הלב - פרשת השבוע תרומה

חומרי הגלם להקמתו נתקבלו אך

ורק מנדבת הלב של כל אחד ואחת.

לא הייתה גביה ואכיפת התשלום.

הרצון הטוב היה המודד של התורם.

 

 

פרשת תרומה

 

"וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ  וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קמָתו"

 

פרויקט הקמת המשכן מפורט בפרשתנו. חומרי הגלם להקמתו נתקבלו אך ורק מנדבת הלב של כל אחד ואחת. לא הייתה גביה ואכיפת התשלום. הרצון הטוב היה המודד לאיזה, ולכמה זהב כסף ונחושת וכו' יביא כל תורם או תורמת.

 

גם מעשה כלי המשכן מפורט. כל כלי וכלי מידתו, צורתו, ממה יעשה וכו'. רמזים רבים נלמדו מכאן. על אחד מהם, נרחיב מעט.

 

המדרש מביא דברי רבי יהודה בן רבי שלום, המבחין כי בכל הכלים פותחת התורה בלשון "ועשית שולחן זהב טהור", " ועשית את הכפורת", " ועשית מנורת זהב טהור". אך בכלי אחד נאמר בלשון רבים: "ועשו ארון עצי שיטים".

 

מדוע דווקא כאן נאמר בלשון רבים? ומשיב המדרש: בארון שהוא סמל לתורה, חייבים להיות שותפים כולם! אין זה עניין של יחיד או יחידים אלא הכל יעשו, כי התורה שהיא ליבו של העם חייבת להיות נחלת כולם, ולא רק של האליטה או שכבת המנהיגות כבכל אומה. הדגש מושם על רמתו הרוחנית של כל העם. וכן נאמר: "וכל בנייך למודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נ"ד, י"ג).

 

ואכן לאורך כל ההיסטוריה של העם היה הארון-התורה נחלת הכל. היו גאונים ותלמידי חכמים מופלגים וכו', אך גם פשוטי העם היו יודעי ספר ולומדי תורה. גם בהחזקת התורה היו שותפים הכל ובשמחה. (במקומות רבים באירופה של לפני המלחמה נהגו משפחות לארח באופן קבוע תלמידי ישיבה בארוחת הצהריים. באותם ימים לא היו תנאי פנימייה, מטבח ואוכל צמודים לישיבות, וכל אחד נאלץ לאכול מדי יום אצל משפחה אחרת!)

 

כך סיפרו תלמידי "החפץ חיים" זצ"ל, כי דחה הצעה קוסמת של פילנתרופ יהודי אשר היה מוכן לממן לבדו את הוצאות ישיבתו, דבר שהיה מקל עליו מאד, בנימוק שבהחזקת התורה צריכים הכל להיות שותפים.

 

אשרי העם שתורתו מרכז הווייתו.