להיזהר בכבוד השבת, המשכיר שדה וחנות לעכו"ם ועוד

 

א. נאמר בישעיה (נח): "וקראת לשבת עונג" – צריך האדם לזרז את עצמו כדי לכבד את השבת. ויש אומרים שמצוות עונג שבת עיקרה מן התורה, שהשבת הוא בכלל מקראי קודש, שנאמר, וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וכו', ומקרא קודש פירשו חז"ל בספרא, דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה, ולענגו בעונג אכילה ושתיה. ולכן צריך לכוין לקיים מצווה מה"ת לענג את השבת.

ב. אף על פי שאין חיוב מצד ההלכה לאכול בשר בשבת, שהרי אין חיוב שמחה בשבת, מכל מקום מי שיכול לקנות בשר לשבת, טוב והגון שיעשה כן. וירבה בבשר וביין ובתבשילים כפי יכולתו, ובכל מקום ומקום יענגוהו במאכלים ובמשקים החשובים להם עונג. ומי שאין בידו לענגו בבשר, יענגהו כפי יכולתו, ויאכל לכל הפחות ב' סעודות בשבת. ויצמצם בצרכי שאר הימים, כדי שיהיה לו לסעודות שבת. ואל יצטרך לבריות. אבל אם אין לו אפשרות גם לב' סעודות, יקח מגבאי צדקה, ויבקש מזון לכל ג' הסעודות.

ג. נכון לאכול דגים בשבת. ואם אפשר יאכל דגים בכל סעודה מסעודות השבת, ולכל הפחות בסעודה ראשונה ושלישית. ומי שאינו אוהב את טעם הדגים, אינו חייב להכריח את עצמו לאכול דגים בשבת, כי השבת לעונג ניתנה ולא לצער. ויטול ידיו בין אכילת הדגים לבשר, ויקנח פיו בפת, וישטוף את פיו במשקה. ואם אפשר נכון שישתה איזה משקה בין הבשר לדגים, ויש לנהוג כך גם בבשר עוף. ואין צריך לדקדק ולהקדים קינוח הפה להדחת פיו, אלא איזה מהם שירצה יקדים. ואם אכל על ידי מזלג ורוצה להקל שלא ליטול את ידיו, יש לו על מה שיסמוך.

ד. מי שאין לו כסף מזומן לקנות צרכי שבת, ילווה כסף אפילו ברבית (בדרך המותרת), כדי שלא יבטל מצוות עונג שבת. והקב"ה ימציא לו לפרוע את חובותיו. ויש אומרים שמותר ללוות בריבית דרבנן לצורך סעודות שבת ויום טוב אף בלי היתר עיסקא. ולכתחילה נכון שיכתוב בשטר ההלוואה שהכל נעשה על פי היתר עיסקא, אבל המקל בזה יש לו על מה שיסמוך.

ה. כל איש מישראל מחוייב בכבוד ועונג שבת. וכבוד שבת הוא מהדברים הנעשים קודם השבת, לכבודה של השבת. ובכלל זה הוא שירחוץ פניו ידיו ורגליו במים חמים בערב שבת, ויחליף בגדיו בבגדים נאים, שלא יהיה מלבושו של שבת כמלבושו של יום חול. ויש לעשות כן בערב שבת, כדי לקבל את השבת בבגדים נאים, ולא כאותם המחליפים בבגדיהם רק בבוקר יום השבת. ואפילו אם הוא נמצא לבדו בבית, יחליף את בגדיו, כי אין המלבושים לכבוד הרואים, אלא לכבוד השבת והחג. וגם האבל תוך ימי שבעה צריך להחליף בגדי החול וללבוש בגדי שבת, אך יחליף רק את בגדיו העליונים. ועונג שבת הוא מהדברים הנעשים בשבת עצמה, כגון אכילה, שתיה וכו'.

ו. אין צריך לייחד נעלים לשבת, ורשאי אדם להשתמש בשבת בנעלים שנועל בימי חול. אלא שראוי ונכון לצחצח אותן יפה לכבוד שבת, שבזה פנים חדשות באו לכאן. והמהדר לייחד נעלים מיוחדות לשבת, תבוא עליו הברכה.

ז. נכון לכבד את הבית במטאטא וכו' (ניקיון הבית) לכבוד שבת ויום טוב. ויציע מפה על השולחן שאוכלים עליו מכניסת השבת ועד אחר ההבדלה. וראוי להציע מפה נקיה על כל השולחנות שבבית ובבית הכנסת.

ח. מתקנת עזרא הסופר שיהיו העם מכבסים ביום חמישי בשבוע, מפני כבוד השבת. ואפשר לכבס גם בשאר ימות השבוע, אך טוב יותר לכבס מיום ד' והלאה, שאז מתחילה הארת השבת. ונכון שלא לכבס בערב שבת כדי שיהיו פנויים להכין צרכי השבת. והמקילים לכבס בערב שבת במכונת כביסה, יש להם על מה לסמוך.

ט. יש נוהגים ללוש בערב שבת עיסה כדי שיעור חלה, לעשות לחמים לבצוע עליהם בשבת, והוא מכלל כבוד שבת ויום טוב.

 

 

י. פרחים שהיבול המיועד לייצוא לחו"ל הוא לזמן מוגבל, ואנשי המושב חייבים לקטוף את הפרחים  מידי יום ביומו, ואם ימנעו מלקטוף יום אחד יהיה להם נזק והפסד גדול, ורוצים לקטוף את הפרחים בשבת על ידי גוי בקבלנות, אין להקל בזה בלי לעשות שאלת חכם, שידון בכל מקרה לגופו. שפעמים ואפשר להקל לקטוף הפרחים על ידי נכרי בקבלנות, על ידי אמירה לאמירה מערב שבת.

 

 

יא. אם שכר את הנכרי בקבלנות לעשות לו מלאכה, ולא אמר לו שיעשה בשבת, והרגילות באותו מקום לעשות מלאכה זו בקבלנות, מותר. כגון, מי שבנה את ביתו, ונשאר לו תל עפר ברחוב לפני הבית, ושכר את הנכרי בקבלנות שיפנה את העפר כולו בשכר קצוב, ולא קצב לו מחיר יומי לפי זמן שיעשה את המלאכה, והנכרי בא לפנות את העפר בשבת, אין צריך למחות בידו, אף שהכל יודעים שהעפר הוא של ישראל, עם כל זה הכל יודעים שאין דרכם במקום זה לפנות עפר בשכירות יום, אלא בקבלנות.

יב. בית חרושת הפועל על ידי מכונות אוטומטיות, ללא צורך במגע אדם, ויש הכרח להמשיך את הפעולות של המכונות גם בימי שבתות ומועד, ובית החרושת נמצא רחוק מפרברי העיר, והפיקוח על המכונות האוטומטיות נעשה רק על ידי נכרי, המשגיח שלא תהיה תקלה פתאומית, יש מתירים להמשיך את פעילות המכונות בשבת, כשבית החרושת סגור מבחוץ, ומשלם לגוי שכר גם על עבודתו בשאר הימים. ובזה מותר גם לקנות את המצרכים המיוצרים בבית חרושת זה. ונכון שישראל יפריש לצדקה את הריווח של יום השבת. ואם שערי בית החרושת פתוחים וניכר לעוברים ושבים, או שיש שם מפקח יהודי, אין להתיר בזה. ויש חולקים. ובמקום הפסד מרובה אפשר לסמוך על המקילים. וממילא יש לעשות שאלת חכם בכל מקרה לגופו. וישראל ואינו יהודי שיש להם עסק משותף, ואין אפשרות לסגור את העסק בשבת, צריכים להתנות מיד בתחילת עשיית העסק, שיהיה שכר השבת לאינו יהודי לבדו, ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו. ואם שכר שבת מרובה, ובשעת החלוקה נתרצה האינו יהודי לחלוק בשווה, מותר. ואם לא התנו, יטול האינו יהודי שכר שבתות לבדו, והשאר יחלקו. ואם אין ידוע שכר שבת, יטול האינו יהודי שביעית, ואת השאר יחלקו.

יג. יש להקל למסור לנכרי האכלת הפרות בשבת בקבלנות, וישאירו בידו את האפשרות לחלק את המספוא או במריצה או בטרקטור המופעל על ידי הנכרי בשבת, והנכרי אדעתא דנפשיה קעביד.

יד. מותר ליהודי למסור את רכבו בערב שבת לתיקון אצל מוסך של נכריים, באופן שכל פועליו נכריים, על מנת שיוכל לקחתו חזרה ביום ראשון, באופן שקצב לו סכום תשלום מסויים עבור עבודתו. ובלבד שיש שהות מספקת לבצע את התיקונים בערב שבת או במוצאי שבת, אפילו אם הנכרי מבצע את התיקונים של הרכב בעצם יום השבת, מותר. הואיל ואינו אומר לנכרי לעבוד בשבת, ויכול הנכרי לעשות את המלאכה של היהודי בערב שבת או במוצאי שבת. ואם מסר את הרכב לתיקן כשהזמן היה מצומצם, ואין שהות מספיק בידי הנכרי לבצע את כל התיקונים ברכב, אלא אם כן יעבוד בעצם יום השבת, לכתחילה אין לעשות כן, שהרי זה כאומר לו בפירוש שיעבוד עבורו בשבת. ומכל מקום כשיש צורך יש להקל בזה, גם אם ישלים את התיקונים בשבת. ואפילו אם המוסך של הנכרי נמצא באיזור של יהודים, וידוע שיש היכר בין המכוניות של היהודים ובין מכוניות הנכריים, בכל זאת אין לחוש למראית העין שיחשדו שהנכרי הוא שכיר יום של היהודי, כיון שהדבר ידוע לכל שהדבר נעשה בקבלנות.

טו. אסרו לתת לגוי לסתת אבנים בשבת לצורך בניה, אפילו אם הגוי יעשה כן בביתו. אבל אם האינו יהודי מסתת אבנים שלו, והישראל עשה עמו קיבולת על הכל, והברירה עוד ביד האינו יהודי לסתת אבנים אחרות, ולהחזיק אלו לעצמו, אפילו אם עושה כן לצורך הישראל, אם אינו עושה כן בביתו של הישראל, מותר, ולכן מותר להזמין שיש ואבנים לבניין, מחברה של גויים, אפילו אם החברה עובדת בשבת בייצור השיש והאבנים, או בסיתות האבנים והכנתם לבניין. וכן מותר להזמין ריהוט וכדומה מחברה של גויים, אף שהחברה עובדת בייצור זה בשבת. ואם החברה הביאה לו את הריהוט בעצם יום השבת על ידי גויים, ואי אפשר לו שלא לקבל את הסחורה, מותר לתת לגוי את מפתח הבית, והגוי יניח שם את הריהוט. וכמובן שאסור ליהודי לחתום ולאשר קבלת המשלוח.

טז. מי שיצק גג, ויש צורך לשפוך מים על הגג מספר ימים אחר היציקה, אין להתיר ליצור מים בשבת אף על ידי שכירות פועל גוי בקבלנות. וכל שכן שאין להתיר בזה על ידי ישראל. ואם אפשר יניחו שם ממטרות ויפעילו אותם מערב שבת על ידי שעון שבת. ואם אי אפשר על ידי שעון שבת, ויש הפסד מרובה, יש להקל באופן שהנכרי ישקה את הגג על ידי גרמא, דהיינו שישפוך את המים על הקיר ויזובו המים מהקיר על הגג.

יז. יש אומרים שמותר לתת את בגדיו למכבסה שבעליה נכרים, אפילו אם הנכרי מכבס בשבת. והוא שלא יאמר לו בפירוש שיכבס בשבת. ואפילו בגד שמכירים שהוא שייך ליהודי, כיון שאין הכל מכירים של מי הבגדים, יש להתיר. ויש חולקים וסוברים שכל שנראה שהוא בגד של ישראל, כגון טלית או מעיל של רבנים וכו', אסור למוסרו לכובס נכרי שיכבסנו בשבת. והמיקל בזה יש לו על מה לסמוך. ובפרט בזמן הזה שהכל נהגו בקבלנות.

יח. הפוסק עם הגוי שיבנה לו את ביתו, או לקצור את שדהו, אם הבית או השדה בתוך התחום שרגילים אנשי העיר לפעמים ללכת שם, אסור לו להניחם לעשות לו המלאכה בשבת, מפני הרואים שאינם יודעים שפסק עמו בקבלנות, ויחשדו בו שאמר לגוי לעבוד בשבת. וכן פועלים גויים המשפצים דירה עבור יהודי, צריך למנוע מהם להמשיך לעבוד בשבת. ואם הבניין הוא מחוץ לתחום, או באיזור שמתגוררים בו גויים, מותר. ואם בנו בית לשיראל בשבת באיסור, נכון להחמיר שלא יכנסו בו. ויש אומרים שאם בנו חנות בשבת באיסור, מותר להיכנס אליה ביום חול, ואם בנו בית כנסת בשבת על ידי קבלן גוי, וידוע שבעיר זו בונים בקבלנות, מותר להיכנס לשם.

יט. נכרי השוטף את רצפת חדר המדרגות בשבת, ואינו רגיל בזה לעשות כן בשבת, יש להעלים ממנו עין, ואין צריך להפסיקו, כיון שלא ציווה אותו לעשות כן בשבת. וכן אם ראה הנכרי שהסירו את הקדרה מעל האש, והולך מעצמו ומכבה את הגז, אין צריך למונעו מכך, כיון שלא ציווה אותו לעשות כן.

כ. עוזרת בית נכריה העובדת בבית ישראל, אסור לה לעשות מלאכה בשביל ישראל בבית היהודי בשבת ויום טוב, כגון תיקון ותפירת בגדים, אף אם לא ציוו אותה לעשות המלאכה. ורק אם היא עושה את המלאכה בעצמה, ולטובתה, מותר. ולכן מותר לשפחה לתקן את בגדיה שלה בשבת בבית בעל הבית היהודי, מפני שניכר שמלאכת עצמה היא עושה.