חיי הנישואין: מה שהתכוונתם?
חיי הנישואין: איך תדעו אם אתם נשואים לאדם הנכון? בכל מקרה, תמיד עולה השאלה האם זה מה שהתכוונתם שיהיה או שמא זו הטעות הגדולה של חייכם?
פעם עבדתי במרכז טיפולי יומי של מבוגרים, ואחד הדברים הכי טובים שחוויתי שם היה השיחות עם אלה שזכו לאריכות חיים.
בוקר אחד הגעתי עם מצב רוח ברצפה. רבתי עם בעלי והרגשתי רע, בלשון המעטה. אבל חייבים להניח את זה בצד, והמשכתי את היום. תוך כדי שעזרתי לאחת הנשים המבוגרות שהגיעה להוריד את המעיל שאלתי אותה, "אידה, עד כמה חיי נישואין יכולים להיות טובים?"
אידה, שבמקצועה הייתה פסיכולוגית, צחקה. "טובים כל עוד את יכולה לסבול אותם" השיבה.
כמה טובים היינו רוצים שיהיו חיי הנישואין שלנו? ואיך הם היו נראים אם הם כל הזמן היו כמו שאנחנו רוצים?
הנה כמה דברים שלמדתי מארבעים שנות נישואים, פלוס עבודה עם זוגות אחרים ומלימוד עקרונות האמונה:
הדבר הראשון שאתם צריכים הוא אמונה שאתם נשואים לאדם הנכון!
אחרי ויכוחים מעצבנים או לא מעט אכזבות, אדם יכול לחשוב שהוא עשה את הטעות בהא הידיעה, ולמעשה הוא היה צריך להתחתן עם מישהו אחר. זה קולו של היצר הרע. אפילו אם התחתנתם כזוג שנפגש ב'פגישה עיוורת', או מתוך ייאוש, מתוך לחץ הורי או חידוש קשר שהיה קיים, כל זה אומר שנועדתם להיות ביחד. אם למרות המאמצים הרבים שזה יעבוד חיי נישואין קשים מסתיימים בגירושין, עדיין, זאת לא הייתה טעות להתחתן עם האדם הזה. אלא, הייתה הרבה עבודה רוחנית לעשות שהזוגיות הזו סייעה לה לקרות. אם לא נועדתם להיות ביחד אז הקב"ה היה מונע את זה מההתחלה או אחרי כמה מפגשים. כי שזה לא, אז זה לא. וכשזה כן, אז זה כן!
מאמרים נוספים בנושא:
דברו על זה: הדרך לזוגיות מושלמת
לראות טוב: תהפכו את זה למקצוע!
שניים זה ביחד
זוג טוב עושה שיעורי בית
לומדים לאהוב
כאן בונים גן עדן
למה התאהבנו? שאלה טובה!
סוד הזוגיות המוצלחת
איך נשמור על זה?
ובהנחה שבחיי הנישואין לא מעורבים דברים חריגים כמו אלימות, התעללות נפשית, התמכרויות חמורות, וששני בני הזוג אכן עובדים על מידות הנפש שלהם, חשוב לציין שהבעיות איתן מתמודדים באמת יסתדרו עם הזמן. יש יופי מקסים ואמיתי בליצור היסטוריה משותפת של לגדל משפחה שמחה ומיוחדת, להפוך לסבא וסבתא ולהיות עדים לכל האתגרים שהתגברתם עליהם. לא הייתם מעדיפים לייצר זיכרונות טובים מאשר את אלה הכואבים? ומי רוצה לאסוף חרטות?
אם אתם מבינים שאתם המחברים של הסיפור הזוגי שלכם, תשאפו להבין כמה כל אחד מכם השיג וכמה כל אחד מכם עזר לשני לגדול. תוכלו להתגאות באדם שבן זוגכם נהיה, ואפילו ליהנות מהקרדיט הזה. לזוגות בלי ילדים הקשר יכול להיות אפילו חזק יותר והמסירות היא משהו שאי אפשר לתאר.
רוב הזוגות הנשואים החדשים הם זרים שעדיין לא עשו הרבה אחת בשביל השני. במקרים רבים, במגזר הדתי-חרדי לרוב, הם לא היו צריכים לחפש אחת את השני, אלא השידוך נעשה על ידי ההורים או שדכנים. כל מה שהם היו צריכים לעשות הוא רק להסכים לקשר הזה – אם יש כמובן מציאת חן והם רוצים בו, השאר יהיה לטיפולם של ההורים. אהבה אמיתית נבנית ככל שהזמן עובר. כל יום הוא השקעה נוספת בבנק הכרת הטוב האישי. לכן, התמקדו בדברים שבני הזוג עושים בשבילכם ולעולם אל תייחסו לדברים או סיטואציות מסוימות (לרוב של ויכוחים) כוונות רעות, בזמן שהן לא היו קיימות שם לכתחילה.
חשוב מאוד גם שתבינו שאתם ובני הזוג נמצאים באותו צד. לא פעם התחרות נכנסת ואז מתחילה מלחמת כוחות שיכולה להפוך להרגל רע מאוד שקשה להיגמל ממנו. זה גם מאוד אכזרי לנסות לשלוט אחת על השני וביקורת אף פעם לא הוכיחה את עצמה כיעילה. קבלה, סבלנות, ענווה והומור – אלה דברים שעובדים הכי טוב והכי מהר בזוגיות, הרבה יותר מאשר להתלונן ולבקר, לנדנד או לפגוע. רוב הדברים עליהם אנו מתווכחים הם קריאה לתשומת לב, הערכה והבנה. אבל אנשים לרוב מתביישים לבקש את מה שהם רוצים.
אחד הכלים האדירים שרבי נחמן מברסלב מציע לנו – כיחידים וכבני זוג, הוא התפילה האישית (ההתבודדות) כדי להיות בקשר עם עצמנו, עם מה שאנחנו באמת רוצים ולגלות מה נמצא בתחתית הזעם. צריכים חיבוק? לצאת ביחד? לנוח קצת? מתנת יום הולדת? מרגישים בודדים, לא מוערכים, עובדים יותר מדי או משועממים? דברו על זה, אל תתביישו! אל תחשבו שבני הזוג יכולים לקרוא את המחשבות שלכם או לפענח דפוסי התנהגות כאלה ואחרים ולהבין מה עומד מאחורי ההפגנתיות הזו. תפסיקו עם המשחקים וקחו אחריות לצרכים הרגשיים שלכם. אל תשחקו את הקורבן. כי קורבנות תמיד הופכים לרודפים בסופו של דבר.
זכרו שלדרך בה אתם מבטאים דברים יש השלכות אדירות. דברו בכבוד ובצורה בונה ומועילה. ולמען השם, אל תאבדו את חוש ההומור שלכם! אם אתם לא יכולים לצחוק על עצמכם, תקראו למישהו שיעשה את זה…
בפעם הבאה שאתם מרגישים כועסים בגלל הבלגאן שבן/בת הזוג השאירו על השולחן, בפעם הבאה שאתם מתווכחים על הילדים או כועסים בגלל החם או החמות, דמיינו לעצמכם סיטואציה בה בן/בת הזוג היקר/ה לכם פשוט איננו. מניסיוני כמטפלת-מאמנת, יצא לעבוד עם בני זוג שנותרו לבד אחרי שהחצי השני שלהם נפטר. האובדן הרס אותם והשיקום ממנו ארך לא פעם קרוב לעשר שנים! ורק סיבך יותר את ההתמודדות עם האבל, וכמובן את היכולת לעזור וכמה שיותר מהר. אז דמיינו לרגע את חייכם בלי בן הזוג. מן הסתם, תצטערו על כל הוויכוחים שהיו על שום דבר וכלום והיו מנת חלקכם ברוב הפעמים, על המילים הקשות שזרקתם לחלל האוויר, או על הפעמים בהן העדפתם לגלות אדישות ולתת כתף קרה במקום מילה טובה וכתף תומכת. מפחיד לחשוב כמה אנחנו לוקחים את הדברים הטובים בחיים כמשהו מובן מאליו, כולל את בני הזוג שלנו.
אף זוג לא יודע כמה זמן בורא עולם נתן לו ביחד בעולם הזה. אנשים נפטרים פתאום בכל שלב של החיים. אל תשטו בעצמכם עם המחשבה שיש לכם את זה לנצח. הפכו את חיי הנישואין שלכם לדבר הכי טוב שיכול להיות, טובים שהכי אפשר לסבול אותם. ואז, תכפילו את זה בעשר!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור