בלי להעליב – כרטיס הכניסה לגן עדן

ישנו סיפור מוכר מאוד על אישה אלמנה שלמחייתה עבדה כטבחית במוסד חינוכי. מנהל המוסד, שהכיר את מצבה הקשה של אותה אלמנה המטופלת בכמה ילדים, אפשר לה לקחת בסוף כל יום את האוכל שנותר לה ולילדיה.

יום אחד, אחד התלמידים ניגש אליה וביקש תוספת של המבורגר.

"מצטערת" אמרה לו, "אבל ההמבורגרים נגמרו" השיבה בנעימות לתלמיד.

התלמיד, שידע כמו כולם שהטבחית לוקחת בסוף היום את האוכל הנותר לביתה, החליט להטיח בפניה את העובדה הזו. "אה, כן בטח, את אומרת שהם נגמרו בגלל שאת לוקחת אותם לבית שלך!"

הטבחית הייתה המומה ומובכת מדבריו, ניכר כי דבריו של התלמיד פגעו בה מאוד למרות שבאמת לא נותר באותו יום אפילו המבורגר אחד. ולא רק, אלא שהיא, כפי שסיכמה עם המנהל, תיקח רק את מה שנשאר בסוף היום!

באותו  יום בחדר האוכל ליד כל התלמידים שהיו שם היא נשבעה שלא תיקח יותר פירור. התלמיד המשיך להקניט אותה, אבל היא המשיכה בעיסוקים שלה כשהיא מתעלמת ממנו ומן ההשפלות הפוגעניות שלו.

ימים, חודשים ושנים חלפו מאותו יום. 15 במספר. יום אחד אותו תלמיד מקניט פגש את חברו לספסל הלימודים כשאליו מתלווים שלושה ילדים יפים ומלאי שמחת חיים.

"מה שלומך?" שאל החבר-אבא לילדים את זה שהקניט. "כמה זמן עבר מאז שסיימנו את הלימודים. מה איתך? כמה ילדים יש לך היום?" הוא שאל בספונטניות מבלי להבין שהוא נוגע בנקודת התורפה של חברו.

החבר המקניט השפיל את מבטו לרצפה ואמר בלב כואב, "בעזרת השם, יום אחד גם אני אתברך בילדים, ברגע שהבורא יחליט לפתוח את שערי הילודה לאשתי ולי".

החבר היה המום. הוא הרגיש מבוכה גדולה, לא ציפה בכלל לתגובה כזו. ולא רק, הוא גם מיד התחרט ששאל אותו. הם התחבקו, אמרו שלום, הבטיחו להיות בקשר וכל אחד המשיך הלאה.

אחרי כמה מטרים החבר-אבא נזכר באפיזודה מחדר האוכל, ביום בו חברו הקניט וביזה את הטבחית האלמנה. 'אני בטוח שהסיבה לכאב של חברי היא בגלל שהעליב את אותה אלמנה אומללה… זו הסיבה ששערי הילודה נעולים בפניו…' והוא מיד חזר על עקבותיו, קורא לחברו ומספר לו על המחשבה שחלפה בראשו.

"על מה אתה מדבר?!?" סירב החבר המקניט לקבל את המסקנה של חברו, "מה זה בכלל קשור?". אבל חברו התעקש ולא הסכים לוותר. "תראה, הכי טוב שנשאל רב גדול בעניין ונראה מה הוא אומר, מה דעתך?".

החבר המקניט הסכים והם הפנו את השאלה שלהם לסטייפלר הקדוש – רבי יעקב ישראל קנייבסקי זיע"א, אביו של גדול הדור בימינו הרב חיים קנייבסקי שליט"א. החבר כתב על דף את השתלשלות העניינים וביקש את חוות דעתו של הסטייפלר. כאשר הצדיק קרא את הכתוב על הנייר הוא הזדעזע, ואז שאג כמו אריה: "איך יכול להיות?! איך יכול להיות?! בוודאי שזו הסיבה! איך אדם בכלל יכול להתאכזר לאישה אלמנה?!?"

מאמרים נוספים בנושא:

קללה, האם היא משפיעה?

אל תשפטו אותי

כולנו בר קמצא

סיפור של אהבה ושנאה

מה ירפא אותנו משנאת חינם?

פעם היו שני חברים
מדברים מאהבה

בכוח האהבה
אהבה, זה מה שצריך
הקב"ה אוהב אותנו

כי אנחנו גם וגם

מלא נקודות טובות

לשון מדממת

מילה של מאמן

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

המקניט פרץ בבכי קורע לב כמו תינוק קטן. לאחר מכן החליט לקבל על עצמו למצוא את האלמנה ולבקש את סליחתה.

המשימה לא הייתה קלה אבל הכתובת נמצאה.

"האם את זוכרת אותי?" שאל את האלמנה כשעמד בפתח דלת ביתה.

האלמנה הסתכלה עליו למשך דקה ומיד אמרה, "בוודאי שאני זוכרת אותך".

"באתי לבקש את סליחתך על אותו יום שפגעתי בך בחדר האוכל" אמר.

"לעולם לא אסלח לך" השיבה, "כי בגללך, עשרת הילדים שלי סבלו כל אותן שנים. השאריות הללו היו האוכל שלהם. לא, לא אוכל לסלוח לך".

הוא התחנן בפניה, בכה וביקש שתמחל לו, אבל ללא הועיל. "לא אשטה בעצמי ואומר לך מיד שמחלתי לך כשאני בכלל לא מרגישה את זה. מצטערת, אבל אני לא מסוגלת לסלוח לך, הכאב גדול מדי".

הדלת נסגרה, והוא ירד במדרגות כשהוא בוכה. הוא החליט לבקש את העצה הטובה ביותר, אולי יפנה לאנשים שמכירים את האלמנה הכאובה וידברו על ליבה עד שהיא תסכים לסלוח לו. אחרי התייעצות, אחד האנשים שמכיר את משפחתה של האלמנה מקרוב אמר לו שאחד הילדים שלה חלש בלימודים, "אולי תעזור לו, תקדם אותו, אתה הרי אדם חכם ומשכיל!"

הרעיון מצא חן בעיניו והוא פנה אל ביתה של האלמנה.

"תראי, אני מוכן לעזור לילד שלך. הבנתי שהוא מתקשה בלימודים ואני יכול לקדם אותו. ולא רק, אשקיע כמה שעות כל יום ואעזור לשאר הילדים שמתקשים בבחינות, אם תרצי".

האלמנה חשבה קצת ולאחר מכן הסכימה לקבל את ההצעה וגם – לסלוח לו!

תשעה חודשים עברו מאותו יום – והוא הפך לאבא…

מי יודע אם האלמנה, ברגע של כאב וצער מההשפלה מול תלמידים רבים בחדר האוכל באותו יום, לא סיננה מפיה משהו לעברו? התורה מורה לנו בצורה מפורשת לא לצער אלמנה או אלמן או יתומים, כי הדמעות שלהם מגיעות עד כיסא הכבוד, לבורא עולם בכבודו ובעצמו! (שמות כב, כא).

ראיתי אנשים רבים סובלים סבל נוראי, אפילו אחרי שעשו תשובה על מעשיהם. ואני לא מדבר משהו חיצוני אלא על חרטה עמוקה מהמקום הכי עמוק של ליבם, כולל שעה של תפילה אישית, לימודים מוגברים, צדקות וחסדים, ועדיין, הם סבלו נורא. באותו זמן עוד לא הצלחתי להבין בגלל מה הם סובלים כך, לכן גם היה קצת קשה לגשת אליהם. אבל אחרי שהתפללתי על זה וחקרתי את הנושא לעומק, הבנתי שמדובר בעניינים שבין אדם לחברו. ראיתי מקרוב ממש איך נושא זה פוגע באנשים בכל צורה – פרנסה, בריאות, ילדים, שלום בית ועוד.

אבל למה ללכת רחוק? עכשיו אנחנו בימי ספירת העומר, הימים בהם מתו 24 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא ממגפה איומה שהכתה בהם. הגמרא מספרת שהם היו צדיקים עצומים, תלמידי חכמים אדירים, ועדיין – קיפחו את חייהם. למה? כי הם לא כיבדו אחד את השני! כלומר, הכוח הרוחני שלהם – שהיה מורכב מלימוד ותפילה ברמות שאנחנו לא יכולים לתאר בכלל – אפילו הוא לא עמד לזכותם ולא הגן עליהם!

וזהו מסר אדיר לדורות! לכן עכשיו זה הזמן לחזק את עצמנו בעניינים של בין אדם לחברו – לכבד, לאהוב, להקשיב, לא לפלג או ליצור קבוצות. אין דבר כזה שמישהו אחד יהיה יותר טוב מזולתו – כולם ילדיו היקרים והאהובים של בורא עולם, בלי יוצא מן הכלל!

ובל נשכח, שבית המקדש השני נחרב רק בגלל שנאת חינם! אבל ברגע שנוסיף אהבת חינם, ברגע שנכבד אחד את השני, נוסיף עוד אבן מאחדת לבית המקדש, שיבנה במהרה בימינו אמן.