מבזק ידיעות מעניינות

ומכנסי ג'ינס קרועים, 'זרוק' אמיתי. השני... 

 

  

כמה פעמים קרה לנו שנתקלנו בידיעה מסוימת בעיתון או בעלון או אולי באיזה מחקרון קטן שהופיעו כמבזק קטן ומעניין בין השורות, ואז תפסנו שיש שם מסר שהוא נחמד מצד אחד, אבל גם די אמיתי מצד שני.

 

למשל:

 

 

מחקר מרתק נערך במזרח ארה"ב. המחקר הוזמן ע"י משרד התחבורה האמריקני, אך תוצאותיו עניינו פסיכולוגיים וסוציולוגיים רבים. החוקרים שמו להם למטרה לבדוק כיצד ניתן לצמצם את מספר תאונות הדרכים בהן מעורבים הולכי רגל. החוקרים בחרו מספר צמתים "בעייתיים" כדגם מייצג. בקרבת מקום לכל צומת, ישבו החוקרים ברכבם וצפו על הצומת. בצומת "שתלו" שחקן אשר התנהג כסתם עובר אורח.

 

בשלב ראשון, ספרו החוקרים במשך מספר שבועות את ממוצע מספר הולכי הרגל החוצים באור אדום בכל יום.

 

בשלב שני, נהג ה"שתול" לעמוד עם שאר האזרחים ולהמתין לאור ירוק, אולם ברגע שלא נראו מכוניות באופק החל ה"שתול" לחצות את הרחוב, באור אדום. לתדהמתם, גילו החוקרים, שבכל פעם שאחד מהניצבים על המדרכה החל לחצות באור אדום (ה"שתול"), מיד חצו אחריו רוב הממתינים, אף הם באור אדום!

 

סיכום ביניים - לאחר מספר שבועות נערך סיכום ביניים למחקר ובו התברר שבכל פעם שמישהו מהמדרכה החל לחצות באור אדום (ה"שתול" או סתם אזרח חסר סבלנות), אחוז הנותרים אשר חוצים באור אדום – הכפיל את עצמו! במילים אחרות: עשרות אנשים ביום, הגיעו לאותם מעברי חצייה במטרה לחצות אותם באור ירוק, תוך שמירת החוק ושמירת חייהם. אך ברגע שמישהו זר הרשה לעצמו לעבור, מיד נגררו כולם אחריו, וחצו אף הם, נגד עמדתם הראשונית.

 

איזה "לחץ חברתי" מוזר גרם להם לוותר לפתע על עקרונותיהם?...

 

השלב השלישי במחקר היה המרתק ביותר. בשלב זה החליפו החוקרים בין שני "שתולים" שונים. הראשון, בחור בשנות העשרים, בעל שערות ארוכות, עגיל באוזן ומכנסי ג'ינס קרועים, 'זרוק' אמיתי. השני, מבוגר בשנות הארבעים, לבש חליפה מהודרת, עניבה מסודרת וזוג נעליים יקרות. איש עסקים מצליח. בכל יום גיוונו החוקרים בין ה"שתולים". פעם ה'זרוק' חצה באדום ופעם 'איש העסקים'. והנה – מספר עוברי האורח שחצו באור אדום בעקבות איש העסקים, היה גבוה ב 400% ממספר החוצים בעקבות ה'זרוק'!

 

מתברר שהאדם נגרר אחרי אחרים בצורות שאינו מעלה על דעתו. עקרונות יסוד כגון שמירה על החוק או זהירות בדרכים, נעלמים בבת אחת ברגע שנפגשת עם גורם משפיע אחר.

 

"מישהו אחר מתנהג כך..." הוא לעיתים קרובות תירוץ טוב גם להתנהגותך שלך. מעניין גם שה"לחץ החברתי" הסמוי, נוצר אפילו על ידי אדם זר ברחוב, ולאו דווקא בתוך חברה מגובשת. מרתק היה לדעת, באלו תחומים נוספים אנו לפעמים פועלים אחרת מאמונותינו ומערכינו, רק בגלל שמישהו אחר עושה משהו...(עד כאן לשון המחקר).

 

האם באמת הקדשנו לכך זמן למחשבה, או זמן איכות להבנת נקודה כה חשובה שיכולה להיות גורם מכריע בתחומים רבים בחיינו? הרי אם החלטנו לעשות משהו בגלל שמישהו אחר עשה את זה, יכול מאוד להיות שהפסדנו כל כך הרבה דברים בחיינו, ואחד מהם יכול מאוד גם להיות משהו שבהחלט קשור ליחודיות שלי, לאני שהוא לא אף אחד אחר בעולם! אז למה לעשות משהו בגלל שמישהו אחר עושה?!

 

* * *

 

ויש גם את הידיעות הללו שעוזרות לנו לעשות קצת סדר בבלאגן הפנימי שלנו, במיוחד אם לא הגענו להחלטות. אולי בגלל שאין יועצים בסביבה? אז הנה לכם אחת שמסייעת לנו למצוא את ה'יועץ הפנימי' שלנו:

 

 

ידיעה מעניינת שהגיעה אף לענינו מנסה לעזור לנו להגדיר את עצמנו, או לבחור מה היינו מעדיפים להיות בים החיים: סרדין כריש או דולפין? אכן אתגר מעניין שיסייע לנו לזהות מתי אנחנו 'סרדין', 'כריש' או 'דולפין', ואף להיעזר באחד מהדגים הללו בתור "יועץ פנימי". וזה לשון הכתבה:

 

"על פניו, יש להניח, שהרוב ממילא יבחרו בדולפין. הוא מצטייר כחיה חביבה ואינטילגנטית, בעוד שסרדינים מריחים רע וגם צפופים בקופסה, ולכריש בכלל יש יחסי ציבור גרועים. מסתבר שאינסטינטיבית, אנחנו אכן עושים את הבחירה הנכונה מבחינת תדמיתית, אבל אנו לא בהכרח מאבחנים נכונה את אישיותנו ואת התנהגותנו.

 

מהו סרדין? הסרדין הוא דג זעיר, ניזון מפירורים, ניצוד באופן מסחרי עבור תעשיית קמח הדגים, שמן הדגים ושימורי הסרדינים. מאחר שהסרדין קטן ואינו מצויד בשיני טורף, עליו לנקוט במספר אסטרטגיות הישרדות המונית: הנקבה מטילה עשרות עד מאות אלפי ביצים...להקות סרדינים מתלכדות לכעין גוש אחד, המקשה על טורף או דייג לבחור פרט כלשהו מתוך הלקה.

 

ומה זה אומר להיות סרדין? להוריד פרופיל, לשחות עם הזרם, להיטמע בלהקה הגדולה, להסתיר את המיוחד שבנו כדי לא לבלוט, להסתתר. הראו לעולם כמה אתם עלובים, חלשים, חסרי יומרות, משלימים עם גורלכם, מבקשים להתחבב בכל מחיר. שכנעו את הכריש שלטרוף אחד כמוכם זה בכלל לא אתגר.

 

ומהו הכריש? הוא מוגדר כדג, אך הוא שונה מכל שאר הדגים בכך שהוא חסר שלד ועצמות וכל כולו סחוס. כמה מוזר שהיצור המפחיד הזה הוא בעצם חסר עמוד שדרה, ואלמלא היה שרוי במים היה עלול להימחץ ממשקלו העצמי, הנע בין עשרות לאלפי קילוגרמים. הכריש בנוי כמכונת הרג...הוא מסוגל להריח דם (יעד פצוע וחלש) ממרחקים גדולים ולשייט אל טרפו במהירות רבה.

 

מה זה אומר להיות כריש? הכריש לומד שכל הדגים הם אוייבים, כולל אחיו הכרישים, לכן יטרוף אותם פן ייטרף על ידם. שוחה לבדו, לעולם לא בלהקה, מפני שאין לסמוך על כריש שיושב לו על הזנב...נכון שלפעמים גם אנחנו הכרישים רוצים קצת רוך ואהבה, אבל אסור לכם להראות זאת לאף אחד. רכות היא חולשה, אהבה היא מחלה מסוכנת!

 

והדולפין מהו? יונק ידידותי ביותר, המיטיב להסתגל לחברתם של בעלי חיים אחרים...רמת שיתוף הפעולה בין דולפינים גבוהה ביותר, והיא באה לידי ביטוי בעיקר במצבי סכנה. הדולפין מצטיין במערכת ניווט משוכללת, הכוללת סנפירים ומכ"ם רגיש. אלה מאפשרים לו לנווט בדייקנות לעבר מטרותיו.

 

הדולפין לומד כי הים הגדול מלא סכנות. לכן כל אחד מכם צריך ללמוד לשחות, לצוד ולהגן על על עצמו כאילו אין לו אף אחד בעולם, אבל בעת ובעונה אחת עליכם לדעת שתמיד תהיו זקוקים לאחיכם הדולפינים. עליכם לדעת שבלי לתת ולקבל אהבה, אפילו הסנפירים הכי חזקים והזנב הכי גדול לא יעזרו לכם. הדולפינים גם אינם מתביישים לאותת סימני מצוקה כשהם טועים בניווט.

 

הרעיון ברור. אבל זה לא שאנחנו רק סרדין, או כריש, או רק דולפין. הסרדין והכריש שוכנים בתוכנו ככוחות נפש רבי עוצמה, כ'יועצים פנימיים' המהווים חלק בלתי נפרד מחיי הנפש שלנו. גם אם נחליט לבחור בכוחו של 'הדולפין הפנימי שלנו' – החזק והרך כאחד – עדיין יש מקום מכובד ביותר גם ל'סרדין' וגם ל'כריש'. אם היינו מצליחים חלילה לחסל את הסרדין והכריש שבתוכנו, היינו מאבדים באחת את יכולתנו לחוש את מורכבותנו כבני אדם, כמו גם את יכולתנו לחוש אמפתיה כלפי עצמנו, כלפי ילדינו, כלפי בני הזוג שלנו ואנשים אחרים. רק הודות לקיומם של שלושת היועצים – הסרדין, הכריש והדולפין – בתוכנו, אנו יכולים להבין את השפעתנו על הזולת".

 

עוד נאמר בידיעה זו, ש"הסכנה הגדולה ביותר היא הכחשת ה"סרדיניות" שלנו, דהיינו הפגיעות שלנו. הכחשה זו היא מקור לביטחון מופרז ולפתרונות כוחניים לבעיות שיש לפתור בדרך הדיאלוג האמפתי.

 

אז מי צריך להשתנות ראשון, אני? הזולת? שנינו? אם סרדין וכריש ניצבים זה מול זה ברור לכריש שהסרדין צריך להסתגל לדרישותיו. אם שני כרישים מתעמתים, ברור שזה שיפסיד בקרב יצטרך להשתנות. אם שני סרדינים ניצבים זה מול זה, הם כנראה יתחמקו מהצורך בשינוי, עד שייטרפו על ידי "כריש" מזדמן.

 

לפי הגישה הזאת, התבצרות בגישות הכריש והסרדין יוצרת קיפאון, וכדי להתקדם ולהביא לתיקון ולשיפור, צריך שינוי "דולפיני". השינוי הדולפיני, על קצה המזלג, מתבסס על שיווי משקל משתנה (דינמי) בין שני יסודות: שינוי עצמי ושינוי סביבתי". (עד כאן לשון הידיעה).

 

אז איך אתם בוחרים לשחות בים החיים?...

 

* * *

 

ויש גם את אלה הקטנות ש'תופסות' מספר שורות בחלק האחרון של העיתון, אבל גדולות בחשיבותן. הן מעלות חיוך, הן נחמדות, וידיעה זו, למשל, מהווה נושא מאוד חשוב בחייו של כל יהודי – אמירת תודה לבורא עולם. בידיעה קצרה ונחמדה מוסבר  שזה לא רק מנומס לומר תודה אלא גם...בריא!

 

"אמרו תודה"

 

תת כותרת: "עכשיו זה גם מדעי: לומר תודה זה לא רק מנומס אלא גם בריא", וזה לשונה:

 

"מחקר שנערך בארצות הברית מצא שאנשים המביעים תודה מאושרים יותר, חומרניים פחות ומלאי רצון טוב. לדברי המחקר כל מה שצריך הוא להקדיש כמה דקות ביום ולהכין רשימת דברים שאנו אסירי תודה עליהם, ולחזור ולהביט בה מדי יום.

 

"עוד נמצא, שכל מי שחושב מדי יום על הדברים שעליו להודות עליהם לבורא, חש שהוא מלא יותר בחיות ומוטרד פחות. ולא זו בלבד: כשאדם מודה למישהו בפשטות הוא מעורר את הטוב שבו, ומעודד אותו לעזור לו אפילו יותר".

 

עוד נאמר שם בכתבה "שמומלץ מאוד לחשוב מדי יום ביומו מחדש על עשרה דברים טובים שקרו לכם באותו היום ושעליהם אתם אסירי תודה לבורא (כן, גם על העיניים שנתן לכם הבורא לקרוא מאמר זה). הדבר יטעין אתכם במרץ חדש ובכוחו לרומם את מצב הרוח השפל ביותר. וכן, הקפידו לומר תודה גם לילדיכם הקטנים על כל חפץ שהם נותנים בידיכם, כדי להטעין גם אותם בחיות ובמצב רוח טוב, לבד מן הערך החינוכי הגדול שבכך. פשוט אמרו תודה!" (עד כאן לשון הידיעה).

 

* * *

 

יש בהן משהו, בידיעות הללו, שמעלה חיוך על פנינו, 'מבזקונים' נחמדים שגורמים לנו להרהר ולחשוב קצת על המסר החבוי בהן.