מחוץ לקופסא – נהנים מהמתנות!
זה הזמן ליהנות מהמתנות מחוץ לקופסא. אחרי ימים של טרחה וריצות, קניות והכנות, הגיע הרגע לפתוח את המארזים היפים שקיבלנו משמים וליהנות מהשפע שקיבלנו!
מה ההבדל בין חתונה לבין יום הולדת? זה הרבה מעבר לסדרי הגודל של האירועים. בואו נניח שאנחנו מדברים על מסיבת יום הולדת שהיא בקנה מידה של חתונה. בכל זאת, בין שני האירועים ישנו הבדל מהותי:
מסיבת יום ההולדת תעבור ותחלוף. יישארו רק זיכרונות ותמונות, ואתם תישארו אותו הדבר בדיוק, רק גדלתם בשנה. אבל החתונה היא אירוע שמשנה לכם את כל החיים. נכנסתם אליו רווקים ויצאתם ממנו בעלי משפחה. עברתם ממציאות חיים אחת למציאות חיים אחרת לגמרי. החתונה היא מאורע שמטביע חותם עמוק על כל יום ויום בימי חייכם מכאן ואילך וההשפעות שלה רק ילכו ויעמיקו, ילכו ויתחדדו.
כל יום חתונה!
אצלנו, עם ישראל, כל חג וכל אירוע הוא לא יום הולדת. אצלנו כל חג הוא חתונה בפני עצמה. זה אירוע מכונן שמשפיע על כל יום ויום מימי חיינו מכאן ואילך. לכן אומרים החסידים שלא נכון לומר "פסח עבר", " נגמרו החגים", או "איך עברה השבת". ממש לא. החגים הקדושים הם אירועים בהם משתנה כל המציאות שלנו. כמו שבעבר, בזמן התרחשות האירועים השתנתה כל המציאות שלנו כעם וכיחידים – כך גם בהווה, הזמנים הללו והמצוות שבהם ממשיכים להשפיע ולשנות אותנו לגמרי. לכן צריכים לומר "פסח נכנס", "החגים חדרו לתוך ליבנו ומוחנו", "עוד שבת נספגה ונבלעה בדמנו ובבשרנו".
אמנם לא כולם רואים ומרגישים את זה, שהרי מדובר בהשפעה רוחנית דקה. אבל בספרי החסידות והקבלה מבואר שאכן בכל חג וחג יורדות השפעות רוחניות כבירות, ובלשון הקבלה: "יורדים מוחין". כלומר, חל שינוי פנימי ועמוק מאוד בכל תפישת העולם ובמבנה הנפש שלנו. וככל שמודעים לכך ומאמינים בזה – כך ניתן לקצור את הפירות של אותו שינוי מבורך.
הצ'ק כבר אצלכם!
חג הפסח הוא חג שבו כל אחד יכול להיגאל ולהשתחרר, אם ממחשבות מגבילות, מתסכולים ומדיכאונות, מפחדים ומחרדות, מתשוקות לדברים רעים ומתכונות אופי רעות. וכולנו ללא יוצא מן הכלל נגאלנו בחג הפסח בשנה זו. כולנו קיבלנו צ'ק גדול ושמן ועכשיו צריכים ללכת ל"בנק" הרוחני ולפדות אותו מתוך אמונה שלמה שההארות הגדולות כבר נמצאות אצלנו.
חג הפסח שנכנס אלינו לחיים ולשלום ממחיש את זה יותר מכל. אמנם המצווה העיקרית היא לספר את סיפור ומאורעות יציאת מצרים, אבל לא רק ישבנו וסיפרנו אלא ממש חווינו והרגשנו – ראינו את עצמנו כאילו אנחנו יוצאים ממצרים.
וזה אפילו הרבה מעבר לזה – המצה נקראת לחם עוני כי זה "לחם שעונים עליו דברים הרבה", כדברי חז"ל. את כל סיפורי יציאת מצרים שבהגדה סיפרנו וענינו 'על המצה', והמצה הקדושה כביכול "ספגה" את כל הסיפורים ואת כך החוויות, וכשאכלנו את המצה כביכול אכלנו את כל אותם הסיפורים והם הפכו להיות חלק מאיתנו.
מאמרים נוספים בנושא:
ובאמת, כל אחד מאיתנו הוא סיפור יציאת מצריים מהלך על שתיים – כי "אילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיינו אנחנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים". כל אחד מאיתנו הוא נס מהלך, קידוש השם מהלך.
מממשים את המתנות
ועכשיו יוצאים לעבודה, שהיא עבודת ימי הספירה, בהם אנחנו עובדים ומממשים בפועל את כל ההשפעות והגאולות שקיבלנו בשבוע האחרון והנפלא שחווינו והן הגנוזות בקרבנו.
ועיקר הגאולה והישועה של דורנו היא השמחה. שהרי אין לכם בית סוהר שסוגר על האדם מבחינה רוחנית וגשמית, פיזית ומחשבתית, כמו מחשבות והרגשות של עצבות ודיכאון. יציאה לחירות, לפעולה ולעבודה אפשרית רק מתוך שמחה, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב על הפסוק "כי בשמחה תצאו" – שרק על ידי שמחה יוצאים לחירות.
לכן עכשיו, לאחר שימי הפסח נכנסנו לתוכנו והם פועלים מבפנים וגואלים ומשחררים אותנו מכבלי העצבות, קל יותר לעבוד ולקנות ולגלות גם מבחינה חיצונית את מידת השמחה. בכל השבועות שקדמו לחג הפסח ובחג הפסח עצמו כתבתי לכם על מידת השמחה ועל דרכים לקניית השמחה, ואת המנגינה הזאת חייבים להמשיך!!!
חשוב לדעת שהגאולה של השמחה היא לא רק גאולה רוחנית, אלא היא גם גאולה גשמית ורפואה לגוף ולנפש. רבי נחמן כותב שהמקור של כל המחלות הוא קלקול השמחה, וכל הרפואה נובעת אך ורק מהשמחה. ומכיוון שהמצה גאלה ועדיין גואלת אותנו מהעבדות של העצבות, לכן היא נקראת "לחם רפואה" ובלשון הזוהר הקדוש: "מיכלא דאסוותא", זו הרפואה האמתית – להשתחרר מהעצבות ולזכות לשמחה.
זו הסיבה שמיד לאחר חג הפסח הקדוש מגיע חודש אייר, ובשבת זו אנו מציינים את ערב ראש חודש אייר, שראשי התיבות שלו: "אני ה' רופאך", משום שהשמחה של חג הפסח עדיין פועלת בתוכנו ומרפאה אותנו מבפנים, לכן זה הזמן המסוגל להמשיך ללמוד ולעבוד על מידת השמחה ביתר שאת וביתר עוז.
אחרי שקיבלנו הרים של מתנות זה הזמן ליהנות מהן, ויש הרבה מאוד…
בואו נסמן לעצמנו מטרה ברורה לעבוד על מידת השמחה ולקנות אותה. נציב לעצמנו שאיפה להילחם על מידה זו ולהתגבר להיות בשמחה כמו שאומר רבי נחמן: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק העצבות והמרה שחרה בכל כוחו". ואיך עושים את זה? כאשר מסתכלים על העושר הרוחני, ההון העצום בתורה ובמצוות שיש לכל יהודי פשוט – זוכים לשמחה אמיתית. הנה, רק עכשיו זכינו לימי הפסח בהם התעשרנו באוצרות גדולים. אם נעשה חשבון קטן, נגיע בקלות ליותר ממיליון מצוות וזכויות שצברנו בימים הקדושים האלה.
קדימה, עושים חשבון:
בשבעת ימי החג ישנן למעלה משש מאות אלף (!!) שניות בהן מקיימים בכל רגע ארבע מצוות של 'לא ייראה' ו'לא יימצא', 'לא ייאכל חמץ' ושלא תיאכל תערובת חמץ (עפ"י הרמב"ם). וכבר הגענו לרבע מיליון מצוות.
כאשר נוסיף גם את השמחה בשבעת ימי החג, ואת שמירת הלכות השבת והימים הטובים שבהם יש בכל רגע מצוות עשה ומצוות לא תעשה, ואת כבוד חול המועד, ונוסיף לכך גם את כל המילים בכל התפילות וההללים שאמרנו ובכל השירות והתשבחות, ונוסיף לכך גם את המצוות הרגילות שיש בכל יום ויום – נגיע להרבה יותר ממיליון מצוות…
והדובדבן שבקצפת הן המצוות הנדירות והמיוחדות של ליל הסדר: אכילת מצה ומרור, כורך ואפיקומן, ארבע הכוסות וכל המנהגים הקדושים של הלילה, והמצווה הנפלאה של סיפור יציאת מצרים שבה כל מילה בקריאת ההגדה ובכל תוספת של סיפור ומשל ובכל מתנה שנותנים לילדים כדי לעורר אותם. כך גם השינה בערב החג כדי שיהיה לנו כוח ללילה… כל אלה מצוות עצומות שהקב"ה וכל הפמליה שלו באים לבתינו לראות כיצד אנו מקיימים אותן.
ועוד לא דיברנו על כל הטרחות והריצות וההכנות והניקיונות והקניות וההוצאות – מי יוכל למנות או לשער את מספר המצוות והזכויות. איזו זכות זו להיות יהודי: מנקים וזוכים באינסוף מצוות, קונים בגדים וזוכים, אוכלים ומתענגים שרים ושמחים – וזוכים בלי סוף! אשרינו!
זו ספירת העומר האמיתית – ספירת המלאי הרוחני שלנו וההתבוננות בנכסים הרוחניים ובעושר שבקדושה שאנו צוברים בכל רגע ורגע. ובכוח זה נזכה להתחזק בשמחה תמיד, לרפואה שלמה ולגאולה אמתית במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור