כב באב  / שבת 31 יולי 2021 | פרשת השבוע: עקב
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית הילולת הצדיקים ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה
   יום הולדת     חנוכה     עשרה בטבת     ט"ו בשבט             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
יום הזיכרון  
 
דף ראשיחגים ומועדיםיום הזיכרוןמכלוף הגדול
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

מכלוף הגדול    

מכלוף הגדול



בנוסף לציוד שלי, סחבתי את המ"מ הפצוע ואת כל אשר לו. העפתי מבט ימינה, ומה אני רואה? את מכלוף הקטן סוחב את דותן רם על הגב!

 



רבי נחמן מברסלב מלמד (ספר המידות, ערך "מריבה", אות כ"ט), ש"מי ששומע את חרפתו ושותק נקרא חסיד". קל וחומר כאשר אחד מתבזה לעיני כל חבריו באופן שיטתי.
 
עם ההגדרה של רבי נחמן לנגד עינינו, אספר לכם מעשה אודות חסיד אמיתי במלוא מובן המילה, וזה רק מקצת שבחו.
 
ישנם זיכרונות שחרוטים בנשמתי לנצח. אצלי, הזיכרון של ידיד נפשי מכלוף כהן זכרונו לברכה, הוא אחד מהם.
 
מכלוף היה ידידי הקרוב ביותר בצה"ל. במשך כל תקופת ה"מסלול", השנה וחצי הראשונות שלנו באותה יחידה מובחרת, היינו ביחד. תקופה זו כללה טירונות, אימון מתקדם, קורס מכי"ם וקורס סיור, עד שהפכנו ללוחמים מן השורה. היה לנו המון מן המשותף, למרות שבאנו מרקעים שונים לחלוטין. אני נולדתי בארצות הברית, ואילו מכלוף נולד במרוקו. אהבתי פוטבול אמריקאי ושירי אלביס פרסלי, ומכלוף מעולם לא שמע לא על זה ולא על זה. בכל אופן, הוא ואני – המרוקאי והאמריקאי – מצאנו את עצמנו מיעוט בולט ביחידה שהורכבה מתשעים וחמישה אחוזי "צברים", רובם קיבוצניקים ומושבניקים. לא פלא, אפוא, שמכלוף ואני החזקנו איש ברעהו.
 
היה לנו טיפוס אחד ביחידה ושמו דותן רם (שם בדוי, בגלל סיבות מובנות למדי). דותן היה קיבוצניק בלונדיני שגובהו 1.88 מטר, בעל גוף אתלטי ובוטח בעצמו מאוד. הוא היה שחצן כזה שלא סבל עירוניים, עולים חדשים, ספרדים, ובאופן מיוחד מרוקאים. לפי דעתו, כל חייל בעל שם משפחה כמו אוחיון, בוזגלו, או בן חמו ראוי לשרת כעוזר טבח או כאפסנאי, ותו לא. הוא לא היה מסוגל להשלים עם העובדה שישנו חייל במחלקה שלו – ועוד חייל מצטיין – ששמו מכלוף.
 
דותן עשה כל שביכולתו כדי למרר למכלוף את החיים. מכלוף, קטנצ'יק שבקושי הגיע לכתף של דותן, לא שקל יותר מחמישים ושמונה קילו, וזאת אחרי מקלחת ולפני ניגוב. הוא היה טרף קל לבריונות של דותן רם. עד היום לא הבנתי איך חייל עם אופי כל כך גרוע התקבל ליחידה שלנו. כל פעם שהיה מציק למכלוף, הדם שלי 'עלה למוח'. בימים ההם, הייתי נוטר ונוקם כמו נחש צפע, אך מכלוף השביע אותי שלא אעשה שום פעולת תגמול נגד דותן.
 
התרגיל המלוכלך ביותר שראיתי אי פעם עלי אדמות, היה מה שעשה דותן למכלוף בלילה לפני מסדר המפקד בסיום קורס מכי"ם. בתקופה זו, עדיין היו רובי ה-FN בצה"ל. אלה קלטו חלודה כמו מגנט. דותן רם שפך מים בקנה ה-FN של מכלוף. מכלוף לא ישן כל אותו הלילה, בניסיון להעלים כל שמץ של חמצון (חלודה) – האויב הג'ינג'י – מהנשק שלו. הוא כמעט הצליח, אך זה לא הספיק להציל אותו מריתוק למחנה ועונש בגין גרגיר של חלודה שנותר בנשקו, בעוד שכל יתר החבר'ה נסעו הביתה לרגילה. שוב, מכלוף השביע אותי שלא אגלה ולא אעשה שום פעולה נגד הצורר דותן.
 
בקיץ של 1972, סיימנו מסלול. דותן רם, מכלוף כהן ואני שירתנו באותה פלוגה שתפקידה היה לבלום חדירות ופעילות חבלנית עוינת מדרום סוריה. כמעט פעמיים בשבוע, חדרנו לשטח האויב כדי לבצע פעולות יזומות שמטרתן לבלום את הטרור, עוד לפני שהוא מגיע אל גבולות הארץ.
 
מאוחר יותר באותו קיץ 1972, שני ישראלים נהרגו ושלושה נפצעו בהתקפת קטיושות מסוריה על אוטובוס בדרום רמת הגולן. מבצעי הפשע היו מחבלי ארגון ה"סעיקא", הזרוע הסורית של אש"ף. מדינת ישראל רצתה לנקום, ומהר. המודיעין שלנו זיהה סוללה של ה"סעיקא" חפורה היטב בצד הסורי מספר קילומטרים צפונית מזרחית לרמת מגשימים, ועלינו הוטלה המשימה להשמיד אותה.
 
צריך לזכור שבתקופה שבין מלחמת ששת הימים ב-1967 לבין ההתעוררות המרה במלחמת יום הכיפורים ב-1973, צה"ל, ובמיוחד המודיעין שלו, היו שרויים בשיכרון של ניצחון "כוחי ועוצם ידי" וחגיגה של שאננות. במקרים לא מעטים, המודיעין לקה בחסר ולא העריך נכון את יכולת האויב, דבר שהביא לידי "פאשלות" רציניות בשטח. בפקודת מבצע שלנו, לא צויר שדה מוקשים שנמצא היישר באמצע דרכינו אל היעד.
 
היה זה לילה הביל ובלי ירח, עברנו את הגבול תחת מחסה האפילה בזריזות וללא שמץ של רשרוש. התקדמנו כקילומטר לעבר היעד, דרוכים ומרוכזים במשימה. לפתע, שמענו פיצוץ מקרוב. מפקד הכוח, קצין נוסף ועוד שני חיילים דרכו על מוקשי נעל ונפגעו ברגליהם. תוך כדי החילוץ, אירעו עוד שני פיצוצים ועוד שניים נפצעו. ואז, התעוררו כל הכלבים למיניהם מתרדמתם. נפתחה עלינו אש תופת מסוללת תותחים סורית. לא נשארה שום ברירה אלא נסיגה. והנה, תוך כדי נסיגה, עוד שמונה חיילים נפגעו מרסיסים. מתוך כוח של 28 חיילים, רק 14 יכלו ללכת בכוחות עצמם.
 
נמלטנו דרך וואדי אל ראקאד. הודות לדפנות הוואדי, היינו קצת מוגנים אך ההליכה הייתה קשה ומפרכת במיוחד. כל אחד מאתנו סחב פצוע על הגב עם כל הציוד שלו. הגוף הזרים אדרנלין והשם יתברך הזרים כוחות – הרצון להישרד הוא חזק מאוד. בעת סכנה, יהודי שואב כוחות על-אנושיים ממעמקי הנפש. הרגשתי שהוורידים שלי בראש ובצוואר תיכף יתפוצצו, וכל אחת מחוליות גבי זעקה תחת העומס הכבד שהיה הרבה יותר ממשקל הגופי. בנוסף לציוד שלי, סחבתי את המ"מ הפצוע ואת כל אשר לו. העפתי מבט ימינה, ומה אני רואה? את מכלוף הקטן סוחב את דותן רם על הגב!
 
דותן היה היחיד שהרעיש. בעוד הפצועים האחרים נושכים שפה, דותן לא התאפק, הוא גנח ונאנח. למכלוף היו אלף סיבות להשאיר אותו בוואדי, שיירקב לו בתוך סוריה. דותן הפך את חייו של מכלוף לסיוט במשך חודשים ארוכים, בו בזמן שהיה מספיק לחץ מצד מסלול האימונים ודרישות היחידה. ראיתי את סבלו של מכלוף במו עיני. לא פעם, חלמתי איך אנקום בו, אך מכלוף לא נתן. "לייזר, אם אתה באמת אחי, אל תעשה לו כלום", הפציר בי שוב ושוב. שומעים הרבה סיפורי צדיקים, אך מכלוף היה צדיק באמת. שום חשבונות אישיים לא הפריעו לו למסור את נפשו כדי לחלץ חבר לנשק.
 
בסופו של דבר, סוללה של תותחי צה"ל שחנתה ליד חיספין התעוררה מתרדמתה והפגיזה את הסורים שירו עלינו. איכשהו, חזרנו אל הגבול. התוצאות של מבצע הנפל ההוא היו 14 פצועים, מתוכם אחד קשה וארבעה בינוני (פצוע בינוני בז'רגון הצה"לי היא פגיעה חמורה או אבדן של אחת הגפיים, אך ללא סכנת חיים). לא היו הרוגים.
 
זאת אומרת, עד לאחר פינוי הנפגעים.
 
חצי שעה אחרי שחזרנו, מכלוף לקה בהתקף לב מאסיבי וצנח ארצה. מערכותיו פשוט קרסו לאחר אותו מאמץ שאיש בעל מימדים כפולים ממנו לא היה עומד בו.
 
אין לי ספק שמכלוף כהן זצ"ל עומד בראש משמרת הכהנים בבית המקדש של מעלה, הן בתור חלל צה"ל שמסר את עצמו על קידוש השם והציל נפש בישראל, והן בתור איש קדוש בעל מידות קדושות. ישנם הרבה מגלגלי עיניים ומפורסמים למיניהם שלא יוכלו לעמוד במחיצתו של מכלוף הגדול במיליארד שנה.
 
היו סמוכים ובטוחים שמכלוף כהן איננו הצדיק והחסיד היחידי מתוך חללי צה"ל. בודאי ישנן פלוגות שלמות מהם למעלה, תהיינה נשמותיהם הקדושות צרורות בצרור החיים לנצח, אמן ואמן.




תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של הרב אליעזר רפאל ברוידא
   חזור לדף הבית של יום הזיכרון




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
שאלת התם               הצנחנים בוכים               עזה כמוות האהבה
 
 שאלת התם  הצנחנים בוכים  עזה כמוות האהבה


  1 תגובות למאמר זה    לקריאת כל התגובות ברצף  
  1.
  יהי זכרו ברוך אמן
עמוס28/04/2009 10:06:01
     
 

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
  •  
  •  
     
  •  
     
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים