ט"ו בסיון תשע"ט / יום שלישי 18 יוני 2019 | פרשת השבוע: שלח לך
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   בגובה העיניים     התבוננות והשקפה     יומן אישי     נקודה למחשבה             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
נקודה למחשבה  
 
דף ראשיחברהנקודה למחשבההמנון ליגון
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

המנון ליגון    

המנון ליגון



לפתע קופא החיוך על שמריו, שרירי השלד מתאבנים כמו מקל של מטאטא ועל הפנים זוחלים באיטיות קמטים של דאגה לאורך ולרוחב כמו קורי עכביש בתוך מבנה מסוכן. מה קרה?

 



לפתע קופא החיוך על שמריו, שרירי השלד
מתאבנים כמו מקל של מטאטא ועל הפנים זוחלים
באיטיות קמטים של דאגה לאורך ולרוחב כמו קורי
עכביש בתוך מבנה מסוכן. מה קרה?
  
צועד לו אדם בדרכו שמח וטוב לב. רגליו מפזזות בקצב של זיקוקי דינור ופיו מפזם קנטטה לחיים הטובים.
 
הוא מסיט דאגות מליבו ומודה על כל נשימה ונשימה שזכה בה. יש לו מה לאכול, מה ללבוש, יש לו משפחה טובה והוא בריא פחות או יותר, הודו לה' כי טוב.
 
אלא שלפתע קופא החיוך על שמריו, שרירי השלד מתאבנים כמו מקל של מטאטא ועל הפנים זוחלים באיטיות קמטים של דאגה לאורך ולרוחב כמו קורי עכביש בתוך מבנה מסוכן. מה קרה? הוא פגש חבר.
 
חבר טוב דווקא. אהוב, חביב, מסור ונחמד. קולגה מימי הילדות שזכרונות משותפים ונעימים להם. ליבו מתרחב בהנאה ומתמלא בעונג. אלא שאת ה'חרפה' הזו המתקראת "שמחה" הוא לא יעז להעלות על דל פניו, הוא לא יחייך.
 
"יוסיף דעת יוסיף מכאוב", יודעים כולם לשנן בעל פה, אך מה לעשות, להוסיף דעת זו משימה מסובכת, פרוייקט בלתי אפשרי. אין את הזמן, אי אפשרות, אין כוח ואין את הכלים המתאימים לרכוש הרבה דעת בימים טרופים אלה, אז פותרים את הבעיה בקלות, מוסיפים מכאוב.
 
קופצים את השפתיים, מזעיפים גבות, מקדירים את המבט והופ! יש לנו כבר ניצוץ של גאונות בתוך העיניים. אחר כך חורשים את המצח פסים פסים, ומעיינות החכמה פורצים החוצה.
 
לגאונות ולחכמה מתלווים כובד ראש, רצינות ויושר. ואם מתלווה לזה דיבור שקט, מונוטוני ואיטי, כי אז עומד לפנינו לא רק הגי'ניוס בכבודו ובעצמו אלא פילוסוף אורגינלי, כזה שחוקר לעומק את משמעות החיים ומבין את סוד המהות הקיומית.
 
אנשים עצובים הם אנשים חושבים, אינטליגנטים שהגיעו בכוח שכלם למסקנה שאין שום סיבה לשמוח בחיים. על מה אתם רוצים שנשמח, על החור באוזון? הגשם החומצי? אפקט החממה? זיהום האויר? עישון סביל? משאבי הטבע ההולכים ונכחדים? יערות בסכנה? אסטרואיד בדרך לקטסטרופה עם כדור הארץ? התפוצצות אוכלוסין? בקטריות אלימות? לשמוח על כך שעוד מעט לא יישאר מאיתנו כלום? אדברא (שוכח הוא שלפני חמש דקות עוד היה שמח) "תנו לנו סיבה לשמוח!" קורא הוא בקול נכאים, "ואצא במחול".
 
כדי לשמוח מחפשים סיבה טובה, לא משהו בנאלי או קלישאה משעממת כמו "יש אוכל, עבודה טובה, מיטה לישון עליה, שמש זורחת, מזג האויר מצוין" או כל סיבה שדופה אחרת. וכי מה הן שתי פרוסות פרניקל עם בשר מעושן או מאזדה אוטומטית לעומת המצוקות הגלובליות של היקום? מה הן שתי רגלי בשר עם נעלי עור על הקרקע לעומת חוסר היציבות של הקיום?
 
אדם שעבר את גיל השלושים ומרהיב עוז לחייך הרי הוא אינפנטיל, תינוקי, עוד לא התבגר.
 
ילדים מסוגלים לשמוח מכלום, להתלהב מנמלה שאינה מצליחה לדחוף פירור של ביסלי, לצאת מגידרם למראה שגיאת דפוס בסידור ולרוץ לספר לכל השכונה במקרה שפתחו ביצה וגילו שם תאומים, או שפתחו קופסת גבינה ומצאו עובש. בגלל זה הם ילדים, עדיין לא התבגרו, כל דבר מסעיר את המוח הקטן שלהם, את מעט השכל המצומצם שעוד לא ממש הספיק להתפתח.
 
שמח זה סטיגמה, סטריאוטיפ.
 
עוד לא המציאו ביטוי כגון: 'מדוכא כמו טיפש', 'סר וזעף כמו איזה נהתן', או 'נכאה רוח כאילו יצא מתוך קוקטייל'. ולעומת זאת הלקסיקון עשיר בפניני לשון כמו: 'חיוך אוילי מרוח על שפתיו, צוחק לו כמו שיכור, עליז, בדרן, נהנתן, ליצן החצר, שמח כאילו יצא מתוך בקבוק של יין'.
 
יש מן תחושה שכל חיוך שאדם מעלה על פניו, נוטל אחד מחמש מאות האי-קיו שלו.
 
עצב זה פנימי, חיוך זה חיצוני, בדיוק כמו היופי שהוא רדוד ואין בו שום עומק או משמעות. אדם שמח הוא כמו דובי נחמד, שטחי, קל דעת, פזיז ולא שקול. בחיים לא הייתי מפקידה כסף בידיו של המבסוט עם המורל הגבוה.
 
רק אנשים מעטים יכולים לחייך כל הזמן או כאלה העומדים לבצע פשע מאורגן. שמחה זה אות קלון, אדם שמח אינו מחמיר בקלה כבחמורה, אינו מחמיר כלל, אין לו דאגות בחיים, בקושי מקיים מצוות אנשים מלומדה, מתייחס בזלזול לכל דבר חשוב והורס את החינוך הטוב של צאצאינו. הוא לא משלנו, הוא מקולקל, לא יציב נפשית, ורק למראה פניו אפשר לחטוף דיכאון.
 
לכן אנחנו כל כך פוחדים לחייך לשני או להאיר פנים!
 
 
(מתוך מגזין "משפחה").




תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של ב. עליזה
   חזור לדף הבית של נקודה למחשבה




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
היש בזה חתן?               החיים התלויים בהשערה               לשמועה יש כנפיים
 
 היש בזה חתן?  החיים התלויים בהשערה  לשמועה יש כנפיים


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
  •  
     
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים