כא בסיון תשע"ט / יום שני 24 יוני 2019 | פרשת השבוע: קרח
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   חכמת רבי נחמן     אומן ראש השנה             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
אומן ראש השנה  
 
דף ראשיברסלבאומן ראש השנהנזכר, ושוב מגיע
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

נזכר, ושוב מגיע    

נזכר, ושוב מגיע



ככל שמתקדמת השנה אל סיומה אני צריך יותר להיזכר ולנסות להאמין כי פעם, 'לפני שנים', קרה דבר כזה. היה אור מתוק כזה. וכשאני נזכר, אני שוב מגיע.

 



תמיד כשאני מגיע לאומן, אני מרגיש שיש כאן צדיק חי הפועם בלבבות כולם והוא אחד.
 
אני מרגיש שהקליפה העוטפת את המציאות היא רק דמיון, שכל מה ש"מכרו" לי לפני שהכרתי אותו, הכל שטויות. הכל שטיפת מוח מפוחדת. למה? כי לא רצו שפתאום אפקח את העיניים ואראה את האמת, שאין שם כלום.
 
תמיד כשאני מגיע לאומן, להיות אצלו בראש השנה, הפליאה שלי גוברת. איך שרדתי לפני כן? איך הייתי כמו רווק, שלא מבין מה זה חתונה בכלל? ומי צריך את זה? ולְמה זה טוב?...
 
בכל שנה מחדש, הדמעות שוב בעיניים. כולי מוגן באורו של רופא הנשמות הגדול. חש כי הגואל שלי כבר הגיע. הגאולה כבר כאן.
 
מאמרים נוספים בנושא:
מחפשת אותו ברחובות
בלי זיופים
אבא, זאת אני?
 
בהירות רבה במוחי, יש מי שדואג לעולם. יש מטפל גדול הנושא אותו בידיו הרחבות.
 
ובכל פעם מחדש, אני לא מבין. כי איך העולם יכול להיות כל כך אדיש לאמת ואל מה שקורה?
 
הרי אנשים מתהפכים. אדם שבשנה שעברה היה קר לכל דבר, עכשיו ליבו פתוח. הוא מרגיש. הוא מתבודד. גם העולם עצמו כל כך משתנה. ממלכות מתפוררות, מבחוץ ומבפנים.
 
ואתם – למה תעמדו בחוץ? למה?!
 
ככה זה בכל שנה, באומן.
 
*  *  *
 
הדבר העצוב הוא מה שקורה אחר כך.
 
אני שוכח מכל זה. חוזר לשגרת החיים הצפופה והאפרורית. תקופות שלמות הכל סביב חנוק וחונק לי. ההתבודדות נכנסת למין 'שטנץ' מונוטוני, והאור מתפוגג ונעלם.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הזמנה לאומן
המניעה השנתית
זה כל העניין שלי
 
אט-אט אני מתחיל לשכוח. אני כבר לא זוכר שפעם היה לי אותו. שאי-פעם בכלל זכרתי ממנו. ימים וחודשים עוברים וחולפים להם, ואני בתוכם, מאבד את חיי. את ימיי.
 
ככל שמתקדמת השנה אל סיומה, אני צריך יותר להיזכר ולנסות להאמין כי פעם, 'לפני שנים', קרה דבר כזה. היה אור מתוק כזה.
 
לרוב, כאשר אני כן מצליח להיזכר, צפים ועולים בי רק הקשיים שהיו לי שם. כמה שהייתי עייף ולא היה בי כוח. איך האוכל לא היה כמו בבית, בלשון המעטה, והתפילה הייתה ארוכה ומרדימה ולא היה לי מקום ישיבה נוח. ורק זכר הפנים האוקראיניות המרובעות והקפואות עומדים מול עיניי.
 
ואז יוצא לי החשק, ואני לא מבין בשביל מה צריך את כל זה. ובכלל, מה רע בבית-הכנסת השכונתי הפשוט הסמוך לביתי?! רק האמונה היא שמחזיקה אותי מול כל השאלות האלה שממלאות את מוחי.
 
את האמת אני יודע.
 
כל הבלגאן היבש והמנוכר הזה, זה רק קליפה שמכסה, מעלימה ומסתירה. ובהתקלפותה – אני נזכר.
 
נזכר, ושוב מגיע.





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של אשר לב
   חזור לדף הבית של אומן ראש השנה




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
למה אומן?               תקבל מה שאתה צריך!               איפה השלום?
 
 למה אומן?  תקבל מה שאתה צריך!  איפה השלום?


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
  •  
     
  •  
     
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים