הגלגל מסתובב
אוי, איך שגלגל מסתובב לו. וזה לא רק שיר, זאת מציאות שחוזרת לאדם וטופחת לו הישר בפנים. כי היום זה הוא אבל מחר זה יכול להיות אתה. שרון רוטר והגלגל.
לאחרונה אני מרגישה פער הולך וגובר בין התקשורת ובינינו.
נדמה כי פני התקשורת מורכב מאנשים המייצגים רק חלק קטן של העם. כמובן, שזוהי אמירה כוללנית. לא עשיתי סקר ובדקתי את הייצוג של כל איש תקשורת, מה גם שעיתונאי אמור להיות אובייקטיבי לחלוטין ואין עניין שיביע את דעותיו הפרטיות.
אבל אני מרגישה שבשנים האחרונות, אולי בגלל הריחוק מהעם, אולי בגלל שאני השתניתי, התקשורת ונציגיה מעיזים יותר ויותר לכפות את דעתם על הציבור. נדמה לפעמים שהם אפילו דוחפים בכוח, ולפעמים גם במוח, מאחורי הקלעים בבחירה והחדרת תכנים כפי ראות דעתם. אולי זה תמיד היה כך, אך מפאת השינויים במפה התקשורתית בשנים האחרונות זה מרגיש לפעמים מאולץ מדי ולא שייך.
השינוי העיקרי שנוצר הוא פתיחת האפשרות לתקשורת להמונים, כלומר לתת ביטוי לכל אחד דרך הרשתות החברתיות, להביע את דעתו ועמדתו. המצב הזה מאיים על אלו שהיו מובילי דעת הקהל, לכן נדמה לי שהם צועקים חזק יותר, אבל רק מצטרדים ולא ממש מאיימים. למיטב ידיעתי, רובם של בכירי התעשייה גרים במרכז, משתכרים משכורות עתק (לעומת שכיר ממוצע בשוק), לא דתיים ואוחזים בדעות מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. חלקם הגדול גם שייכים לזרם הלהטב"ים. מתוך הפרספקטיבה של חייהם הם בונים אג'נדה המשרתת (מלבד את אלילי הרייטינג והכסף) את האינטרסים שהם מעוניינים לקדם.
מהצד השני, יש אותנו. לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות להביע דעתו ברבים – להיחשף, להגיב, להוות קונטרה למה שמשודר או מודפס. יש לנו הזדמנות להשפיע גם בלי להיות מפורסמים ברבים, אבל עם המתנה הזו מגיעה גם אחריות.
מאמרים נוספים בנושא:
בעידן שבו רוב האנשים לא קוראים טקסט שעולה על שתי פסקאות, לא לוחצים בוואטסאפ על "קרא עוד…" ולא פותחים בפייסבוק פוסט בלי תמונה, יש לנו נטייה חזקה לחפף. לפעמים מספיקה רק כותרת מודגשת בשביל לגרום לנו לגבש דעה על הכתבה או הכותב.
מקרה כזה קרה לי לא מזמן: תויגתי בפייסבוק (בו אני משתמשת ככלי שיווקי להופעותיי) בפוסט מלא בביקורת על מאמר שכתבתי. כשקראתי את הכתוב, בלט בפני חוסר הקשר בין תוכן המאמר שלי לבין הדברים שנאמרו עליו.
כתבתי תגובה לכותב הפוסט: "נדמה לי שלא הבנת את תוכן המאמר שאינו עוסק במה שציינת כאן".
כתגובה, הוא ענה לי שאכן, עכשיו הוא קרא אותו בעיון והוא באמת לא עוסק בנושא שהוא חשב. ואף על פי כן, הוא לא התנצל או מחק את הפוסט.
נדמה שאנשים לפעמים פשוט אוהבים להישמע, גם אם אין צדק בדברים, גם אם הם מכפישים בדרך מישהו אחר. במקרה המדובר לא נגרם נזק, אבל קרו כבר כמה מקרים בהם שיימינג הרס קריירות, שלום בית ואף הביא להתאבדות.
לפעמים ממש קשה להתאפק, כי אנחנו כל כך צודקים ויש בידינו את האפשרות לשנות ולהשפיע – להתנקם בחברת הסלולר שנתנה לנו שירות כל כך גרוע, או בלקוח שמאחר בתשלום כבר חצי שנה, ויכול להיות שכל זה אפילו מותר מבחינה הלכתית.
אבל בעולם כה מבולבל ולא ברור, שהכל בחוץ גלוי וידוע, שהכל כה נגיש וקל, עלינו לחשוב אלף פעמים לפני כל צעד כזה ותמיד להעדיף להתנהג בחסידות, לפנים משורת הדין. כי הגלגל תמיד מסתובב לו…
כי היום זה הוא ומחר זה עלול להיות אתה.
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
י"ד תמוז התשע"ח
6/27/2018
התגובות מהסביבה
בערך כך שכשעליתי לאוטובוס כאשר מכשיר הרב-קו לא היה תקין היה מי שהתפלא מדוע אני לא משלם? ולמחרת כאשר עליתי לאוטבוס ושלמתי פעמיים שכן שלי שראה אותי עולה לבד לאוטובוס הסתכל כאילו קרה משהו אצלי שאני אחד ומשלם על שניים? אבל איך אומרים בחוט של חסד "תודה רבה להשי"ת גם על זה כי גם זה לטובה – אני מאמין!"
י"ד תמוז התשע"ח
6/27/2018
בערך כך שכשעליתי לאוטובוס כאשר מכשיר הרב-קו לא היה תקין היה מי שהתפלא מדוע אני לא משלם? ולמחרת כאשר עליתי לאוטבוס ושלמתי פעמיים שכן שלי שראה אותי עולה לבד לאוטובוס הסתכל כאילו קרה משהו אצלי שאני אחד ומשלם על שניים? אבל איך אומרים בחוט של חסד "תודה רבה להשי"ת גם על זה כי גם זה לטובה – אני מאמין!"