ט"ז בתמוז תשע"ט / יום שישי 19 יולי 2019 | פרשת השבוע: פנחס
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   צמיחה אישית     צמיחה רוחנית     רוחניות ואמונה     מסעות רוחניים             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
צמיחה אישית  
 
דף ראשירוחניותצמיחה אישיתהחבר הכי טוב
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

החבר הכי טוב    

החבר הכי טוב



אז מה, לחיות במרוץ מטורף זה גזר דין מלמעלה? קארמה או גורל? עדנה קדוש, מאמנת מוסמכת, על החבר הטוב של האדם במרוץ החיים המטורף.

 



אז מה, לחיות במרוץ מטורף זה
גזר דין מלמעלה? קארמה או גורל?
עדנה קדוש, מאמנת מוסמכת,
על החבר הטוב של האדם במרוץ
החיים המטורף.
 
 
"לא עכירות העדשות מעמעמת את תאורת בתי הכנסת, ולא האוושות שבאוזניים מהסות פכפוך פעיות הלחש, זו הכרתי שקהתה ורגשותיי שדהו תוך בזבוז על הדא על ההא והכחש, אשר אטמו נקבוביות חיי לגירויי אלו-ה. אך ביום העתיד, מבטיחני יוצרי, ואני אתבהר כצלילות השקופה לגליויי שמים... אל זמן ההתגלות" (מתוך ספר השירה "זקנה מטפטפת" של יעקב אלול ורדי).
 
כבר תקופה שאני מקבלת מיילים וסמסים רבים המספרים על מרוץ החיים השוטף בזרם חזק, מרוץ של הספקים ומטלות שמטביע את ההנאות, השמחה והבריאות.
 
"אנחנו כמו זבובים מורעלים, רצים בין העבודה והמשימות..." כתבו לי. "אני נעלמת לעצמי... כבר לא זוכרת מה אני רוצה ומה אני אוהבת לעשות.." עד מתי ארוץ אחרי הזנב שלי?..." "כל פעם אני אומר לעצמי שאחרי הפרויקט הזה תהיה שגרה, אך מצדי צצה לה מטלה חדשה... הצילו!"
 
מאמרים נוספים בנושא:
האם יש זמן?
זזים כל  הזמן
המסע ברכבת הזמן
 
שגרת חיים במרוץ, זה כמו לרוץ את החיים במרתון אחד ארוך ללא הפסקות. מה קורה לרץ מרתון שרץ ורץ ללא הפסקה? הלב שלו מתעייף, הוא מזיע, מאבד נוזלים ומתייבש, השרירים שלו עובדים בלי דלק, הנשימה קשה, הכוח נגמר... ואז הוא מתמוטט.
 
החיים במרוץ יוצרים מתח וחרדה שמשפיעים עלינו בכל מיני היבטים -: הם מחלישים אותנו, מחלישים את האופטימיות והמוטיבציה שלנו.
 
חיים במרוץ מרוקנים אותנו ו"נועלים" את הרגשות שלנו. כן, גם את תפישות העולם ואפילו מקבעים אותן. חיי מרוץ מחלישים אותנו פיזית ויש תחושת עייפות וחולשה שמלווה במועקה ובמצוקה.
 
אז מה, לחיות במרוץ מטורף זה גזר דין מלמעלה? קארמה? גורל?
 
התשובה היא: יש לנו בחירה חופשית! זה אומנם לא חידוש שיש לנו את הכוח הזה – חופש הבחירה, אבל החידוש הוא שאפשר לחיות בבחירה חופשית. אפשר לממש את הבחירה ולא להיגרר אחרי האין ברירה. איך? כשנגדיל ונפתח את הפריזמה לחיים.
 
אבל תכל'ס, איך הופכים את זה למשהו מעשי? הא, על ידי עשייה הפוכה, כלומר, דווקא על ידי עצירה של המרוץ.
 
ואז? אוהו! אז נעלמת עכירות העדשה ונחלשות האוושות המרעישות באוזניים, ההכרה מתבהרת והרגשות מתחדדים ולפתע, אם כי בהדרגה, מתגלה המהות הפנימית!
 
העצה היעוצה היא, לעצור כל יום למשך זמן מסוים. נניח, עשר דקות, עשרים, אולי אפילו חצי שעה. למה? כי בעצירה הזו אפשר להתקרב אל הטבע. לשבת על כורסא מול חלון ולהתבונן החוצה, או ללכת יחפים על האדמה. אפשר להדליק מדי פעם מדורה או לעצום עיניים ולנשום. העצירה הזו תוריד את הכיסויים הדהויים ונוכל להראות ולגלות הבנות והרגשות חדשים.
 
ובקשר לפריזמת החיים, הנה עוד משהו שיכול להרחיב אותה – לחיות בלי תלונות!
 
כן, אם נתלונן ונקטר פחות, עד שנגיע למצב של אפס קיטורים ותלונות, הרי שהמהות הפנימית שלנו תתגלה. כשאנחנו מתלוננים ורואים באופן מודגש את החלקים השליליים, אנו רואים רק את הקשיים והבעיות, הופכים לחלשים עם הרגשת התקרבנות. אם לא נתלונן ונתייחס בצורה עניינית לקושי, הוא יקבל פרופורציה נכונה. רק כך נדליק את האור התודעתי שיראה ויגלה לנו את מה שמתחת לתלונתיות שלנו. כן, אז נגלה עולם יפה ורגוע, יכולות וכוחות שקיימים בנו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
זמן, זה כל העניין
למה  לחץ?
ההחלטה  שלך!
רק החלטה אחת!
 
רוצים להפסיק את המרוץ, אבל זה משהו שצריך להחליט לעשות. אז זהו, זו נקודה נוספת שעוזרת לנו לעשות את זה – החלטה! אנחנו צריכים לקבל את ההחלטה על התנהלות בכמה דברים. ההחלטה מאפשרת לנו לנהל את חיינו ולא להיות מובלים ומנוהלים מגורם חיצוני. למשל, תזונה. הרבה אנשים מוצאים את עצמם רצים לעבודה על בטן ריקה. בצהריים, הם 'בולעים' משהו מפוצץ בסוכרים או שומנים או חלבונים כבדים, ולו רק כדי לתת לגוף חומר להמשך התאוצה. במקום זה, אפשר להחליט לאכול ארוחת בוקר טובה ומזינה, לקחת קופה לארוחת הצהריים, פירות וכמה אגוזים. בערב לאכול ארוחה קלה יותר, מרק עשיר או ירקות בכל צורה שהיא. להחליט לעצור לאכול, לתת לעצמנו את הזמן.
 
הזמן הוא חבר טוב. בואו נחליט להיפגש איתו. לתת לנו זמן, מקום וכבוד, וגם תשומת לב. לגלות את המהות המוסתרת מתחת לריצה והעומס.
 
מרחב חיםי, פריזמה תודעתית פתוחה ורחבה, מאפשרים לנו לחיות בצורה רגועה, עם מימוש, עם התמודדות נינוחה ושביעות רצון. כשנעצור כל יום לפרק זמן מסוים, בקביעות, נגלה את הכוחות שלנו, את הכישרונות שלא ידענו על קיומם, את המחשבות והרגשות הקסומים.
 
החיים הם אותם חיים, המציאות היא אותה מצירות, רק שהעיניים רואות פנימה.
 
 
** *
עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנה – 050-5574065





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של עדנה קדוש
   חזור לדף הבית של צמיחה אישית




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
ממהר לאוניברסיטה?               מישהו מטפל בך               לפרוץ עם כל הכוח!
 
 ממהר לאוניברסיטה?  מישהו מטפל בך  לפרוץ עם כל הכוח!


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
     
  •  
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים