היא לא מפסיקה להפתיע
לא מפסיקה להפתיע: אומרים שתחושת ההפתעה לא נמשכת יותר מחלקיק שנייה, אבל עם תודה תחוו אותה כל היום! הפלא שעושות ארבע אותיות!
לא יודע מה אתכם, אבל אותי התודה וההודאה לבורא עולם פשוט לא מפסיקה להפתיע. כל פעם מחדש אני נוכח לראות ממש את הפעולות הנפלאות והניסים שהיא גורמת לאנשים שאומרים אותה הכי פשוט: תודה. ראיתי גם מה עושה לאנשים הדיסק תפסיק להתבכיין. יסודות נפלאים ומבוססים העומדים ביסוד כל התורה והמאורעות המרכזיים בה.
כך גם במאורע החשוב בו עמדו בני ישראל על שפת הים בצרה הגדולה שפקדה אותם: הים לפניהם והמצרים מאחוריהם. והם, מהלחץ והדוחק צעקו אל בורא עולם. "מה תצעק אלי?" משיב הבורא למשה רבנו, "דבר אל בני ישאל וייסעו". ישנם קושיות ודקדוקים רבים במקראות הללו והפרשנים פנו איש לדרכו. "אור החיים" הקדוש זיע"א שואל על דיבור זה: מה הטענה כלפי משה "מה תצעק אלי" כי מי צעק? האם משה טועה בזה שהוא מתפלל וצועק לבורא? ועוד, לאן הקב"ה רוצה שבני ישראל ייסעו, הרי הים לפניהם?… ומבאר על פי המדרש שאומר, באותה שעה עמדו עם ישראל בדין והמקטרגים טענו כלפי שמים, "מדוע אתה מציל את בני ישראל והורג את המצרים, הרי הללו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה?". הקב"ה רצה להצדיק את עם ישראל בדין, וכדי להצדיק אותם בדין לא יעזור שום דבר אם הבורא ירחם עליהם כי "אין מרחמים בדין", אלא צריכים ישראל צריכים להצדיק את עצמם על ידי שיעשו מעשים טובים, לכן אמר הבורא למשה שהצלה לא תלויה בו כי הוא, הקב"ה, מצדו ברחמיו המרובים רוצה להציל אותם ולעשות להם, אבל מידת מונעת.
כאן בורא עולם נותן עצה נפלאה למשה רבינו: לומר לבני ישראל להגביר את מידת החסד והרחמים ואז הוא יוכל להשתיק את מידת הדין וכל המקטרגים, ולעורר על עם ישראל רחמים עצומים ולעשות להם נס. ואומר "אור החיים" הקדוש בזו הלשון: "זאת העצה היעוצה להגביר צד החסד והרחמים: 'דבר אל בני ישראל' ויתעצמו באמונה בכל ליבם וייסעו אל הים קודם שייחלק על סמך הביטחון כי אני אעשה להם נס, ובאמצעות זה תתגבר הרחמים. 'ואתה הרם את מטך', פירוש באמצעות מעשה הטוב (שהם מתחזקים באמונה) נעשה להם הנס ובקע הים כי גדול הביטחון והאמונה הלז להכריעם לטובה".
ומוסיף ה"אור החיים" הקדוש ואומר, שמתוך תשובת הבורא למשה אפשר להבין מה היה הפגם של בני ישראל, שבגללו עוררו על עצמם את מידת הדין והקטרוג "הללו עובדי עבודה זרה": "ונראה לי לומר כי רשם ה' לומר להם טעם תגבורת הדין עליהם לצד שהם המעיטו בליבם האמונה ואמרו 'הלא טוב לנו עבוד את מצרים', לזה ציווה ה' לעשות כנגד עוון זה הצדקת האמונה בכל תוקף, גם בזה רמזם לדעת הסובב תגבורת הדין מחדש".
המסר כאן הוא אדיר! בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה ועובדי עבודה זרה, אבל זה לא מה שעורר עליהם את הדין! אלא, "שהמעיטו את האמונה בליבם". כלומר, התבכיינו על כך שיצאו ממצרים ואמרו 'טוב לנו עבוד את מצרים'. כלומר, הדבר שמעורר דין על האדם ומונע ממנו את רחמי הקב"ה גם אם הוא ראוי לנס – זה חיסרון באמונה שמתבטא בבכיינות, ומה שמציל את האדם מכל הקטרוגים וממשיך עליו רחמים גדולים וניסים הוא הצדקת האמונה בכל תוקף.
מאמרים נוספים בנושא:
אל תחלישו אותה
במילים פשוטות ולחיי היומיום שלנו: ברגע שאדם מתלונן ומתבכיין – זהו פגן של המעטת האמונה. כי על פי האמונה הכל טוב ואין שום רע בעולם. בורא עולם עושה עם האדם רק את הכי טוב. גם במציאויות ובמצבים קשים ומאתגרים – הקב"ה מעביר את האדם במהלך של גאולה וישועה וחפץ מאוד לעשות לו ניסים גדולים. כל המהלך של בני ישראל על שפת הים היה מהלך של גאולה וישועה, ניתוק מושלם ממצרים ונקמץ מחוץ עצומה במצרים שעינו את ילדיו של השם, וכמובן – המשכת שפע גדול לעם ישראל: של דעת והשגת אלוקות, בבחינת 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי'. שפע של ניסים ונפלאות שהיו פי חמישה מכל מכות מצרים! שפע גשמי עצום בבחינת "ביזת הים" שהייתה גדולה לאין ערוך מביזת מצרים.
נכון, עם ישראל היו במצב קשה ולכאורה היינו אומרים שלא ניתן בכלל לדון אותם לכף חובה, אבל "אור החיים" הקדוש אומר, שמידת הדין סברה שדווקא כן ראוי לדון אותם על שלא התעצמו באמונה בכל תוקף באותה סיטואציה, וזה עורר עליהם את הקטרוג ומנע מהם את הניסים.
הדיל הכי משתלם!
ואותה עצה שהבורא נתן למשה: הצדקת האמונה בכל תוקף! שהיא אמירת תודה לבורא על הכל – הטוב והרע כביכול, לנסוע אל תוך הים – שזה נגד השכל, זה מוכיח שהצדקת האמונה נעשית בכל תוקף! להצדיק את הדין גם ברגעים הכי קשים, גם במה שנראה כנגד השכל הישר – זו הצדקת האמונה בכל תוקף, זאת פעולת אמונה חזקה מאוד שנוגדת את כל השכלים. שהרי, השכל אומר לאדם שהוא במצב רע, ומן הסתם על פי השכל אפשר להתבכיין ולהתלונן, להתרעם ולכעוס, אבל הוא עושה בדיוק את ההיפך – הוא מצדיק את הבורא ומתעצם באמונה שאין רע. ולא רק, אלא גם מאין שזהו בוודאי מהלך אלוקי שמקרב אותו לטובה האמיתית והנצחית. ובזה שהוא מבטל את כל הקטרוגים הוא גם ראוי שייעשו לו ניסים ונפלאות, וגם, ממשיך על עצמו שפע ברוחניות ובגשמיות.
וזה, אם תרצו במילים הכי פשוטות: הדיל הכי משתלם שיכולתם לעשות!
לכן התודה וההודיה לבורא על הכל – הצרות והקשיים, האתגרים והניסיונות שאנו חווים בחיים, היא העצה הגדולה והעמוקה ביותר. חסרון באמונה, שמתבטא בבכיינות ותלונות, הוא שורש כל הקטרוגים והדינים שיש על האדם, קטרוגים שהם יותר מכל העבירות שלו. לכן זה גם השורש לכל הסבל שהוא חווה בחיים. וכשאדם סובל מהפגם הבכיינות וחוסר הכרת הטוב התפילה לא תועיל לו בבחינת "מה תצעק אלי", שהרי הבורא חפץ חסד הוא ורוצה לרחם עליו ולעשות לו ניסים, אבל מידת הדין לא מניחה, והדבר היחיד שיכול להצדיק את האדם בדינו הוא הצדקת האמונה בכל תוקף! שיודה לבורא עולם על כל מה שעובר עליו ואז יזכה לניסים וישועות נפלאות!
לימוד נפלא ונוסף הוא, שלחטאים יק שיעור וקצבה לעונש. את זה ראינו אפילו בחטא העגל, שהיה נורא. אבל לא יותר נורא מחטא המרגלים – שהוא חטא הבכיינות, ועל אותה בכיית חינם נגזרה בכייה לדורות בלי שום קצבה! כי לעוון הזה אין שום תרופה חוץ מהעצמת האמונה ואמירת התודה! שזהו תיקון מהשורש, טיפול שורש עמוק שמטפל בנגע מתחילתו.
וזה עוד מקור מפורש מדברי רבינו חיים בן עטר "אור החיים" הקדוש, שהיה בבחינת משיח בן יוסף, שכל עניינו של יוסף הוא חיזוק האמונה שהכל לטובה וכל הגאולה תלויה בו, ובזה נותן "אור החיים" הקדוש משנה חיזוק ותוקף לדברי רבי נתן מברסלב: שאם היו שומעים לקול צדיקי האמת לתת שבח והודיה להשם יתברך על הטוב ועל הרע, היו מתבטלות כל הצרות וכל הגלויות והייתה באה הגאולה השלמה. ורבי נתן תולה את זה דווקא ב"שמיעה לקול הצדיקים", כי הצדיקים הגדולים מקבלים את העצה ישירות מהקב"ה שמלמד אותם מהו שורש כל הקטרוגים ומה מעורר את מידת הדין, ונותן להם עצה ללמד את בני ישראל להתעצם באמונה ועל ידי זה להמשיך עליהם ישועות גדולות.
זה המסר שלי אליכם היום, ויהי רצון שנזכה כולנו להתחזק בדברים אלה ולקיים את העצה הגדולה ביותר, שהיא בעצם היחידה שישנה, להיגאל מכל הסבל והצרות, מכל הגלויות הקשיים והאתגרים, ולזכות בישועה הגדולה לעצמנו ולעולם כולו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור