בעולם של חוסר ודאות
חוסר ודאות? ספק? שום דבר לא מתנהל כפי שתכננו או קיווינו? כך ברא אלוקים את העולם, לאתגר אותנו לחיות עם היכולת להתמודד עם מצבי החיים.
אני כמעט בפאניקה.
עוזרת הבית שלי מזה שש שנים פשוט נפרדה ממני!
ריבונו של עולם! מה אני אמורה לעשות?!?
התברר שהיא נפגשה עם עוד כמה מעסיקות והיא לא רצתה שמישהו ידע מזה. "זה מורכב" הסבירה לי כשביקשתי לברר איתה למה היא עוזבת.
ההצהרה התחילה עם הטיפול בקשישים ושהיא מתמרנת בין השעות שלהם לעבודת משק הבית שלקחה מהצד. ועכשיו כל עניין הזה לא מסתדר יותר, הלו"ז לא מאפשר. היא צריכה להחליט – הם או משק הבית, והיא החליטה שהם. והטיפול בהם הוא בחצי הראשון של היום ואין לה אפשרות להתחיל עבודות משק בית בחצי השני של היום.
ושתבינו, אנחנו ביחד מאז שעליתי לישראל ועכשיו החלום נגמר. אני חייבת למצוא מישהי אחרת. אבל הדרך שהיא אמרה לי את זה תפסה אותי לא מוכנה, ואני עדיין מתאוששת.
זה היה בדיוק כששילמתי לה לפני שסיימה, אז היא כדרך אגב ציינה שהיא כבר לא תבוא ושאצטרך למצוא מישהי אחרת. היא באמת הרגישה לא טוב עם זה, ואני מבינה שפרידות זה דבר קשה אבל זה ממש הכה אותי בנקודת התורפה שלי.
המחשבה של להתחיל הכל מחדש עם מישהי אחרת, להראות לה איך אני אוהבת שדברים נעשים ואולי אפילו להיפגש עם כמה עד שאמצא את האחת שתשמח אותי, והכל לפני בר המצווה של הבן שלי שתהיה בקרוב…
אני בשוק.
אבל לא אלה החיים, תגידו לי?
לפתע פתאום, הקב"ה שולח לנו מצב מטורף ולא צפוי שהופך את כל החיים שלנו. מסכימה בהחלט, שעזיבת העוזרת היא דבר רחוק מרחק שמים מארץ מהדבר הכי גרוע שיכול לקרות, ואני מקווה שזה יהיה הדבר הכי גרוע שיקרה לי אי פעם.
אבל עדיין, אני צריכה את העזרה הזו. לנהל בית פעיל מאוד עם בעל וחמישה ילדים מתוקים ותזזיתיים פלוס העבודה בה אני עוסקת. ועכשיו, אני לא יודעת מה יהיה.
אתם יודעים מה? אני חושבת שככה הקב"ה רוצה שיהיה. הוא לא רוצה שנרגיש יותר מדי נוח במצבים מסוימים או שנקבל דברים כמשהו מובן מאליו. זו הסיבה שלפעמים הוא פשוט חייב לנער אותנו קצת. או הרבה.
מאמרים נוספים בנושא:
ואתם יודעים מה עוד? אני חושבת שהוא רוצה שנהיה במצב של חוסר ידיעה לגבי העתיד. כי בדרך זו אנחנו חייבים לפנות אליו עם הבעיות וכל מה שמציק לנו ולבקש את עזרתו.
כשאנחנו באמת חושבים על זה לעומק, אנחנו מבינים שהעתיד לא בשליטתנו וכל כך לא צפוי. אנחנו אפילו לא יכולים לדעת אם הבוהן תיתקל ברגל של השולחן שתי שניות מעכשיו ממש לא. וגם לא לדעת כמה זה יכאב (וזה יכאב מאוד, אבל גם בזה אין לנו שליטה)… אנחנו בסך הכל חיים מהרגע להרגע בלי שום תפישה והשגה לגבי העתיד.
כשאבותינו היו במדבר ואכלו את המן, האוכל שהבורא שלח להם בכל בוקר משמים, לא הייתה להם שום ברירה אלא לבטוח בו שהוא יזון ויפרנס אותם יום אחרי יום. והוא לא אכזב.
זה מדהים אותי שגם אחרי אלפי שנים אחרי אותה תקופה במדבר, אנחנו עדיים מתמודדים עם עניין הביטחון בבורא עולם. זאת אומרת, הוא לא הוכיח את עצמו מספיק בחיינו שוב ושוב? אנחנו לא לומדים כל שבוע את פרשיות השבוע שמראות לנו בצורה ברורה שהקב"ה משגיח עלינו ויש לו תוכניות מדויקות עבורנו? האם כל הניסים בכל סיפורי התורה הנפלאים, מהצדיקים לאורך כל הדורות ומימינו אנו – לא מחזקים ומעצימים את הרעיון הקסום הזה שבורא עולם מטפל בנו?
אבל אנחנו עדיין מתמודדים.
ואני חושבת שזה מה שאמור להיות.
לבטוח בבורא עולם – מידת הביטחון בו היא אחד הקרבות הקשים שאנו מנהלים בחיינו, כל החיים! אפילו כשדברים הולכים חלק רבים וטובים מאיתנו חווים זמנים קשים בלבטוח בו ולהאמין שהעתיד יהיה טוב יותר.
אבל כשהקב"ה שם אותנו במצב של חוסר ידיעה עלינו לדעת שהוא בעצם מעלה אותנו שלב נוסף ברוחניות שלנו, כי הוא מכריח אותנו להישען רק עליו!
וכשנראה את הישועה לה חיכינו, כשדברים יעבדו, נראה בבירור את ההתערבות של הבורא בחיינו ונתקרב אליו יותר.
אני לא יודעת מה יהיה, אבל אני בטוחה שהכל הוא מה שהשם רוצה שיהיה. ואני מאמינה בכל ליבי שהוא עושה הכל רק לטובתי הנצחית! אין לי צל של ספק.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור