להשחיז את הגרזן

זה היה באותו יום שבו חוטב העצים התקבל לעבודה בבית חרושת לעצים. המשכורת הייתה טובה ותנאי העבודה גם הם היו טובים. אין מה לומר, חוטב העצים התכוון למלא היטב את תפקידו.

ביום הראשון הוא התייצב אצל מנהל העבודה שנתן לו גרזן והקצה לו שטח ביער. האיש יצא ליער לכרות עצים בהתלהבות וביום אחד חטב 18 עצים! "ברכותיי" אמר לו מנהל העבודה, "תמשיך ככה". מעודד מדבריו של מנהל העבודה החליט חוטב העצים לשפר את תפוקתו ביום המחרת, לכן הלך לישון מוקדם מאוד. בבוקר הוא קם לפני כולם והלך ליער. למרות כל מאמציו הוא לא הצליח לחטוב יותר מ-15 עצים. 'אני בוודאי עייף' חשב לעצמו והחליט ללכת לישון עם שקיעת השמש. עם הזריחה, הוא קם נחוש בדעתו לשבור את שיא 18 העצים, אבל באותו יום הגיע רק למחצית. למחרת חטב שבעה עצים, אחר כך חמישה וביום האחרון הוא ניסה כל אחר הצהריים לכרות את העץ השני. מודאג ממה שיאמר מנהל העבודה, הלך החוטב לספר לו את שאירע לו ולהישבע שהוא מתאמץ עד סף אובדן חושיו.

"מתי השחזת לאחרונה את הגרזן שלך?" שאל המנהל אחרי ששמע את סיפור של החוטב.

"להשחיז? לא היה לי זמן להשחיז. הייתי עסוק מדי בכריתת העצים…"

רוצים הישגים ותוצאות!

אנחנו בדיוק כמו החוטב, רוצים בכל יום להגיע להישגים ולתוצאות. אז איך זה שעם כל כך הרבה ההשקעה ומאמצים – הכל נשאר אותו דבר? אנחנו רוצים לשפר מערכות יחסים אבל עם כל הרצון הטוב והניסיונות להשתפר, הכל נשאר תקוע באותו מצב! לפעמים, יש שיפור זמני אבל אחרי זה הכל קורס שוב כמו מגדל קלפים.

אנחנו רוצים להיות עם בני המשפחה, חברים, אנשים יקרים לנו ולעבוד פחות. יש לנו כוונות טובות ויש מאמצים ותכנונים, אבל המצב לא משתנה.

אנחנו רוצים לשנות הרגלי אכילה, מתאמצים ורוצים שינוי ותוצאות – וגם זה לא קורה.

מאמרים נוספים בנושא:

לא ביום אחד

להזיז את הגבינה

החיים בקופסה

יש חיים מחוץ לקופסה

אני, כי זה הכי מקורי

הדבר הכי טוב שקרה לך

שינויים ותופעות לוואי

רוצה שינוי

להרגיש את השינוי

אנחנו רוצים להוריד לחץ ומתח ומשקיעים בזה הרבה זמן, כסף, טיפולים וסדנאות, אך למרות ההשקעה זה לא מגיע.

וכשהתוצאות לא מגיעות? אנחנו מאשימים.

את מי?

את כולם! את האנשים סביבנו, את המציאות, והכי גרוע – כשאנחנו מאשימים את עצמנו.

וכך, האמון בעצמנו הולך ויורד, התסכול הולך ועולה והשינוי מתרחק מאוד. כמו חוטב העצים שחשב שהבעיה שלו היא העייפות, אבל רק הטעה את עצמו.

אז מה הבעיה האמיתית?

הבעיה היא שאנחנו לא עוצרים לרגע וממשיכים לרוץ באותו השביל שלא יוביל אותנו לשום מקום! הטעות שלנו היא שאנחנו לא מתכווננים אל הנקודה הנכונה וגם לא רואים אותה בכלל, כמו נהג שנוסע במהירות 180 קמ"ש, הוא נוסע ונוסע במהירות כדי להגיע ליעד. אם נשאל אותו, 'ראית את שדות הכותנה בדרך?' הוא יגיד לנו שלא היו כאלה. איך יכול להיות? ובכן, במהירות גבוהה לא רואים את הפרטים שמרכיבים את הדרך.

והדרך? היא יפה. והחיים עוד יותר.

המלצתי היא – לעצור כל יום. אבל את זה צריך ללמוד ולהתחזק בזה. עצרו כדי לקבל מסגרת, כדי להבין שמקור הבעיות שאנו חווים הוא נתק פנימי בתוכנו וסכסוך פנימי בין מה שהראש חושב לבין מה שהרגש רוצה. אחד מהם או שניהם יוצרים את נקודת התקיעות.

בעצירה זו נלמד, תוך כדי התבוננות, בצורה מרתקת ופשוטה לעורר אמצע. המטרה היא, שהאמצע ינהל וינהיג אותנו ולא הראש או הרגש. נלמד לעצור, לנוח, להרפות, להכיר את עצמנו, את סודות הריפוי הכמוסים שיביאו בע"ה הישגים, שינוי טוב ומשמעותי.

אז לכל מי שרוצה להשחיז את הגרזן, למי שרוצה להצליח, להשתנות, לשמוח, ליהנות ולהיזכר שהחיים יפים יותר ומותר ליהנות והכל בסדר, לכל מי שרוצה שינוי טוב – זה הזמן לעצור! להתבונן! להסתכל על מה שאנחנו חושבים, אומרים ועושים במהלך היום. לעשות חשבון נפש (תפילה אישית או התבודדות כפי שרבי נחמן מברסלב מכנה אותו) ולתקן, לשפר, להוסיף, והכי חשוב – להיות שמחים ומאושרים. כן, זה לא חלום אלא מציאות ברת השגה!

מגיע לנו כל יום משהו טוב. ויש שתי אפשרויות: או שהמחשבות והרגשות ינהלו אותנו, או שאתם תנהלו אותם. במה אתם בוחרים?

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com