתי קל מאוד לעצב, צריך רק להוסיף את התמונות וליהנות מהזיכרונות. אבל מה קורה כשאבא לא נמצא באלבום? סיפור אישי מרגש על אהבה בלי תנאים והתמונה החסרה.
דפדפתי באלבום המשפחתי שלנו כמעט כל יום, אבל על התמונות שלו – של אבא שלי, לא הסתכלתי.
היו שם הרבה תמונות "שמחות" שהיה צריך להתעלם מהן, תמונות של אבא מרים את הילד הקטן שלו לאוויר כשהיו בים, תמונות של אבא עושה פרצופים מצחיקים כדי להוציא מהתינוק שזה עתה נולד חיוך קטן, תמונות של אבא ובן עושים קמפינג, נהנים מהשלג ביחד ועושים ברביקיו…
אבל יותר מכל, דפדפתי מהר את הדפים שהיו בהם תמונות של ההורים שלי.
נעים מאוד, קוראים לי מיכאל.
תמיד ידעתי שיש משהו שונה ב"אהבה" של אבא שלי אלי. לרוב החברים שלי היו קשרים נפלאים עם האבות שלהם, שהיו אנשים חמים, יותר בטוחים ואבות שבילו עם הילדים שלהם יותר זמן איכות. אבל כמו כל הילדים, שסובלים מאהבה נכה מההורים שלהם, או של אחד מהם, הייתי צריך להכחיש את הפגמים של אבא שלי. ילדים כמוני יודעים עמוק בתוכם שגם אם ההורים הם הכי פתטיים שישנם, עדיין, הם צריכים אותם כדי לשרוד (לפחות לפרק זמן מסוים).
מאמרים נוספים בנושא:
ההדחקה של כל הדברים המוזרים והשונים שהיו באבא שלי הייתה הדבר הכי טוב בשבילי. הפתרון הזמני והמתפשר הזה עבד טוב בשבילי, הרבה יותר מלפתוח חזית עם יריב שלא יכולתי להביס אותו, או לברוח ממנו, לפני שהגעתי לגיל בו אצליח לשרוד בלעדיו.
השנאה לאבא הפכה למשהו בלתי נסבל ככל שהשנים חלפו גם מהצד של אמא. לפעמים אמא הייתה אומרת שאבא הוא האדם הכי ישר שהכירה, אדם של כבוד והערכה, נאמן לה ולמשפחה. אבל היום גם פעמים בהן אמא 'נכשלה' קצת במקצוע ההורות כששיתפה אותי במה שחשבה עליו – אבא לא יודע לאהוב, ובעצם, אין לו את הרגשות האלה שיש לכל אדם נורמאלי…
ההזדהות שלי הייתה כמובן יותר עם אמא מאשר עם אבא. לא רציתי להיות שום דבר שמזכיר את אבא שלי, אפילו לא בהבעת פנים קטנה. קול קטן בתוכי אמר לי 'אתה לא יכול לסמוך עליו, מיכאל'. אולי לא ידעתי, אבל הקול הזה הכין אותי ליום בו הקרירות שאבא הפגין עלתה כמה מדרגות וירדה המון המון בטמפרטורות שלה, דבר שזעזע אותי עד עמקי נשמתי.
אחרי שאמא האהובה נפטרה, אלוקים ריכז את כל הפוקוס שלי בתוכנית שהכין בשבילי. אבא התחתן עם אישה אחרת והתחיל "חיים חדשים" כשהוא מנשל אותנו – אותי ואת אחותי, ומשאיר אותנו לאנחות. הוא אפילו נישל אותנו מהצוואה ומעוד דברים שהשתיקה יפה להם. כך הפכתי ליתום מאבא ומאמא בבת אחת. אבל תדאגו, כי איך למדתי לאחרונה? לכל דבר יש סיבה והכל לטובה!
הפסקתי לקוות שמשהו יקרה מהצד אבא שלי, לכן פניתי לאבא הגדול והיקר שלי – בורא עולם. למדתי שאפשר לדבר איתו כל יום וזה מה שעשיתי. בשיחות המתוקות איתו הוא לימד אותי להפוך את הרגשות הכואבים של הנטישה והבגידה של אבא למשהו שונה לגמרי – לאהבה וסליחה… וכן, לאבא (ואני חושב שזה משהו שגם אמא הייתה רוצה שאעשה). הבנתי שבורא עולם מכוון אותי להבנה שלא אצטרך לקוות או לרצות משהו מאבא שלי, גם אם הוא יציע לי. אדרבה, אם מישהו ייתן למישהו – זה אני לו, למרות הכל!
אולי גם זה יעניין אתכם:
כך התחלתי לתת לאבא האנוכי שלי בלי שום כעס או מרירות. למה? כדי להראות לו מה הוא לא היה אף פעם, מה הוא לא היה מסוגל לעשות בשביל ילדיו – לאהוב אותם בלי שום תנאי!!!
מי אמר שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים, הא? אפילו בגיל 90, אלוקים התחיל לעבוד עם אבא ולעזור לו לראות את הטעויות האיומות שעשה לאורך כל הדרך. הרגישות והנתינה הרצופה שלי לאבא, ובעיקר לצרכים שלו בגיל כזה בלי לצפות לשום תמורה, גרמו לאבא להודות שאני אדם טוב (למרות כל מה שחשב עלי). הוא פתאום נתן לי מחמאות ואמר דברים שאף פעם לא שמעתי ממנו. הוא גם התחיל לשלוח מתנות לנכדים שלו – הילדים שלי ושל אחותי, אפילו הציע בנדיבות לעזור כלכלית עם תשלומי הלימודים הגבוהים של הילדים הגדולים שלנו, והוא השלים עם אחותי שלא דיברה איתו שנים!
התוכנית של אלוקים יצאה לפועל ובגדול, והמרוויח הגדול ממנה היה אני. האשליות שאני לא ראוי לשום דבר התפוגגו באחת, התחלתי להודות לבורא עולם על כל הטוב שהוא נתן לי בחיי, והוא נתן לי הרבה, כל הדברים שקיבלתי כמובן מאליו.
היום, כשאני מדפדף באלבום המשפחתי, לא רק שאני לא מעביר לדף הבא ומתעלם מהתמונות של אבא, אדרבה, אני מסתכל עם מבט עמוק על התמונות האלה ומודה לבורא עולם ולאבא שלי שהפכו אותי למי שאני היום.
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים, מטפל ומאמן בעזרת האמונה (אמונה קואצ'ינג) ועל פי משנתו של רבי נחמן מברסלב.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור