מבחן גלידה
האם לנצח נצטרך לומר את אותו דבר מאה פעמים?!? האם לנצח נצטרך לקרוא לילדים ולא נקבל מענה?!? מבחן גלידה פשוט יפתור את התעלומה.
מה יעזור לנו כשנבקש, נקרא, נדבר או נצעק, כשהנסיכים והנסיכות הקטנים והקטנות שלנו פשוט לא עונים לנו? יכול להיות שהם סובלים מבעיית שמיעה? שתעלת האוזן סתומה בנוזלים?
מבחן גלידה פשוט יפתור את התעלומה.
וזה הולך ככה, התקרבו לאוזן של הילדים ולחשו להם שעכשיו, ממש עכשיו, אתם עומדים לחלק גלידה לכולם. תופתעו לגלות שהילד לא רק ששומע טוב, אלא אפילו מצוין!
וכאן עולה עוד שאלה – למה, אם כן, אנחנו מדברים/קוראים/צועקים כל כך הרבה פעמים ואין מענה?!? האם לנצח נצטרך לומר את אותו דבר מאה פעמים?!? האם לנצח נצטרך לעשות את מבחן הגלידה?!?
או שמא מדובר בחוסר משמעת?
חוסר משמעת זה דבר שאכן נמצא אצל הילד, וזו כלל לא בעיית שמיעה. כן, הילד בתוך תוכו רוצה לעשות את רצון ההורים. העובדה שאנחנו חוזרים על עצמנו שוב ושוב היא רק בגלל שאנחנו, ההורים, לא משוכנעים מספיק בסמכות שיש לנו. אנחנו לא בטוחים בחובתו המוחלטת של הילד להקשיב בקולנו.
עלינו מוטלת החובה!
במקרים רבים, כתוצאה מחוסר ציות של הילדים, נוצרת תחושת חוסר אונים אצל ההורים, שגורמת בדרך כלל לשתי תגובות קיצוניות:
הראשונה – הורה שהתייאש מלחנך את ילדיו מוותר על סמכותו כהורה, נכנע בצורה מוחלטת לדרישות הילדים ועם הזמן מפסיק להציב גבולות. הילדים מבינים מהר מאוד את חולשת ההורה ואז היוצרות מתהפכות – הילדים משליטים משטר טרור על ההורים, דבר שגורם בסופו של דבר לוויתור על נוכחות פיזית או רגשית כלפי הילדים והפקרות הורית מוחלטת.
השנייה – ההורה מאבד את גבול ההורה המחנך, ומחוסר שליטה במצב לוקח סמכות כוחנית המתבטאת בהתפרצויות זעם וכעס בלתי נשלט, פגיעה מילולית קשה, העלבות ושימוש במילות גנאי וסטיגמות, איומים ועונשים קיצוניים, מעורבות יתר בחיי הילד ונדנוד הורי בלתי פוסק ולא יעיל, עד כדי שתלטנות ורודנות.
מאמרים נוספים בנושא:
אם אומר לכם שכאשר אתם פונים לילדים זה צריך להיות אך ורק פעם אחת! תדעו שאני לא מגזים. עלינו להפנים שחינוכו של הילד הופקד בידינו מידי בורא עולם. הוא נתן לנו את המתנה הנפלאה והעצומה ששמה ילדים, ועלינו ורק עלינו מוטלת החובה לחנכם בדרך טובה וישרה.
מנהיגות הורית
אולי בעבר, כאשר הסמכות ההורית הייתה ברורה ויציבה, ההורים יכלו "לדרוש" את המשמעת בדין. אך בדורנו, דור עקבתא דמשיחא כפי שמתארת הגמרא: "בעקבות משיחא חוצפא יסגא ומלכות תיהפך למינות ואין תוכחת… נערים פני זקנים ילבינו, בן מנוול אב, בת קמה באימה, כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו…" (סוטה מט, ע"ב).
בדור בו הסמכות ההורית שלנו מוטלת בספק, כתוצאה מגזירת הבורא ב"ה, אך למרות הכל, אנו עדיין מחויבים לחנך את ילדינו, עלינו לבנות לעצמנו סמכות אחרת, שונה, משוכללת ומורכבת.
אם בעבר יכלו הורים לפקד ולצוות על משפחתם, הרי שהיום הם חייבים להנהיג אותם. "מנהיגות במשפחה" משמעה, יכולתם של ההורים להוביל את המשפחה להתמודד עם אתגרים משתנים, ולא באמצעי כפייה!
מנהיגות הורית, מתחשבת אומנם בצורכי הילדים, אך משאירה את ניהול המשפחה בידי ההורים! ואין זה אומר שהילדים במשפחה יהיו מאולפים חלילה ויעשו כל מה שההורים רוצים תמיד ומהר. זאת לא מנהיגות! זו עריצות שעבר זמנה.
במשפחה בה מתקיימת מנהיגות מתאימה של הורים, ההורים יגרמו על ידי חינוך נכון שהילדים יבצעו את התפקיד שלהם מתוך אחריות לקיים את רצון השם וההורים, גם מבלי שנזכיר להם שוב ושוב.
לאחר הרגל החינוך נראה כיצד הם פועלים מכוחם של ערכים טובים, רוחניים ומשפחתיים, ובמצבי משבר, לחץ וקונפליקט – יתגייסו לפעולה מתאימה בהנחיית ההורים.
מצווה ככל המצוות
כאשר נהיה משוכנעים בחובתו הבסיסית של הילד לציית למשמעת ולכבד הורים, לא בגלל שאנו שליטים או רודנים חלילה, וגם לא בגלל שנוכל להשיג על ידם עוזרת בית חינם, גם זה ממש לא. אלא, כי זה רצונו של בורא עולם שהפקיד את חינוכו בידינו. מצוות כיבוד הורים הינה מצווה ככל המצוות ומחובתנו לדאוג שילדינו יקיימו אותה כהלכתה.
אולם, מאחר והמצווה נוגעת ישירות לנו, לפעמים אנו "מתביישים" לעמוד על שלנו ולהעניק את החינוך הנכון. לפעמים, אנו מוותרים מחוסר ברירה או חוסר כוח בהתמודדות היומיות על כבודנו והילדים, פשוט, מתרגלים לזלזל בנו. כאשר נשדר כל הזמן לילדים שאת ההורים יש לכבד ולעשות את מה שהם מבקשים, הילד יפנים את המסר ויכיר מהר מאוד בכוחה של הסמכות.
מילה זאת מילה!
בחינוך ילדים אין מקום לדמוקרטיה. ומה הכוונה? שמילה של ההורה צריכה להיות מילה של סמכות, כזו שאין אחריה עוררין.
מה שקורה בלא מעט בתים הוא, שהילד בחושיו העדינים מגלה שיש לו פתח, שההורה לא אמר את המילה האחרונה והוא יודע שהוא עוד יכול להתווכח, להתמקח, להתנגד. במקרה כזה, קיים סיכוי טוב שההורה יתעייף, יוותר וייסוג לאחור. כאשר הסמכותיות אינה מחולטת הילד ינצל זאת כדי למצוא פרצה.
לעומת זאת, אם נבוא מתוך הכרת סמכותיות, ודברינו יאמרו כשאנחנו עומדים מאחורי כל מילה ומצפים למשמעת, המשמעת בוא תבוא. אולי ייקח קצת זמן עד שהילד ילמד והמשמעת תחזור לשרור, אך זה תלוי מאוד בנו – עד כמה המילה שלנו תהיה מילה.
איסור עקיפה
דבר נוסף, ישנו כלל יסודי ועיקרי בחינוך ילדים והוא: איסור עקיפה! כלומר, לא ליצור שום פרצה ואפשרות עקיפה בחוק שקבענו. למשל, החלטנו שהילדים לא משחקים בגן/פארק לפני שהם מסיימים את שיעורי הבית.
כן, העקביות מתבקשת. חשוב מאוד להיות עקביים עם ההחלטה או הכלל שקבענו בבית. והכי חשוב, חייבת להיות 'תמימות דעים' בין ההורים ואסור להורה אחד לסתור את דבריו של השני. יש לכם ויכוח על זה? דברו על זה לבד, לא בנוכחות הילדים!
והכל, כמובן, צריך להיות עטוף בחום, הבנה והמון אהבה!
כי אהבה אמיתית הבאה עם מחשבה על טובת הילד, אינה בהכרח כזו המתירה כל רסן ונותנת לילד את כל העולה על רוחו. אהבה אמיתית צריכה לבוא תמיד עם גבולות, קווים אדומים, סמכות ומשמעת.
* * *
הרב יצחק אבוחצירא הינו יועץ בתחום חינוך ילדים, מטפל בשיטת "מוח אחד" (בוגר מכללת שלם) ומחנך בתלמוד תורה "שלום בניך" בראשות הרב שלום ארוש שליט"א. ניתן לפנות לרב יצחק אבוחצירא לשאלות בנושא חינוך ילדים, התייעצות ועוד.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור