ט"ו בסיון תשע"ט / יום שלישי 18 יוני 2019 | פרשת השבוע: שלח לך
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   בגובה העיניים     התבוננות והשקפה     יומן אישי     נקודה למחשבה             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
יומן אישי  
 
דף ראשיחברהיומן אישיבשבילי - חיוך, בשבילו - כל עולם
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

בשבילי - חיוך, בשבילו - כל עולם    

בשבילי - חיוך, בשבילו - כל עולם



אני חושבת שאם נזכיר לעצמנו כל הזמן את הכוח הקסום, הכמעט מיסטי שיש לשרירי הפה שלנו כשהם מתעקלים ומתחייכים, נצליח יותר במשימת חיינו!

 



שעת חצות. הוא ממהר לישון כדי לקום למחרת בבוקר השכם לעוד יום עמוס לעייפה.
 
גם היא ממהרת לישון, גם היא עייפה, גם לה יש יום עמוס למחרת. כביסות, וניקיונות ובישולים והטיפול בילדים, ומה לא. אבל בתוך ליבה יש רגשות מעורבים המאיימים להתפקע, מועקה כבדה המסרבת ללכת לישון ולהתעורר בפעם אחרת בשעה סבירה יותר. היא חייבת לשתף אותו בהם, כאן ועכשיו. אחרת, היא מרגישה, תתפוצץ לרסיסים. היא לא מספרת לו את זה, כמובן. עד כמה היא שבירה. היא רק מבקשת ממנו שישתה איתה תה בטרם יעלה לישון. ורק העיניים שלה מספרות הכל, עד כמה שהיא זקוקה לו עכשיו.
 
באותו היום מאסה בהכל. בכל הדבר המסובך הזה שנקרא החיים שלה. נפלה לתהומות הייאוש. ואף אחד לא יודע. ובטח לא הוא. כל כך לא רצתה לאכזב אותו אף פעם. משתדלת לשדר תמיד "עסקים כרגיל", שהיא חזקה כמו שתמיד חשב שהיא.
 
והוא, בדיוק מכוון את השעון המעורר ל-5:00 בבוקר, כמעט ועונה לה שמחר הוא ישתה איתה תה כמה שהיא תרצה כי עכשיו הוא פשוט הרוג מעייפ....
 
אבל אז הוא מביט בה במבט חטוף, בעיניה, ויודע שהעבודה שלו עכשיו היא להיות איתה, להקשיב לה, לחייך אליה. גם אם זה אומר שהלילה שלו יתקצר במקצת. 
 
* * *
 
פעם חשבתי שגמילות חסדים עושים עם אנשים מסכנים, נזקקים. שגורלם לא שפר עליהם והם זקוקים לתרומה כלשהי, כסף או מוצרי מזון. כאלו שאין להם כסף לעבור את חג הפסח, שזקוקים למתנות לאביונים בפורים, ולארוחות חמות בשאר ימות השנה.
 
אנו פוגשים אותם בדרך כלל בכותל או סתם ברחוב, מקבצי נדבות שכאלו. לפעמים הם אפילו מגיעים לחתונות או עד אלינו הביתה כדי לקבל קצת תרומה לנפשם העייפה. לא אנשים המשתייכים למעגל הקרוב אלי, תודה לא-ל.
 
היום אני יודעת שגמילות חסדים יש לנו הזדמנות לעשות יום יום, רגע רגע. ואולי בעיקר עם המעגל הקרוב אלינו. בתוך ביתנו. כי "עניי ביתך ועירך - קודמים לעניי עיר אחרת" אמרו לנו חז"ל.
 
וחסד וצדקה זה לאו דווקא כסף או תרומה. לפעמים, ואולי רוב הזמן, זה תשומת לב, חיוך, והקשבה.
 
השבוע נפגשנו כמה חברות לשיעור תורה יחד. עם תום השיעור דיברנו קצת על דא ועל הא וכל אחת נפנתה לדרכה. חוץ מאחת. היא קלטה על חברה שלי שהיא קצת מבואסת והלכה איתה לטיול לילי. לאחר מכן, חזרה  אותה חברה מבואסת - שמחה ומאושרת לביתה כאילו לא הייתה מבואסת מעולם. "היא לא שאלה מה קרה לי ולא דובבה אותי לדבר" סיפרה לי אחר כך. "היא פשוט הייתה איתי, צחקה איתי, וכך נעלם לו אותו מצב רוח מדוכא שיכל ללוות אותי במשך כל הלילה בלי לתת לי מנוח".
 
אף אחת מאיתנו לא שמה לב לזה, חוץ מאחת. והיא לא פסיכולוגית, ולא קוראת מחשבות. אלא פשוט קשובה.
 
ככל שהוספתי לחשוב על זה, זה הדהים אותי. אותה חברה לא נדרשה ליותר מחמש דקות כדי לשפר לה את המצב רוח מהקצה אל הקצה בכזו קלילות. חיוך אחד וטיפה תשומת לב מצידה עשו את העבודה. 
 
זה לא עלה לה כסף, לא בריאות ולא יותר מדי זמן. והיא זכתה להיות מאלו שנאמר עליהן ש"כל המציל נפש אחת מישראל - כאילו הציל עולם מלא". והיא הצילה אותה מעצבות, מייאוש, מדיכאון, זה ממש לא דבר של מה בכך. ממש כמו שאומרים אצלנו: "חיוך - לא עולה כסף - אבל שווה זהב". 
 
מסתובבים סביבנו כל כך הרבה אנשים עצובים, מיואשים, שבורים. לפעמים ממש במעגל הקרוב אלינו, "בתוך ביתנו" ממש. ואנחנו לא יודעים שבכוחנו להציל את נפשם. חיוך אחד, מילה טובה, דרישה בשלומם. זה צעד קטן בשבילנו - וכל כך משמעותי בשבילם, שבפעם הבאה זה יכול להיות גם אני ואתה.
 
חז"ל אומרים: "טוב המלבין שיניים לחברו - יותר מהמשקהו חלב". כלומר, טוב יותר לחייך לאדם מאשר לתת לו מכל טוב הארץ. ואני רואה את זה עין בעין כל הזמן. איך סבר פנים יפות משפיע על המקבל יותר מאלף תרומות. לא פלא שאומרים חז"ל שלא נכון לתת צדקה כשפנינו כבושות בקרקע, אלא יש חשיבות לסבר פניו הידידותי של הנותן.
 
הרבה פעמים במהלך חיינו אנו מוצאים את עצמנו רצים אחר מצוות ש"בין אדם למקום", ובשם מצוות אלו - מרשים לעצמנו להתעלם מלא מעט אנשים בדרך. להזעיף פנים, להיות קצרי רוח וחסרי סבלנות או אפילו "סתם" לא לשים לב למצוקות האחר.
 
פעם שמעתי מפי הרב ארוש שרובנו, רוב הדור הזה, כבר היינו בעולם הזה. ולא סתם היינו, אלא היינו צדיקים גדולים ותנאים. היינו גדולים בתורה, ומה שבאנו לתקן כאן עכשיו זה במצוות שבין אדם לחברו. חסד, נתינה, אהבה. חיוך.
 
כל כך פשוט. פשוט לחייך. להסביר פנים. אבל רוב היום אנחנו מתוחים ועסוקים ושוכחים לעשות זאת.
 
אני חושבת שאם נזכיר לעצמנו כל הזמן את הכוח המופלא, הקסום, הכמעט מיסטי שיש לשרירי הפה שלנו כשהם מתעקלים ומתחייכים - איך שזה פותח לבבות, מחייה נפשות, מחבר נשמות. או אז נצליח יותר במשימת חיינו בדור הזה - להיות יותר אחד בשביל השני, ופחות עסוקים בעצמנו. לעשות חסד לביתנו.




תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של א. אפרת
   חזור לדף הבית של יומן אישי




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
להזיז את הגבינה               הכתם שלא נמחק לעולם               היכן גר האלוקים
 
 להזיז את הגבינה  הכתם שלא נמחק לעולם  היכן גר האלוקים


  1 תגובות למאמר זה    לקריאת כל התגובות ברצף  
  1.
  מרתק ומחכיםםםםםםםםםםםם יישר כח!!!! (לת)
חנה14/11/2018 23:21:36
     
 

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
  •  
  •  
     
  •  
     
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים