המשך ח-תורה ט תהומות יכסימו

ח - (המשך)

 

גם דיבר אז מענין י"ב שעות היום וי"ב שעות הלילה שיש בהם י"ב צירופי הוי"ה, בכל שעה יש צירוף אחר, וכל שעה נחלקת לתתר"ף חלקים (=אלף שמונים), וכל חלק וחלק מתתר"ף חלקים, יש בו גם כן צירוף השם, וכל זה הוא כח רוח החיים שבהדופק . ולא זכיתי לשמוע ביאור ענין זה היטב, גם שכחתי קצת מזה והמשכילים יבינו:

 

רכב אלקים רבותיים אלפֵי שִׁנְאָן (תהלים ס"ח) - אלפֵי, בחינת אלופי עשו. וע"י רכב אלקים רבותיים, בחינת קבלת התורה, שמשם מקבלין הרוח חיים הרבנים דקדושה, ע"י זה אלפי שנאן, כמו שדרשו חז"ל (ע"ז ג' ע"ב): על תקרי שנאן אלא שאינן. היינו שע"י קבלת התורה ששם הרוח דהרב דקדושה, ע"י זה נתבטלין ונכנעין אלופי עשו רברבי עשו שהם בחינת הרב דקליפה. בבחינת אלפי שאינן, שאלופי עשו רברבי עשו נתבטלין ואינן:

 

מכנף הארץ זמירות שמענו, צבי לצדיק, ואומר רזי לי רזי לי, אוי לי, בוגדים בגדו, ובגד בונדים בגדו (ישעיה כ"ד). מכנף הארץ - זה בחינת כנפי הציצית, ששם הרוח חיים, שהוא בחינת כינור של דוד שהיה מנגן ע"י הרוח צפונית וכו' כנ"ל. כי הנגינה והזמירות, נמשכין מהרוח חיים שבכנפי ריאה כידוע. וזהו: זמירות שמענו - בחינת הניגון של כינור של דוד, שהוא בחינת הרוח חיים, שהוא בחינת כנפי הציצית, בחינת מכנף הארץ כנ"ל. וע"י זה מכניעין הרשעים, בבחינת: לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה. וזהו: צבי לצדיק – פירש רש"י: עתיד להיות מצב ותקומה לצדיקים, היינו כנ"ל, כי ע"י הרוח חיים הנ"ל, מתגברין הצדיקים על הרשעים כנ"ל.

 

וזהו: ואומר רזי לי וכו' אוי לי – פירש רש"י: שנגלו לי שני רזים: רז פורעניות ורז ישועה, והרי תרחק הישועה עד וכו', היינו כנ"ל, כי הרוח של הרשע גדול בשעתו, בבחינת רוח סערה, שמשם כל הצרות ואריכת הגלות של ישראל. וזהו: בוגדים בגדו ובגד בוגדים בגדו - כי יניקת הבוגדים והרשעים הוא מבחינת פגם הבגדים, דהיינו פגם הציצית שהם בכנפי הבגד. דהיינו מפגם הד' יסודות, שאחיזתן ושורשם העליון הוא בחינת ד' ציצית כנ"ל. אבל סוף כל סוף: פחד ופחת ופח עליך יושב הארץ וכו' - כי כל הרשעים יכרעו ויפולו, כי לסוף כלה ונאבד וכו' כנ"ל. כי הצדיקים גמורים מכניעין אותם, ומשפילים רשעים עדי ארץ, ע"י הרוח חיים שלהם, שהוא בחינת ציצית, בחינת: מכנף הארץ זמירות שמענו כנ"ל:

 

כינור של חמש נימין - בחינת התורה, וכן כתוב בזוהר (צו דף ל"ב ע"א): ותופשי התורה - אילין דתפשין בכנורא. חמש אוּני אית לריאה (חולין מ"ז), כי רוח החיים הוא בהריאה ומשם המשכת הרוח של האנחה כידוע בחוש. ועל כן אית לה חמש אוני לריאה, כנגד חמישה חומשי תורה, חמישה נימין דכינור דדוד, ששם הרוח חיים כנ"ל: (עיין בתיקונים תיקון י: כנפי מצוה אינון ה' קשרין לקבל שמע וכו', ואינון לקבל ה' נימין דכינור דדוד וכו' ע"ש. גם עיין בהשמטות הזוהר).

א

 

כי עיקר החיות מקבלין מהתפילה, כמו שכתוב (תהלים מ"ב): תפילה לאל חיי. ובשביל זה צריך להתפלל בכל כחו, כי כשמתפלל בכל כחו, ומכנים כחו באותיות התפילה, אזי נתחדש כחו שם, בבחינת (איכה ג'): חדשים לבקרים (רבה אמונתך) וכו'. כי אמונה היא תפילה, כמו שכתוב: (שמות י"ז): ויהי ידיו אמונה, תרגומו: פרישן בצלו:

 

ב

 

ודע שיש י"ב שבטים כנגד י"ב מזלות (תיקון י"ח ובתיקון כ"א). וכל שבט ושבט יש לו נוסחא מיוחדת, ויש לו שער מיוחד, ליכנס דרך שם תפילתו. וכל שבט מעורר בתפילתו כח מזלו שבשנים עשר מזלות, והמזל מאיר למטה, ומגדל הצמח ושאר דבריו הצריכים אליו. וזה פירוש (במדבר כ"ד): דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל. וקם - זה בחינת עמידה, בחינת תפילה. כששבט מישראל עומד להתפלל, ע"י זה מעורר כוכב, והכוכב הוא דורך ומכה הדברים שיגדלו, כמו שאמרו חז"ל (מדרש רבה בראשית פרשה י): אין לך עשב מלמטה, שאין לו כוכב ומלאך מלמעלה, שמכה אותו ואומר לו: גדל. וזה שאמרו חז"ל (פסחים קי"ח.): קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, וקשה זיווגו [כקריעת ים סוף] וכו' (סוטה ב'.), כי הים סוף נקרע לי"ב קרעים, כנגד י"ב שבטים. (פרקי ר"א פ' מ"ב, ע' תי' כ"א דנ"ט.), ובני ישראל בתפילתם גורמים זיווגא דקודשא-בריך-הוא ושכינתיה, כמו שכתוב (תהלים ס"ח): סולו לרוכב ערבות, רוכב - דא קב"ה, ערבות - דא שכינתיה, שנתערב בה כל הגוונין. ולפי הזיווג שגורם בתפילתו, כן זוכה לזווגו. והתפילה הם י"ב נוסחאות, לפיכך הזיווג כקריעת ים סוף שהם י"ב. וגם ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים בתפילתם, כמו שכתוב (שם ק"ה): ויעמידה ליעקב לחוק, וחוק לישנא דמזונא הוא (ביצה דט"ז.), ואין עמידה אלא תפלה (ברכות ו' ע"ב). וזה פירוש (תהלים צ"ט): שמרו עדותיו וחוק נתן למו. עדות, זה תפילה, כמו שכתוב (שם קכ"ב): שבטי יה עדות להודות לשם ה'. גם אמרו חז"ל (שבועות דף ל'.): אין עדות אלא בעמידה, ועמידה זה תפילה, שאנו מעידין על אחדותו. וכפי שמפרנס לאביו שבשמים בתפילתו, כן נותנין לו פרנסתו. וזה: קשין מזונותיו כקריעת ים סוף, היינו מזונות נתחלק לי"ב שבילים, לפי י"ב תפלות שבטי יה:

 

וצריך לזה זכות גדול, שיזכה אדם להעלות תפילתו דרך שער השייך לשבטו. וזה שאמר אבא בנימין (ברכות ה' ע"ב): כל ימי הייתי מצטער על שני דברים, על תפילתי שתהא סמוך למטתי, היינו כנ"ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו. כי יש שנים עשר מטות, וכל אחד יש לו שער מיוחד, והתפלל על שלא תתרחק תפילתו ממטה שלו. וזה לשון מַטֶּה, כי מטה לשון זיווג, כמאמר הסמוך: על מטתי שתהא נתונה וכו', ומטה הוא בחינת זיווג. גם מטה היא בחינת פרנסה, כמו שכתוב (ויקרא כ"ו): בשברי לכם מטה לחם, כי י"ב מטות, גורמין זיווג ומפרנסין כנ"ל, קשה זיווגן, וקשין מזונותיו וכו'. גם התפלל על שבטו, שיזכו לשתי שולחנות. וזהו: ועל מטתי, שתהא נתונה בין צפון לדרום, ואמרו חז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב): הרוצה להחכים וכו' הרוצה להעשיר וכו'. ויעקב שהוא כלול כל הי"ב שבטים, והיה יודע כל מטה ומטה בשורשו, בשביל זה כתיב בה (בראשית מט): ויאסוף יעקב רגליו אל המיטה. רגליו זה בחינת תפילה, כמו שכתוב (תהילים פה): צדק לפניו יהלך, היינו שהיה מאסף כל התפילות כל אחת לשורשה. גם היה כוח בידו ליתן חלק מחלקי עולם ליוסף, כמו שכתוב (בראשית מח): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וכו', כי על ידי תפילתו היה משפיע חיות לכל שלושה חלקי עולם, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים. וזה שְׁכֶ"ם: ש'פל, כ'וכב, מ'לאך. כי כל זה זכה על ידי תפילתו, כמו שכתוב (שם): אשר לקחתי מיד וכו' בתפילתי ובקשתי