הכל בגלל כרטיסייה

גלוי וידוע מה רב כוחו ומה רבה השפעתו של מורה על התלמיד לטוב או…. המקרים הפחות ידועים הם אלו שכוונות המורה היו טובות, אלא שהן סללו בבטחה את הדרך לשבעת מדורי הגיהינום. כמו במקרה העצוב של הכרטיסייה הכתומה, ששנים רבות מאוחר יותר התגלה גודל ההרס.

הוא הצטרף אלינו במהלך שנת הלימודים של כיתה ה (באותם ימים של טרם חזרתי בתשובה למדתי בכיתה מעורבת). מימדיו היו כשל ילד אך פניו היו רוויות סבל כשל אדם מבוגר שהתמודד עם רוב תלאות החיים. הוא נרתע מחברת ילדי הכיתה ונהג להתבודד. הוא הדף כל ניסיון קירבה ואת אלו שניסו ללעוג להתנהגותו היכה בעוז.

זמן קצר יחסית לאחר הצטרפותו לכיתה, ביקשה המחנכת בבוקר בהיר אחד מהילד החדש לבצע עבורה שליחות במזכירות. מיד לאחר צאתו הוציאה ממגירת שולחנה כרטיסיית נוער כתומה. היא נופפה בה בידה והודתה שבכוונה הוציאה אותו מהכיתה כדי לספר את סיפורו. היא סיפרה על חיים בבית רווי אלימות בתוך המשפחה בכלל והתנכלות אליו בפרט, על עוני וגלישה לצד הלא חוקי של המתרס. היא הוסיפה תוך כדי נפנוף בכרטיסיה לעיני כל שהיא הצליחה לאחר הרבה מאמצים לעורר בו אמון ואז קיבלה ממנו לפיקדון את כרטיסיית הנוער הכתומה שלו, שבבית מנסים אפילו אותה לגנוב ממנו. היא הוסיפה לסיום שהיא מקווה שנרחם עליו ונצרף אותו למשחקים בבית הספר, ואולי אפילו נזמין אותו להתארח בבתים שלנו.

היה זה מידע קשה לעיכול לילדים צעירים בכלל, ולילדים שגדלו בסביבה שלווה ושבעה על אחת כמה וכמה. לא הכרנו באופן אישי סיפורים כאלו עד כה וישבנו המומים. אם עד אז התרחקנו ממנו בגלל התנהגותו החריגה, עכשיו ממש פחדנו להתקרב למי שבא מבית כל כך מאיים. אף אחד לא הספיק להגיב כי הדלת נפתחה והילד החדש נכנס לכיתה. שנייה לפני שהספיקה המחנכת להחביא בחזרה את הכרטיסייה למגירת השולחן, עינו צדה את הפינה הכתומה שלה. הוא הפנה אליה מבט מלא עלבון, הסיט אותו לכיתה וראה את המבטים ההמומים ששלנו וחזר להביט במורה. היה זה מבט מצמרר ומלא כאב של מי שכל כך בקושי נתן אמון בגורם סמכות ונבגד ובויש בפני כל הכיתה.

מאמרים נוספים בנושא:

כשדלת אחת נסגרת

במקום הכי שמח בעולם

תרפא את הילדה שבי

בלי אבא באלבום

אמונה ברגעים הכי מטורפים

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

לקפוץ לאש!

הדרך הארוכה הביתה

האיש עם הכובע הסגול

לא יורדת מהרכבת

להצית את אש האהבה

בלי להעליב

מדברים מאהבה

מיותר לציין שלא רק שחברים חדשים לא נוספו לו בעקבות המקרה, אלא שהאלימות שלו כלפי חבריו לכיתה רק החריפה. בסופו של דבר, עוד טרם סיום השנה, הוא עזב את הכיתה ואת בית הספר.

הרבה שנים אחר כך, בבסיס השיקומי של נערי רפול, נתקלתי כפקידת לשכה בשם שלו מבין אלו שנרשמו לטירונות הארוכה בת החצי שנה – זו שיועדה למי שלא סיים 8 שנות לימוד. הכרטיסייה הכתומה התנוססה מול עיניי כשנתקלתי בשמו. הטירונים בבסיס גם כך לא ניסו לנעוץ מבטים באנשי המפקדה, וספק אם היה מזהה אותי. הוא מעולם לא ידע שבת כיתתו שידעה את סיפור חייו נמצאת בבסיס. אך אני לא יכולתי שלא לזהות אותו. הפנים נשארו כשהיו, אלא שחריצי הכאב שעליהם העמיקו והתעבו. המבט על פניו היה עוין ולא ממוקד. בניגוד לחיילים אחרים, כשנענש והורץ על ידי מפקדיו מעולם לא ביקש רחמים ולא הקלה. רק זעקות כאב מרות, כשל חיה פצועה הנלכדת בסבך, היו פורצות מגרונו, ללא מילים. נדמה היה שמי שכל כך הרבה שנים צעק צעקה שאיש לא שמע מעולם, זועק עתה את כל כאבו לשמים.

ואני?… מראה הכרטיסייה הכתומה המתנופפת ביד המחנכת רדף אותי, יחד עם התמונה של הילד שנכנס לכיתה ורואה את הכתום הכתום מבצבץ בדרכו אל מגירת המורה, התמונה של הילד שהחליט שלא לתת יותר אמון בנפש חיה.

אני רוצה לצעוק את הצעקה שלא נשמעה ולהזכיר לכולם שמדובר בדיני נפשות!…

הצלחתי לתפוס את המ"פ שלו באחת הפעמים בהן בא אל מפקד הבסיס, ולספר את סיפורו הטראגי. עיניו של המ"פ הקשוח התכסו דוק של דמעות. הוא הבטיח לדבר עם הצוות ולראות מה ניתן לעשות אבל אמר שהמקרה קשה, ואולי כבר מאוחר מדי.

לקראת סיום הטירונות, שמו לא היה בין שמות ברי המזל שסיימו בהצלחה טירונות ועברו ללימודי מקצוע שיכשירו אותם לחיים החדשים שחיכו להם בפתח. שאלתי את המ"פ עליו אבל הוא הביט בי במבט עצוב וביקש שלא אדבר איתו עליו יותר, כי הוא רואה שזה רק מכאיב לי. "תביני" הוא אמר בצער עמוק "אנחנו כל כך רוצים להציל את כולם אבל מצליחים להציל רק את אלה שרוצים להציל את עצמם…"

היה זה לפני שנים ארוכות. מאז שהגעתי אל עולם התשובה למדתי שכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן…. מאז, למדתי שבורא עולם מושיט יד גם אל המקומות הנמוכים ביותר גם כשאדם כבר נואש מעצמו.

יחד עם התקווה שכבר הושטה לו היד ממרומים, אני רוצה לזעוק את הזעקה שאז לא נשמעה. להזכיר לכולנו ככלל ולאנשי החינוך בפרט שעיסוק בתלמידים ו/או בבני קהילה הכפופים לרבותיהם – הוא עיסוק בדיני נפשות! חובה עלינו לזכור שגם כשהכוונה טובה עלינו לוודא שוב ושוב שאנו בוחרים בדרך הנכונה ולהתפלל על כך ללא הרף, להתפלל שלא תצא תקלה תחת ידינו ולא נפצע נשמה יהודית באורח כה אנוש.

יהי רצון שבחודש אדר על כל העצובים והנדכאים יתהפך הכל לטובה לששון ולשמחה.