ט"ו בסיון תשע"ט / יום שלישי 18 יוני 2019 | פרשת השבוע: שלח לך
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   צמיחה אישית     צמיחה רוחנית     רוחניות ואמונה     מסעות רוחניים             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
מסעות רוחניים  
 
דף ראשירוחניותמסעות רוחנייםגן סופיה
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

גן סופיה    

גן סופיה



המטוס מתחיל להתגלגל, תופס מהירות, ואני מתחיל קצת להתרגש. טיול. לא צפת, עמוקה וכאלו. משהו רציני. אבל, עוד לא ידעתי כמה רציני.

 



המטוס מתחיל להתגלגל, תופס
מהירות, ואני מתחיל קצת להתרגש.
טיול. לא צפת, עמוקה וכאלו. משהו
רציני. אבל, עוד לא ידעתי כמה רציני.
           
               
בשביל לספר לך על הפעם ההיא שבה התבודדתי, אני צריך גם לספר על אומן ועל רבי נחמן. אבל כל זה ממילא הולך יחד, לא?
 
אתה צריך להבין, שעד אז, מה שהכרתי מהתבודדות, היה להגיד דברים קצרים, כמו 'השם, תעזור לי!' ברגע של משבר, כשממש לא הסתדרתי, או כשהרגשתי בבעיה קשה. עכשיו אני אספר לך על הפעם ההיא.
 
דבר ראשון, תכתוב שאני חרדי. אני מתכוון - שאני רגיל להתפלל תפילה מסודרת שלוש פעמים ביום, ושאני לא מרגיש מרוחק מזה, או משהו. אני לא ברסלבר. שידעו.
 
איך בכלל הגעתי לעניין של ההתבודדות? דודי, חבר שלי, שכנע אותי לנסוע אתו לקברי צדיקים באוקראינה. יוצאת קבוצה, הוא אמר, נסיעה מסודרת במחיר מוזל. הוא ידע שיש לי חולשה לאירופה, והצליח. טוב, ידעתי שזה לא יהיה ממש טיול, אבל חשבתי - קברי צדיקים? זה ודאי לא יכול להזיק. בדרך, נראה גם את אוקראינה, וזה יהיה מין חופש כזה. היה לי חשוב שאיש לא ידע שאני יוצא לטיול של ברסלב. אתה מבין, 'ברסלב', אצלנו, זה לא דבר רגיל. ובעצם, אם להגיד את זה ישר - זה נקרא אפילו לא לגמרי נורמאלי. בגלל זה, מבחינתי, הכול היה בסתר.
 
בשדה התעופה פגשנו את דניאל, סוכן הנסיעות, שנראה ממש ברסלבר, ככה, עם הפאות, והכול (גם לי יש פאות, אבל לא כאלו). למה הכנסתי את עצמי לטיול משוגע? - חשבתי לעצמי כשראיתי אותו.
 
עלינו למטוס. מאחורינו יושבים שלושה, שלפי הדיבורים - שייכים לקבוצה שלנו. נראים בסדר. לידי מתיישב עוד אחד, גם הוא נראה נורמלי.
 
המטוס מתחיל להתגלגל, תופס מהירות, ואני מתחיל קצת להתרגש. טיול. לא צפת, עמוקה וכאלו. משהו רציני. אבל - עוד לא ידעתי כמה רציני.
 
כשהגענו לציון של רבי נחמן, התרגשתי מאוד. התפללתי על דברים רציניים באמת, ואמרתי גם את התיקון. אבל מה אומר? כנראה לא גמרתי את התיקון שלי. כשרצינו לחזור לדירה, לא זכרנו באיזו דירה שמנו את הבגדים. אני אומר בקומה שלישית, דודי אומר בקומה שנייה. תבין, שש בבוקר, החושך רק מתחיל להתחלף ליום. הגענו לאומן בארבע, והיינו בציון עד שש. הייתי עייף מאוד. ועכשיו, לך תדפוק על דלת של איזה אוקראיני ותעיר אותו, כי התבלבלת בדלת. איזה ברוך! ירדנו חזרה לחניה, לא יודעים מה לעשות. איפה נישן? בחצר? הרחוב שומם, כולם נעלמו לכל מיני דירות, לך תדע איפה. משמים, בסוף זיהה דודי את הדירה לפי הווילון הוורוד.
 
חטפנו קצת שינה, ואחרי ארוחת הבוקר, היה לנו שיעור ראשון. בשורות הקדמיות מצאתי כמה פנים חדשות שעוד לא הספקתי להכיר. דיברתי עם בחור אחד שנראה ממש ליטאי. אני מוכרח להגיד שנהניתי מהרצינות של הקבוצה. הייתה לי הרגשה שאלו אנשים שמחפשים את האמת. והלוואי שבאמת נגיע לאמת. בשיעור דיברו על יציאה לקברים בחו"ל. זה היה שיעור בסיסי. עלו בו הרבה שאלות עקרוניות. גם אני שאלתי את עצמי, מה בעצם אני עושה פה, בלי להכיר אף אחד, כמעט, ודאי שלא את כל העניינים הברסלביים.
 
ואז דיברו על התבודדות. אמרתי לעצמי - טוב, נו, אם הגעת לאומן, על מה חשבת שתשמע כאן, אם לא על התבודדות?
 
שמענו, והולכים לבצע בגן סופיה.
 
בדרך, אמרו לנו - לא לדבר, רק ללכת ולחשוב. לנסות להתרכז במקום שאליו אנחנו הולכים. מקום של תפילה.
 
כשהגענו לאגם, הסבירו לנו את הכוח של מחיאת הכפיים, לפי מה שאמר רבי נחמן. מחאנו כפיים, חמש דקות ברציפות, בכוונה למחוק דינים המתוחים על עם ישראל. חבר שלי היה נבוך לגמרי. זה נראה לו משונה. מעניין, שדווקא לי, הדבר הזה לא נראה מוזר כל כך.
 
אחר כך הפילו גורל - מי מתפלל על מי, אפילו בלי להכיר אותו. כל אחד כתב את השם שלו על פתק, וכן עניין אחד שהוא מבקש שיתפללו בשבילו. אמרו לנו להתפלל חמש דקות על מי שעלה בפתק שלנו, ועוד חמש דקות לנסות לחשוב בקול, כלומר - להתבודד - למה קיבלתי דווקא את השם הזה ואת הבקשה הזאת של האדם הזה. זאת אומרת - לנסות להבין, למה כיוונו משמים שדווקא הפתק הזה יעלה בגורלי. ואז, עוד עשרים דקות - להתבודד, כלומר לדבר על מה שרוצים.
 
אורי קיבל את השם ואת הבקשה שלי, וממש שמחתי, כי הספקתי קצת להכיר אותו, ויצא לנו גם לדבר. הוא שאל אותי כמה שאלות בקשר למה שביקשתי, כדי להבין מה המצב, וראיתי שאכפת לו, על אף שקודם לכן לא הכרנו זה את זה. הוא - צעיר חילוני, ואני - חרדי מבוגר. כל כך שמחתי שדווקא הוא קיבל את הפתק שלי. ממש התרגשתי.
 
קמנו והתפזרנו להתבודדות.
 
אני הולך, יוצא מהשטח הפתוח. מתרחק, מתרחק ומתרחק. אני רואה עצים וביניהם שביל. אני רואה מבנה עגול, וממשיך. אני רוצה להיכנס למקום ממש מוסתר. אני ממשיך. בתוך היער יש שבילים. נדמה לי שפניתי לימין. כך לימדו אותי - ימין השם עושה חיל. אני ממשיך עוד. אני חושב למצוא מקום ריק מעצים, אבל מחליט שזה לא מתאים. אני רוצה יער. פתאום אני מגיע לגדר בטון. מעבר לגדר אני רואה בתים, ודאי של גויים. אני חושב לעצמי - אם הגויים יראו אותי מסתובב כאן, הם יחשבו שאני רוצה להיכנס לשטח שלהם ואולי זאת סכנה, לכן אני מתרחק משם חזרה, אבל עדיין רוצה להתבודד בעומק היער. סוף סוף אני מוצא איזה מקום. לא על השביל, אבל רחוק מהגדר, בין העצים.
 
אני נזכר שאני צריך להתפלל חמש דקות על האדם ששמו עלה בפתק שקיבלתי ועל מה שהוא ביקש שאתפלל עליו, חמש דקות נוספות, על הסיבה שבגללה קיבלתי פתק כזה ועל הקשר שלי לעניין, ועוד עשרים דקות על עצמי.
 
קיבלתי את הפתק של אחד מהצוות, ובו בקשה בעניין חינוך. הסיבה שבגללה קיבלתי את הפתק הזה פשוטה לי וברורה. אני חושב שבאמת יש לי הבנה בעניין, בגלל משה אחי הצעיר, שאליו אני הכי קשור, וכל מה שהוא עובר.
 
האמת היא שאני לא זוכר מה בדיוק אמרתי כשהגעתי להתבודד על עצמי. כל מה שאמרתי, היה עם כל הלב, ודיברתי ישר להשם. בכיתי, וכשגמרתי לדבר, הייתה לי הרגשה מיוחדת מאוד. לא הייתה לי הזדמנות כזאת קודם. כשאני חושב על זה היום, נראה לי שיש דברים רבים שיכולתי לעשות בהתבודדות, כמו לגעת בכעס שמפריע לי, במידות, בתאוות ועוד. יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לדבר עליהם עם ריבונו של עולם, ואין לי הזדמנות לעשות זאת. אלו לא דברים שאתה בא ומדבר עליהם בבית הכנסת, אפילו לא בלחש, כי אלו דברים שאומרים בשיחה אישית, כמו שקוראים לזה - בארבע עיניים.
 
ושם, זה מה שהיה לי. שיחה פרטית שאיש אינו שומע, בין העצים.
 
בדרך חזרה לנקודת המפגש, נתקלתי בגבריאל. כל אחד בא מההתבודדות שלו, והתחלנו לשוחח כמו חברים טובים, על אף שלא הכרתי אותו קודם. זו הייתה הפעם הראשונה בטיול הזה ששוחחתי שיחה רצינית ממש. הלכנו והלכנו - למטה, רחוק מהקבוצה.
 
אמרתי לו שהרגשתי שחשוב להדגיש שהשם גיבור. למה? כי רק השם גיבור ויכול לתת לך מה שאתה צריך. רק לו יש יכולת לתת לך. אני, למשל, צריך לצאת בעוד חודש לחו"ל, בשביל קופת הצדקה של השכונה שלנו. כשאני חושב על זה, אמרתי לו - אני באמת מרים ידיים בקשר לכל ההכנה. יש כל כך הרבה דברים שאני צריך להספיק לעשות: המלצות מרבנים, פגישות עם עסקנים, הזמנת פנקסי קבלות, טלפונים לתיאום הכנס שמארגנים לי שם. עלי לכתוב את המבחן שלי בכולל, בדיני חושן משפט, להשלים את לימוד הגמרא לסיום - שכולם כבר ערכו אותו, ורק אני והחברותא שלי נתקעים בקטעים הקשים (ועכשיו גם חסרים לי כמה ימים, בגלל הנסיעה הזאת לאומן!), לשלוח טופס בשביל לקבל את האישורים שאני צריך לשליחות שלי, להתכונן לעמוד שם בבית הכנסת ולדבר לפני הקהל בשביל ההתרמה, ולסדר שיהיו לי נהגים נורמאליים.
 
בן אדם חושב, ואין לו מושג - איך הוא יעשה הכל. אבל, אמרתי לגבריאל, אם מתבוננים, מבינים שאפשר לעשות את כל זה רק בעזרת השם. בכוחות עצמי - אי אפשר. אין על מי לסמוך, אלא על אבינו שבשמים!
 
זהו. הנסיעה הזאת הייתה מיוחדת. קיבלתי בה כלים ביהדות שלא היו לי קודם. למדתי, שלפעמים בן אדם מרגיש אפילו מרוחק מהשם, והוא יכול לדבר עם השם על הדבר הזה בעצמו, ועל כל מה שמטריד אותו, וזה מדהים, וזה חשוב כל כך. אני ממש שמח שזכיתי לנסוע.
 
תכתוב תודה בשמי, לדודי.
                    
                 
(מתוך אתר "לב הדברים")




תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של הרב ארז משה דורון
   חזור לדף הבית של מסעות רוחניים




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
מרוץ נגד הזמן               נר התמיד שהציל               משחתת גרעינית
 
 מרוץ נגד הזמן  נר התמיד שהציל  משחתת גרעינית


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
  •  
     
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים