המסע הביתה

לא תמיד קל לדחוף קדימה כשכל העולם צועק לכם בתוך האוזניים להרפות, להאט את הקצב. אבל אל תשכחו את התיק שעל הגב כל הדרך במסע הביתה.

3 דק' קריאה

ג'ין וג'ואי ספרא

פורסם בתאריך 04.04.21

מר ג'ונס היה טיפוס לונדוני מובהק של תחילת המאה ה-19, שהיה רגיל לחיי נוחות כדרכם של עשירים. יום אחד, חברו הטוב, מר סמית', סיפר לו שאפשר לעשות הרבה כסף באוגנדה שבאפריקה. "מערב אפריקה ידועה בתעשיית היהלומים שלה" אמר לו באותה פגישה. מר ג'ונס לא היה צריך לחשוב הרבה כדי לארוז תיק לנסוע אל היבשת החמה, אפריקה. אלא נסיעה שכזו באותם ימים לא הייתה דבר פשוט בכלל, בטח לא כמו היום. אי אפשר היה לסחוב מזוודה גדולה, אלא תיק עם דברים הכרחיים ביותר וסכום של כסף קטן.

 

החיפוש אחרי האבנים הנוצצות לא היה פשוט. אבל יום אחד זה קרה. הוא הגיע למכרה מלא ביהלומים ואבנים יקרות ונדירות. "תודה לא-ל!" הוא צעק והאושר שחש באותו רגע לא ידע גבולות. הוא לקח תיק גדול שהביא איתו בכבודה הצנועה לאוגנדה והחל למלא אותו באבנים ויהלומים. התיק היה כבד מאוד לנשיאה, אבל יהיה זה מיותר לומר שהוא מילא את מר ג'ונס בשמחה עצומה.

 

ועכשיו, חוזרים הביתה!

 

רגע, לא כל כך מהר. מר ג'ונס כזכור לא הביא איתו הרבה כסף, ואת כל מה שהביא בזבז בחיפושים, במקומות שינה ובמעט האוכל שאכל. כסף חזרה הביתה, ללונדון, כבר לא נשאר לו.

 

"מה אני עושה עכשיו?" שאל את עצמו. באפריקה אין שום מקום שיכול לתת לו את הסכום הראוי על אבן אחת מתוך תיקו כדי לחזור הביתה, אפילו לא חלקיק ממה שהיא שווה באמת, וזה עוד בלי להזכיר את שוויים העצום של היהלומים, שעל תשלום עבור אחד מהם אין בכלל על מה לדבר! בחוסר ברירה הוא מצא לו מקל הליכה והחל את מסעו הביתה… ברגל!

 

מר ג'ונס עבר הרים וגבעות, מקומות מיושבים ופחות וישן בכל מקום שמצא. לפעמים היה צריך לעבוד במקומות בזויים למעמדו כלונדוני עשיר, רק כדי לשלם עבור הלינה בפונדקי הדרכים העלובים ועל הלחם העבש שקיבל כארוחה, ולפעמים שילם על חדר עם שותפים לא רצויים – עכברושים. לא פעם גם הושיט את ידו לקבץ נדבות, נתון לחסדיהן של הבריות. הוא חצה מדבר לוהט ויער מסוכן ואחרי חודש, הגיע לחופה של צפון אפריקה שם השיג עוד עבודה כדי לממן את כרטיס ההפלגה הביתה. אף אחד לא טרח אפילו לבדוק את התיק שלו. למה? בגדיו המצחינים וחודש ימים בלי מקלחת 'סללו' בפניו את הדרך, אף אחד לא רצה להתקרב אל הזר המוזר שריח לא נעים בלשון המעטה נדף ממנו, ובטח לא לבדוק את התיק שלו.

 

מאמרים נוספים בנושא:

היהלומים האמיתיים

חידה פיקנטית

תהיו כמוני, סוחרים

במקום הכי נמוך
להטריד את אלוקים

המסע אל קבר האדם הלבן

מסע הברווזים

בן אדם, לעבוד נולדת!

 

והנה הגיע האור שבקצה המנהרה…. מר ג'ונס הגיע סוף סוף ללונדון. אבל הוא לא הלך לביתו, אלא רץ אל אחוזתו המפוארת של ידידו משכבר הימים, מר סמית', איך שהוא – אדם שלא ראה חודש ימים את המקלחת, לא החליף בגדים, ועל הריח עוד נספר בהמשך.

 

המשרת שפתח את הדלת כמעט שנחנק מהריח. מרוב בהלה אפילו רצה לטרוק את הדלת, אלא שמר ג'ונס עצר אותה ברגלו וצעק, "אמור למר סמית' שמר ג'ונס חזר מאוגנדה!". אחרי כמה דקות הדלת נפתחה שוב ובהססנות. מר ג'ונס התמלא שמחה לראות את חברו משכבר הימים. מיד הורה למשרתיו באחוזתו למלא את האמבטיה שבחדר האורחים עבור מר ג'ונס, למצוא לו בגדים חדשים ומריחים טוב ולהגיש ארוחה חמה שתחכה על השולחן כשהוא יסיים.

 

לילה שלם מלא בפרטים על המסע לאוגנדה וחזרה הביתה עבר על שני החברים.

 

למחרת, מר סמית' הוביל את חברו לסוחר יהלומים מכובד ומוכר בלונדון, ששילם את מחירם האמיתי של היהלומים והאבנים הנדירות שהביא מאוגנדה. וכך, בין לילה, הפך מר ג'ונס מעשיר למיליארדר לא רק ברחבי לונדון אלא בכל אירופה כולה!

 

באותו לילה מר ג'ונס חזר שוב לאחוזתו של חברו מר סמית', לפני שיצא לחיים החדשים.

 

"איך עשית את זה?" שאל מר סמית' בסקרנות בארוחת הערב, "כלומר, נכון שתיארת את המסע הפיזי שעשית. אבל בשאלתי אני מתכוון לשאול 'איך אתה, בן אדם שרגיל לחיי נוחות ועושר, חיית כמו הומלס יותר מחודש ימים? זה בטח היה משהו בלתי נסבל!'…"

 

"נכון, זה לא היה קל" ענה מר ג'ונס. "פעמים רבות אכלתי פרוסת לחם עבשה שהייתה הארוחה היחידה שלי כל היום, וישנתי במקומות שלא היית מעלה בדעתך. כל פעם שהרגשתי שאני כמעט מתייאש, שאני רוצה להרים ידיים ולומר זהו! – הייתי פותח בשקט את התיק העמוס ביהלומים ואבנים והסתכלתי עליהם. זה נתן לי כוח להמשיך הלאה".

 

את הסיפור הזה סיפר "החפץ חיים" לתלמידיו, בעזרתו תיאר להם את המסע שלנו בעולם הזה. בורא עולם שם אותנו בעולם החולף הזה ואומר לכל אחד מאיתנו, "אני רוצה שתתקרב אלי. אני רוצה קשר עמוק ואוהב איתך, שתפתח קשר אמיתי ועמוק עם עצמך – עם הנשמה שלך!…" אבל איך עושים את זה? חז"ל מייעצים לנו: עמלו בתורה, קומו בזריזות מן המיטה והתפללו להשם. אל תתמהמהו בעולם הזה. דברו עם השם במילים שלכם כל יום! ברכו כראוי ובכוונה והודו לבורא עולם על הכל ובקשו ממנו כל מה שחסר לכם. אל תלקו את עצמכם אם מישהו פוגע בכם או מחליש אתכם. מסרו את עצמכם לבורא עולם וכוננו עימו קשר נצחי ואוהב!

 

קל יותר לומר מאשר לעשות. נכון. לא תמיד זה קל לדחוף קדימה כשכל העולם צועק לכם בתוך האוזניים להרפות, להאט את הקצב, לישון ולהתענג כל זמן שאתם יכולים. בכל אופן, בכל פעם שנצטרך כוחות, נזכור שיש לנו גיבוי אדיר ומלא מתיק היהלומים והאבנים הכי מיוחדים ויקרים שיש – תיק המצוות שלנו, שיום אחד נקבל עליו סכום אדיר שאי אפשר להעלות על הדעת. כי שום הון שבעולם הזה לא יספיק לשלם שכר של מצווה אחת, השכר הנצחי!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה