כט בחשון תשע"ח / שבת 18 נובמבר 2017 | פרשת השבוע: תולדות
 
  הוסף למועדפים     הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   הכרות ונישואין     הורים וילדים     משפחה ובריאות     ברסלב ילדים             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
הורים וילדים  
 
דף ראשימשפחה וזוגיותהורים וילדיםמכתב לאבא ואמא
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

מכתב לאבא ואמא    

מכתב לאבא ואמא



ילד מקסים ומתוק אחד החליט לכתוב להורים שלו מכתב ולספר להם על החיים מזווית הראיה שלו. הורים, המכתב הזה בשבילכם, כדאי לכם לקרוא.

 



שלום הורים יקרים שלי,
 
זה אני, הילד המקסים והמתוק שלכם (כן כן, לא מתבייש להחמיא לעצמי אחרי שהחמאתם לי כל כך הרבה עוד בחדר האולטרסאונד...). בכל אופן, אני יודע שחיכיתם לי כל כך הרבה, התפללתם והופ, הנה אני כאן.
 
אני זוכר את היום שאמא ילדה אותי. איך התרגשתם, זה לא מילה. בתחילת דרכי הייתי אוכל וישן רוב הזמן. לא ביקשתי הרבה תשומת לב, למרות שלא ישנתם מי יודע מה והייתם עייפים (מה לעשות, ככה זה עם תינוקות. גם אתם הייתם כאלה...). בכל אופן, הערתי אתכם כל שלוש ארבע שעות במקרה הטוב, אבל קיבלתם את המצב בהבנה ועם המון אהבה. ראיתם אותי כעולל חסר ישע ומה זה מתוק. התרגשתם מכל חיוך קטן שלי, שמחתם מכל גרעפס ועשיתם חגיגה מכל פליטה אחרי שסיימתי לאכול.
 
הזמן עובר ואני ממשיך לגדול. התחלתי להרים קצת את הראש, להתגלגל מצד לצד, ואתם התגלגלתם מצחוק. זחלתי, פתאום גם עמדתי על שתי רגליי הקטנות והמתוקות ובעיניכם היה זה פלא גדול. אני זוכר את צעקת ההתרגשות של אמא, שכמעט התעלפה ואני כמעט נפלתי ממנה. 'מה קרה לה?' שאלתי את עצמי, 'בסך הכל עמדתי על שתי רגליי, מה יקרה כשאצייר לה ציור (על הקיר כמובן...)? היא בוודאי תשמח...'
 
מאמרים נוספים בנושא:
אם אתם הייתם ילדים
התינוקות  של אלוקים
מגילת זכויות הילדים
 
המשכתי לגדול ולגדול, תודה לאלוקים. פתאום אני הולך ואפילו רץ. כן כן, אבא ואמא היקרים, אני זוכר שאז גם התחילה החגיגה. כי פתאום גיליתי שאני יודע לעשות עוד כמה דברים. כמו מה? למרוח שוקולד על הספה, לשפוך את החלב על השטיח, ללכלך את הבגדים, להפוך את ארגז הצעצועים ולשבור כמעט את כל מה שנקרא בדרכי (אם זה היה שביר). וגם אז, קיבלתם הכל בהבנה ובאהבה. וכמו שאתם זוכרים, הבטחתי וקיימתי. ציירתי לאמא ציור צבעוני על הקיר. רגע, משהו קרה כאן. אמא לא חייכה, היא לא בדיוק אהבה את המתנה הזו. פתאום שמעתי את המילה 'אסור' ו'לא מציירים על הקירות'. לא הבנתי למה אבא ואמא לא מחייכים, למה המתנה שלי פתאום לא טובה. מישהו מוכן להסביר לי בבקשה...
 
הסיפור עם הציור על הקיר נרגע אחרי יומיים למרות ששאריות ממנו, אחרי שאבא ואמא קרצפו את הקיר, עדיין מעידות שמשהו קרה שם. אבל אני עם הצבעים על הקירות גמרתי, אני חושב שגם עם הטושים. בכל אופן, הגעתי לשלב בו גיליתי שאני מאוד מאוד אוהב לחקור, לבדוק ולחפש בכל מקום כל מה שאפשר למצוא ולהוציא, מה שהשאיר בשטח עוד בלגאן. ת'אמת, לי היה כיף, לאמא לא. לא מבין למה צריך לשמור על הסדר והניקיון וכל מיני מסגרות כאלה. ואל תחשבו שזה רק אני, כל הילדים בגיל שלי עושים את זה. ככזה עם ילדים. וזה מה זה כיף להיות ילד...
 
אני ממשיך לגדול וגם כל ה'אסור', 'אל תיגע' וכל מיני כאלה מתרבים בקצב שאני גדל. ת'אמת, לא ממש אכפת לי, כי זה חלק מהטבע שלי כילד. אני רק ילד, מתי תבינו את זה הורים יקרים שלי? לפעמים אני מרגיש שאתם דורשים ממני יותר מדי. זה קצת מלחיץ, קחו את זה לתשומת ליבכם. אני לא באמת רוצה לכלכך את הבגד החדש והנקי. אני לא באמת מתכוון להפריע לכם כשאתם מדברים בטלפון, אבל זה מה שאני יודע לעשות בגיל שלי.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לבנות עם אהבה
אמא, קצת קשה לי
הם רק רוצים לחיות
 
אה, ואני גם מאוד מאוד אוהב חיבוקי ונישוקי. בעיקר, כשהרגשתי קצת לבד ומפוחד ולא תמיד ידעתי איך להביע את רגשותיי. לפעמים עשיתי דברים כאלה שתתייחסו אלי, שתזכרו שאני כאן. מה לעשות, ככה זה עם ילדים, גם אתם הייתם כאלה, לא שוכחים נכון?
 
יום אחד קרה משהו. הייתי צריך להיות אצל דודה מירי כמה ימים ואחרי זה חזרתם הביתה עם עוד תינוק חמוד ומקסים. אמרתם לי שזה אחי הקטן. לא בדיוק הבנתי מה זה אומר. אבל כשהוא גדל קצת כן, כי פתאום הוא התחיל לקחת את המשחקים שלי. רגע, אני לא מוכן! זה שלי! נלחמתי על כל פיסת צעצוע. והדבר הזה קרה שוב פעם אחרי כמה שנים, שפתאום הבאתם תינוקת לבית ואמרתם לי, ולאחי הקטן, שיש לנו אחות קטנה. מצד אחד זה כיף כי אני כבר לא לבד. מצד שני, אוי כמה שזה מעצבן שהם לוקחים לי את המשחקים שלי ושאנחנו רבים. אמא המתוקה, ממש לא אהבת לשמוע אותנו צועקים ובוכים...
 
גדלתי עוד קצת, וגם אחי ואחותי, ופתאום גיליתי שאני... אגואיסט. כן, לא תמיד מעריך ויודע לומר לכם תודה. אני מקבל את מה שאתם עושים בשבילי כדבר מובן מאליו. זה לא פייר, אני יודע. אם הייתי מבין, הייתי מודה לכם על הכל. אני מאוד אוהב אתכם ובדרכי הילדותית אני אומר לכם ככה, איך שלא יהיה, תודה.
 
אבא ואמא היקרים, אתם חומת המגן שלי. בלעדיכם אני לא יכול לחיות, ולא רק מבחינה גשמית אלא בעיקר נפשית ורוחנית. אתם כל עולמי. אז גם אם לא תמיד יש לכם את הכוח, תהיו שם בשבילי כשאני מספר לכם איזה יום מתיש היה לי בבית הספר – עם המורה, החברים, ואפילו בדרך הביתה כשכלב אחד נבח עלי והבהיל אותי מאוד. יו, איזה יום זה היה... חלמתי על הכלב הזה בלילה, נורא פחדתי לישון, רציתי שתהיו לידי אבל לא רציתי להפריע לכם. אז בבקשה מכם, זה בסדר מבחינתי אם תמיד תשאלו ותבררו קצת יותר לעומק. לא תמיד כשאני מחייך בפנים הכל רגוע ושקט. אגב, אשמח אם תמשיכו לשיר לי שירים לפני השינה כמו שהייתי תינוק קטן, זה היה ממש נעים וכיף.
 
החיים ממשיכים, ואני באמת ילד גדול. ומה לעשות, גם 'הצרות' גדלו איתי. טוב, אני לא תמיד מסתדר עם חברים, לפעמים מסרב לאכול, מציק, מעצבן את האחים הקטנים, כועס ומתרגז. לפעמים טורק את הדלת של החדר שלי. אבל אני לא עושה דווקא. לפעמים אני צריך אתכם יותר. כן, אני יודע, אתם עסוקים, חייבים לעבוד ולהביא פרנסה הביתה, שמעתי אתכם מדברים על זה בערב בסלון. אבל בכל זאת, אל תשכחו שמילה טובה למרות הלחץ והקשיים עושה לנו טוב. כי מה לעשות, ילדים לא מבינים דברים של גדולים. ואם אפשר בבקשה, אז גם תפסיקו להעיר לי. לא אוהב הערות. תסבירו לי מה אני צריך לעשות, איפה אני טועה ומה לא בסדר. רק לא הערות וביקורות.
 
מה אגיד לכם הורים יקרים שלי, אני לא יכול להבטיח לכם שכשאמשיך לגדול 'הצרות' או 'הבעיות' לא ימשיכו לגדול איתי. אני חושב שאם תיקחו כמה דברים לתשומת ליבכם החיים יראו אחרת. אני באמת משתדל לשמח אתכם, גם כילד וגם כתלמיד, אבל זה לא תמיד הולך. לא תמיד זה מצליח. ככה זה עם ילדים. חינוך ילדים, כך שמעתי, זה לא משוואות ברורות, זה הרבה עבודה. שמעתי שזה גם דוגמה אישית שאתם צריכים לתת לנו.
 
אני כבר שומע את כל השאלות שאתם תמיד שואלים, 'איך אתה יודע?' 'מי אמר לך?' אז זהו, בבית של רוני חבר שלי ראיתי את הספר חינוך  באהבה של הרב שלום ארוש, חשבתי שכדאי להציע לכם לעיין בו. רוני אמר שמאז שההורים שלו לומדים את הספר הזה החיים בבית שלהם השתנו. הבית נהיה מקום כיפי להיות בו. ת'אמת, גם אני רוצה.
 
אז הנה זה מגיע, גם סוף המכתב וגם הבקשה הקטנה שלי אליכם: הורים יקרים ומקסימים שלי, עשיתם עבודה נפלאה אבל אם תרצו לעשות אותה עוד יותר נפלאה, להפוך את הבית שלנו למקום שהכי כיף להיות בו – גם לכם וגם לנו, הילדים שלכם, תעשו לי טובה ותלמדו את הספר הזה, שמעתי עליו הרבה המלצות טובות מחברים שלי.
 
אוהב ולא מתחרט לרגע שאתם אבא ואמא שלי, הילד המקסים שלכם.
 
 
* * *
רוחמה אפרתי, בעלת תואר בפסיכולוגיה ותקשורת (B.A) יועצת ומטפלת רוחנית ליחידים וקבוצות, מרצה ומעבירה סדנאות וחוגי בית ושדכנית למגזרים השונים. לפרטים והתייעצות:ruhi_d@walla.co.il. אתם מוזמנים לבקר באתר של רוחמה: www.ruchama.co.il 





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של רוחמה אפרתי
   חזור לדף הבית של הורים וילדים




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
     
  •  
  •  
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים