חוגגות ביחד

בקרוב אחגוג יום הולדת עשר.

כן, כבר קרוב לעשור שאני שומרת שבת, קרוב לעשור שאני צועדת בשבילי התשובה. ממשיכה ללמוד ולעיתים גם מבינה, מיישמת את מה שאפשר ושואפת להמשיך אל עבר מה שלא. רק לפני עשור גיליתי את אלוקים, עשור למערכת היחסים בינינו. כבר לא תינוקת יונקת, גם לא פעוטה שלומדת לזחול ואחר כך ללכת. גדלתי קצת ועכשיו אני על סף גיל ההתבגרות. ממש מרגישה את זה, את המרד המפעפע בי, הקול שקורא לי לבדוק, להטיל ספק, לא לנוח על השמרים, להמשיך לתור אחר האמת.

וזה קשה.

עברתי דרך ארוכה. הייתי אמיצה ובעשור האחרון שיניתי כמעט את כל מה שניתן לשנות בחיי, ועדיין, משהו לא שלם. חציתי ימים כדי לגלות שעדיין לא הגעתי, שגם בצד השני הדברים לא תמיד ברורים.

נאמר, שכאשר אדם מתעורר לחזור בתשובה קמות עליו בשמים מידת האמת והדין ומקטרגות עליו, "פתאום היא החליטה שהיא רוצה לחזור תשובה? וואלה, אחלה וסבבה. אבל מה עם כל החטאים שהיא עשתה? ככה, נעביר לה את זה? רק כי היא מתחרטת? העולם הוא לא הפקר. יש פה דין ויש דיין. היא לא יכולה לחזור בתשובה בלי לכפר קודם על כל מה שהיא עשתה".

בורא העולם שומע את הקטרוג הזה, ואין לו ברירה אלא להסכים אתו. הוא אוהב את מידת האמת והדין, הן חלק ממנו, כך הוא מנהיג את עולמו. אך, בד בבד, יש בו עוד מידות רבות של רחמים וחסד, והוא רוצה בכל מאודו שבניו ישובו אליו. לכן, כדי לאפשר את הדבר, לוקח הקב"ה מעט מהאור הגנוז הנמצא מתחת לכיסא כבודו ונותן ממנו לאדם המבקש אותו יתברך.

והאור הזה לא מושפע מהנהגת העולם ומדרכיו, זה אור מיוחד, אורו של משיח שהוא מעל לטבע, מעל לזמן ולקיום של העולם הזה. בזכות המתנה הזו נפתח צוהר קטן שנותן אומץ ותעוזה, אך בעיקר, סיבה לצעוד בדרך התשובה.

מאמרים נוספים בנושא:

יום הולדת לחסידי ברסלב

יום הולדת כל דקה

יש לי חלום

קודם להאמין, אחר כך להבין

מכתב ליום ההולדת

לך בתי, מאבא

רק מילה אחת!

עושים מסיבה מהתודה

אני טעמתי מהאור הזה ואיני יכולה לשכוח אותו. האור הזה הוא אמת צרופה, ללא מסכים וקליפות, ללא הסתרות – זה הדבר האמיתי! זה הדבר אליו אנחנו מייחלים כל חיינו, אליו אנחנו מתגעגעים כל רגע ורגע, הוא התכלית, סיבת הסיבות. זאת גם נגיעה מסוימת באלוקות. וכשנגעת בה, כבר אין לך ברירה – נסעת! כמו שאומר רבי נחמן מברסלב, מי שטעם יין הונגרי אינו יכול לחזור לשתות יין רגיל, ותמיד יבקש לחזור לטעום את היין המשובח ביותר שקיים, וכל היינות הרגילים רק יזכירו לו את יין היינות הזה.

האור שקיבלתי במתנה כבר נגנז חזרה. הוא לא מלווה אותך הרבה זמן בדרך. הוא תמריץ התחלתי, סטרטר, האקדח שמזניק את המרוץ. כשאתה כבר רץ את המרתון, אתה רץ בעצמך. אלו השרירים שלך שמפעילים את הרגליים לרוץ. במקרה הטוב, אתה יכול לפנות אליו יתברך שיעזור לך לצלוח את המרוץ, ואולי אפילו גם לנצח. אתה יכול להיכנע לרצון שלו ולא להתאכזב אם הפסדת, או להתנפח מגאווה אם הגעת במקום הראשון. אבל אתה צריך ליזום מעצמך את מערכת היחסים הזאת. אין מתנת חינם או יין הונגרי שיזכירו לך את האמת.

זה נשמע אולי מוזר, 'מה? בטח כבר הבנת את הקטע? את בת עשר, לא תינוקת, אז מה בכלל הבעיה שלך?' אז זהו, העובדה שטעמתי את האור לא אומרת שאני לא מבולבלת בדיוק כמו כולם. העולם הזה גדול עלי. הכל מעורבב בו וכבר אין לי מושג מה טוב או מה רע, מי צדיק ומי רשע. הדבר היחיד עליו אני יכולה להסתמך הוא הזיכרון הנותר מתחת לכל הקליפות הללו.

זיכרון שיש אמת בעולם.

ולשם אני ממשיכה לחתור, לשם אני רוצה להגיע. אבל כמו כולם, גם אני "קונה" את הלוקשים של העולם הזה, הוא "מוכר" לי איך דברים צריכים להיות: פרנסה בשפע, בית מתוקתק, שהילדים יהיו מחונכים, שהבעל יהיה אוהב ומפרגן, שיהיו לי חברות טובות. בלי כל אלה החיים אינם חיים וכלום לא שווה. ואז, ברגע שמשהו משתבש, כשאין לי את מה שאני רוצה – כמעט וחרב עלי עולמי.

כך אני מעבירה את רוב זמני בדאגות, תלונות, תחושת התקרבנות ומסכנות ועוד רעות חולות.

נכון, יש רגעי נחת, אבל לא בשבילם חציתי ימים. לא בשביל כמה רגעים כאלו ילדתי את עצמי מחדש. הקול של מרד הנעורים שבי מבקש הכל או כלום. מבקש אור נצחי, תודעה של יין הונגרי. הקול הזה שומר עלי לא לקפוא. רק להתחדש, להמשיך להקיש, להקשות על עצמי, על אלוקים: "תן לי להרגיש אותך בי, בעצמות. תעזור לי לזכור אותך בכל רגע, להיכנע ולהרפות לרצון שלך. ולעולם, לעולם אל תיתן לי לקנות את כל הסרטים והדמיונות בשקל שמוכרים לי פה. זה פשוט לא שווה את המאמץ".

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com