יש סוד להצלחה
רגע לפני שמתחילים להתבכיין ולהתרעם על מה שאין, על הכישלונות וחוסר ההתקדמות, עצרו! הרב שלום ארוש מגלה לכם ממש עכשיו את סוד ההצלחה.
במשך השנים זכיתי לדבר עם לא מעט אנשים על עניין השמחה וכוחה בגוונים רבים, ולו רק כדי לעורר את עם ישראל היקרים לשמוח במי שהם, במה שהם ובמה שהם עושים, ובפרט – לשמוח בקיום המצוות ולהעריכן. והדברים אכן מחיים את נפשם של השומעים. אך יחד עם זאת נוכחתי לדעת שישנה התגברות עצומה של היצר הרע על אחת הנקודות כי חשובות לכל אדם באשר הוא – השמחה. והבנתי גם הבנתי, שהיצר הרע מפחד מאוד מהשמחה, לכן הוא מכניס בלב האדם מחשבות איומות כמו, 'נכון, ידידי, הדיבורים האלה יפים ונכונים ומחיים את הנפש, אבל איך זה קשור ושייך אליך? אתה בקושי מצליח לקיים מצוות, בקושי מספיק משהו בחיים שלך, איך בכלל אפשר לחשוב לשמוח? לחשוב על השמחה? תראה מה קורה היום? תראה את העולם? וזה עוד בלי להזכיר את כל הכישלונות שלך (אני מוכן בשמחה רבה למנות לך אותם…), תראה איך הכל הולך לך עקום ולא טוב. תשמע לי, השמחה זה משהו שמתאים לצדיקים, לאנשים יראי שמים, לא לאנשים קטנים ופשוטים כמוך. לך אין במה לשמוח!…'
אז זהו, אל תקשיבו לו. אל תיתנו לו לשבור ולדכא אתכם כי יש לכם בהחלט מספיק סיבות טובות לשמוח גם בדברים המעטים שאתם עושים. יחד אתכם, כאן ועכשיו, אני עומד לתת לכם סיבות מספיק טובות להעלות חיוך על הפנים ולשמוח, וכפי שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ה) שצריכים להחיות ולהשיב את הנשמות הנפולות בשבעה משיבי טעם, שהם "כל מיני מטעמים המשיבין את הנפש" כפי שרבי נחמן מכנה אותם – "אמרות טהורות" ו"דיבורים כשרים". הנה זה בא, קחו לתשומת ליבכם את הדברים, שננו אותם, התחזקו מהם, אל תרפו ותתייאשו, ולעולם, אבל לעולם, אל תיתנו ליצר הרע את מתנת השמחה.
נקודת המיליארד – כל דבר שאתם עושים, כל שכן מצווה, כל נקודה קטנה של עשיית רצון הבורא, אפילו רק הרצון לעשות את רצון השם, היא אינסופית. כדי לשבר מעט את האוזן, אז נאמר שכל נקודה כזו היא מיליארד דולר. אז נכון שאין בבעלותכם עשרה בנייני דירות וגם לא יאכטה פרטית, אבל האם אלה דברים שימנעו מאיתנו לשמוח במיליארד הדולר שכבר יש לנו?!? עם כל מצווה אפשר לשמוח מיליון שנה, לפחות. רבי נחמן מברסלב אומר שצריך לשמוח בנקודות הטובות שלנו, אפילו אדם שצריך לחפש ולנבור בכל החיים שלו כדי למצוא איזו נקודה אחת, "כי איך אפשר שלא עשה איזו מצווה או דבר טוב מימיו…"?!?
הזכות שנפלה בחלקנו – בנוסף, ערכה של המצווה הוא בעיקר בגלל הזכות שנפלה בחלקנו – לעבוד ולשרת את בורא ועלם. ולכן, אדרבא, בגלל שאדם חושב שהוא כל כך גרוע וכל כך מסכן, דווקא הזכות הזו נותנת לנו את הכוח לשמוח עד אינסוף.
גודל השכר כגודל ההערכה – איך אדם מקבל את השכר מהבורא על המצווה שהוא מקיים? כפי שהוא מעריך אותה. ולהעריך את המצווה, משמע, לשמוח בה! לכן, אם אדם שמח במעט המצוות שלו הוא יקבל עליהן שכר גדול מאוד. אבל אם ההיפך, שכרו יהיה בהתאם. לא חבל?
מאמרים נוספים בנושא:
להתקדם או להרגיש מסכן? – וגם אם יש בחלקנו מצוות מועטות, זה בהחלט לא אומר שאנחנו צריכים לעצור. אלא, לחשוב היטב: מה אנחנו רוצים – להתקדם הלאה או להמשיך לרחם עלינו ולהרגיש מסכנים? אני מניח שהרוב נוטה לרצות להתקדם. אם כן, מהי הדרך להתקדם? אתם חושבים שאפשר לעשות כמו הצדיקים הגדולים? אה, אבל כאן טמונה טעות יסודית: גם הצדיקים הגדולים ביותר התחילו עם מעט ושמחו בו, וכך המשיכו עד שהגיעו למעלתם הגדולה! אם אדם לא שמח ומעריך את המעט שלו הוא לעולם לא יגיע להרבה מזה, כי הכל נחשב בעיניו לכלום. רק אדם ששמח במה שיש לו יגיע למעלות גדולות. שמחו במה שיש לכם! החשיבו ויקרו את המעט הזה! המעט הזה, הנקודות הקטנות הללו מצטרפות לחשבון גדול מאוד, ואז הדרך נפתחת לעשות עוד דברים רבים ונפלאים!
שום דבר לא מושלם! – לא תמיד אדם יכול לעשות דברים מושלמים. לפעמים אנחנו רוצים להתחיל לעשות משהו, מסתכלים על האתגר הגדול, אבל רואים שלא נספיק או לא נצליח לעשות הכל, לכן מוותרים ומתייאשים. לא! חלקים קטנים הם התחלה לדברים הגדולים. כמו הצעד הראשון והקטן שמתחיל דרך של אלפי קילומטרים מלאה בצעדים והצלחות. הניסיון/המשימה/האתגר הוא לא אבן אחת ענקית שצריך להרים לעליית הגג, כפי שאומר רבי נחמן, אלא לקחת פטיש ולפוצץ אותו, ואז להעלות חלקים חלקים ממנה. פרק תהילים אחד זה לא ספר שלם, אבל זאת התחלה מרשימה. ביצוע חלק מהמשימה זה לא הפרויקט השלם, אבל זאת התחלה נפלאה לתוצאות מדהימות.
זכרו היטב! השמחה במעט מעוררת את הרצון של האדם. ולעומת זאת, הזלזול וחוסר ההערכה סוגרים לאדם את צינור הרצון לכן הוא לא מצליח להגיע לשום מקום או תוצאות!
לא שמחים? זה ביזיון למלך – כל המצוות והדברים שאדם מקיים ועושה בחייו – הכל הם רחמים גדולים של הבורא עליו על שמזכה אותו ומעורר את ליבו לעשות ולקיים. חוסר שמחה בדברים הללו הוא ביזיון למלך. ותחשבו על זה, מי אוהב לתת משהו לאדם שלא מעריך את מה שהוא מקבל? ולא רק, אלא גם מזלזל בו? "ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" (מלכות הארץ כמלכות שמים) כאשר אדם לא מעריך, בשמים סוגרי לו את הרצון העליון ולא מאפשרים לו להתקדם.
מעורר קטרוגים – וזה לא רק סוגר לאדם את האפשרות להתקדם, אלא גם מעורר עליו קטרוג גדול, ממנו נובעות כל הצ"ח קקלות, מכיוון שהעצבות נובעת בגלל שיש לאדם הרגשה שהכל מגיע לו ושמשמים חייבים לו, לכן הוא שבור כי לא הולך לו כפי שהוא חושב ורוצה, מחשבות של גאווה המעוררות את הקטרוג הגדול עליו.
הקב"ה לא חייב לך כלום – הקב"ה לא חייב לאף אחד מאיתנו שום דבר, וכל הדברים הנפלאים שהוא מזכה אותנו – הכל מתנת חינם! אדם שיש לו הכרת הטוב והערכה, אדם שיודע לומר תודה גם כשמבקש להתקדם הלאה – יש לדבריו חן והם מתקבלים בליבו של הקב"ה כביכול. אבל כשהוא מבקש מתוך הרגשה שחייבים לו ושנוהגים איתו שלא כדין, הו אמלא בטעות ומענות וזאת כפיות טובה לשמה, לכן הוא גם מאוס בעיני הבורא. אם כן, השמחה וההערכה שבעשיית המצוות נותנת לאדם חן וגורמת שבקשותיו יתקבלו ויהיו רצויות!
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכרת הטוב – השורש לכל המידות הטובות – מכיוון שהשמחה במצוות היא הכרת הטוב כלפי הקב"ה, לכן היא מהווה את היסוד לכל הטוב שבעולם, מכיוון שהכרת הטוב היא השורש והיסוד לכל המידות הטובות. לעומת זאת, חוסר שמחה, כלומר עצבות ותסכול ותלונות ובכיות, הם כפיות טובה לשמה שהיא השורש לכל הרע!
עצבות משאירה אותך לבד! – אדם עצוב, הקב"ה עוזב אותו ולכן הוא נופל ונכשל, כפי שאומר רבי נחמן בספרו ספר המידות, לכן הקב"ה לא איתו. ולא רק, אלא שהוא מביא על עצמו מריבה וייסורים וביזיונות, כעס, מחלות ופחדים, שריפות ומחלוקות, שכחה ואבלות ל"ע, מפסיד את הפרנסה ומעורר את הדין וחושבים עליו מלמעלה להרע לו חלילה.
אין שום סיבה להיות עצובים! וגם אם אדם מרגיש שיש לו את מלוא הטיעונים וההצדקה להיות בעצבות, רגע לפני שהוא נופל למלכודת של היצר הרע שיעצור מעט ויחשוב: מה זה ייתן לו?!? הרי הקב"ה עוזב אותו והוא נופל ומסתבך, נשאב כמו בתוך מערבולת לכל מיני דברים איומים, זה מה שהוא רוצה? זה שווה בכלל?! יש כלל חשוב בחיים האומר: אל תהיה צודק, תהיה חכם! אתה יכול להיות צודק, אבל השם לא איתך. גם אל תהיה עצוב-צדוק שרק סובל וממשיך על עצמו עוד סבל, גם זה לא שווה. אלא, תהיה חכם ותשמח גם בנקודות הקטנות ביותר שלך, כי רק כך עולים בשלבי סולם החיים וההצלחה.
העצבות היא עבירה גדולה! – העצבות היא עבירה גדולה מאוד וכל כולה סיטרא-אחרא (הצד האחר, צד החושך והטומאה). האם יש למישהו היתר, ולא משנה באיזה מצב או מקום בעולם, לעשות עבירות ולחזק את כוחות הטומאה? לגרום לגלות השכינה ולגלות ישראל (כפי שמבואר בליקוטי מוהר"ן ובליקוטי הלכות)?!?
אז כמו שאתם מבינים, לכל הצלחה יש את הסוד שלה. והסוד העיקרי, הבסיסי שמוביל את הכל – הוא השמחה. והנקודות שהעליתי הן רק בהנחה שיש לאדם מעט דברים לשמוח בהם ולמרות הכל הוא צריך לשמוח מאוד. אבל כמו שאומרים, "אפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" – אין דבר כזה מעט, אפילו הרחוק שברחוקים, הפחות שפחותים, כפי שאומר רבי נתן מברסלב מלא מצוות כרימון! אז מי אמר מעט?!
אה, כן. היצר הרע. הוא זה שעושה הכל כדי לסמא את עיני האדם, לא לראות את מיליארדי הדולרים שבחשבון השמימי שלו, את העשירות העצומה שיש לו, הוא זה שגונב לו את השמחה. אדם שמח היצר הרע לא יכול לו. קשה לו, ליצור הזה, לשבת בחיבוק ידיים…
העצה היעוצה – זמן להתבוננות! זמן בו נקדיש לראות עד כמה אנו מלאים וגדושים במצוות, זמן שנקרא התפילה האישית, או השיחה בשניים – של כל אחד מאיתנו עם בורא עולם, אבא היקר שבשמים. ובזמן הזה למנות את כל הדברים הטובים, את המצוות שאנו זוכים לקיים, המעשים הטובים, המחשבות הטובות, הרצונות הטובים, כל מילה בתפילה או מזמור תהילים שאמרנו, כל מילה טובה שעודדה מישהו, שהעלתה חיוך על פניו, שחיזקה ותמכה בעומד מולנו, כל חסד, כל דבר הכי קטן שיש בו טוב. הכל צריך להיאמר בקול רם, להעריך ולהחשיבו.
ועוד עצה, מניסיוני ראיתי שאם אדם כותב לעצמו במחברת, אנחנו מכנים אותה מחברת התודה, את התודות שהוא חווה כל יום, את הנקודות הטובות שיש לו – הוא רואה שינויים עצומים בחייו. וזה בדוק! היצר הרע מחדיר בלב האדם שהוא צריך לשכוח את כל הטוב שיש לו, אבל מחברת התודה רק תזכיר לו איזה חשבון בנק עשיר יש לו וזה יעזור לו לא לשכוח את הטוב והחסדים שהבורא עושה איתו. וכמו שכתוב, "כתוב זאת זיכרון בספר" – הכתיבה מעוררת את הזיכרון כנגד כל השקרים של היצר הרע.
את התפילה האישית, השיחה בשניים, התחילו עם הכרת הטוב על כל מה שכבר יש לכם! אמרו תודה על מה שיש, אל תבכו ותתלוננו אצל בורא עולם על מה שאין! זו סכנה גדולה שגורמת לאדם לשכוח את הטוב ברגע שהוא מתמקד בכביכול 'הרע' או 'החסר'. ולא מהשפה אל החוץ, אלא להתבונן בפנימיות, להעמיק עד שנזכה לייקר ולהחשיב כל מעשה, מצווה או מחשבה ורצון טובים שעשינו ושיש לנו. רק לאחר מכן, אפשר לבקש.
זכרו! לא מבקשים מתוך תחושת מסכנות וזלזול, אלא ממקום של שמחה עצומה בגלל האוצרות האדירים שיש ברשותנו!
ממקום זה הבנתי את דברי רבי נחמן בסיפורי המעשיות – "שובו אל האוצרות שלכם והיו משתמשים באוצרות שלכם" – התבוננו באוצרות הרוחניים שלכם, בכל מה שיש לכם, רק כך תצליחו להתקדם הלאה בכל תחום בחייכם ובעיקר בזה הרוחני. כך נזכה להשתמש באוצרות כמנוע שדוחף אותנו האלה ומקדם אותנו אל עבר היעדים שבחיינו.
שמחו בכל נקודה קטנה, בכל התקדמות הכי קטנה, רק כך מתחילים דרך ארוכה מלאה בהצלחות אדירות!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור