סיאנס בצבא, חלק 2

החבר’ה נכנסו לפאניקה אך לפתע
יוני החל להזיז את ראשו והוציא מפיו
גרגור משונה. הם לא הבינו אבל שמחו,
חיבקו ונישקו אותו מרוב שמחה, רק
שהם לא ידעו את מי הם באמת מחבקים
ומנשקים…

סיאנס בצבא – חלק 2

יוני החל לספר לחבר’ה מה שעבר עליו במוות הקליני השני: "הכל חזר על עצמו והיה מהיר יותר: ההתרוקנות, היציאה מהגוף, הכניסה לצינור והיציאה לאולם החשוך והאינסופי. אין תחושת זמן. ראיתי מולי פתחים של מערות שנפתחות. דרך המערות האלה עלו דמויות של קרובים נפטרים: סבתא, סבא, דודה וגם אחי. הם הביטו בי בכעס ושידרו לי: "יונתן, מה אתה עושה?! עם מה אתה מתעסק?!" עניתי להם: "מה עשיתי?! מה אתם עושים שם?"… שוב שידרו לי כעס ואחי אמר: "אני נמצא במקום טוב. אתה לא צריך לדאוג לי! אבל תפסיק לעשות סיאנסים!" ככה עמדתי ערום בחושך וראיתי מולי דמויות מכל הצדדים ששופטות אותי בעיניהן. הרגשתי פחד, בושה וצער נוראים. בשלב מסוים נעלמו הדמויות ולא נשאר כלום מסביבי. אז חזרתי לאותו בור וצללתי בחזרה פנימה, ראיתי את החדר ונכנסתי דרך הראש לגוף. היה לי קשה יותר לקום מאשר בפעם הראשונה".

כעבור זמן, כאשר עמד ליד מטוס הקרב, הביט יוני בכפות ידיו ואמר לחבריו במפתיע:
"איזה מעצבן לחזור לגוף!"

"למה?" שאלו החברים.

"בעולם הזה אתה רואה דרך העיניים, שומע דרך האוזניים, מדבר דרך הפה, מריח דרך האף, מתעסק עם הידיים, הולך עם הרגליים… אבל כשאתה נמצא למעלה, אין ידיים, אין רגליים, אין עיניים, אין אף ואין פה. הכל שם רוחני, כולך רואה, כל הנשמה רואה, כל הנשמה שומעת, כולה חושבת, כולה מדברת, כולה נעה ממקום למקום במהירות הבזק. פתאום מכניסים אותך לגוף, שמים איזה פלומבה ואתה בפנים. פתאום יש לך משקל, אתה כל כך כבד, כואב לך הראש, כואבת הבטן. למעלה אין את כל זה!"

הפעם השלישית ארכה 45 דקות ארוכות מאוד. אי אפשר לתאר זאת למי שלא נכח שם. הם קראו "יושב בסתר עליון" ללא הרף, הרטיבו את פניו ועיסו את חזהו של יוני, שהיה קר לגמרי. הם היו מבוהלים כמו בפעמים הקודמות. האם יחזור הפעם או לא?…

לבסוף יוני חזר ועמו חזר לוקח הנשמות שהודיע באמצעות הכוס שהוא רוצה לקחת אותו פעם נוספת ונתן תאריך לשבוע הבא.

לאחר יומיים, שבהם הפצירו ביוני שיספר מה עבר בפעם הזו, הסכים וסיפר להם: "ההתחלה הייתה כמו בפעמים הקודמות. יצאתי מהגוף, הייתי צמוד לתקרה, נכנסתי לבור ואחר כך הגעתי לחושך. האולם החשוך היה מלא עיניים, עיניים מפחידות, מבהילות. הבנתי שנמצאת מולי ישות ענקית שלא ידעתי מה טיבה. לא ידעתי איפה היא מתחילה ואיפה היא נגמרת. גם הפעם הרגשתי פחד ובושה מכך שאני ערום ומסתכלים עלי. ניסיתי להתחבא, לברוח ולא יכולתי. ראיתי שהדמות מלאת העיניים אוחזת בשרביט ומעליה היה מין כדור מתגלגל. אם הייתי רואה אותה בחיים, הייתי מת על המקום רק מהפחד, אבל למעלה אתה תפוס ולא יכול לברוח. צער איום ונורא. ידעתי שהכדור הוא נשמה. הדמות הושיטה לי את השרביט: "קח, תחזיק את זה!" ידעתי שאסור לי לגעת בשרביט. חשתי שתיגרם לי תקלה חמורה שלא ידעתי מה טיבה. "אני לא רוצה לגעת בזה!", אבל הדמות הכריחה אותי לגעת. סירבתי, צעקתי, בכיתי והתחננתי, אך היא אמרה: "אתה רוצה להיות כמוני? אז תיגע בזה!" הדמות המשיכה להפציר בי והמשכתי לסרב, עד שלבסוף חזרתי לבור, צללתי בתוכו וירדתי למטה אל החדר ואל הגוף".

הגיעה הפעם הרביעית.

זו הייתה הפעם המפחידה ביותר שזעזעה את כל הנוכחים למשך כל חייהם. הם נכנסו לחדר והכל חזר על עצמו, עד שיוני נפל ללא רוח חיים. החבר’ה עשו כל מה שהיו אמורים לעשות, אבל הפעם פחדו שמותו של יוני סופי והוא לא יחזור אליהם. 15 החיילים החלו לחשוב איך יתרצו לכולם את מותו של יוני. מישהו הציע: "נספר שהוא קיבל דום לב…"

"איך תוכל לומר שקיבל דום לב אחרי שעה שהוא שוכב פה מת? הרי היום אפשר לבדוק ולדעת בדיוק מתי האדם נפטר" השיב אחר. הם נכנסו לפאניקה ואז לפתע החל יוני להניע את ראשו והוציא מפיו גרגור משונה… כאשר ראו זאת, הם אמנם לא הבינו, אבל כולם קפצו עליו, חיבקו ונישקו אותו. אך עדיין לא ידעו את מי הם מחבקים ומנשקים…

יוני התגלגל לצד ודחף את עצמו עם ידיו, נעמד על ברכיו באמצע החדר ואז איבד את שיווי משקלו והחל ליפול הצידה. שרון אחז בו שלא ייפול. יוני הסתובב כלפי שרון. פניו החלו להשתנות וקיבלו צורה אחרת והוא צעק: "אל תיגע בי!"… הקול בקע מתוכו מבלי שפיו זז. שרון נרתע לאחור מפחד וממש נדבק לקיר שמאחוריו. גם יתר החברים נתמכו מרוב בהלה בקירות החדר. שרון ניסה לחשוב: מה קורה פה? האם זה יוני? לך תדע עם כל הסיאנסים שעשינו… אולי איזו רוח החליטה לתפוס טרמפ על יוני… הוא החל לצעוק לעבר דמותו של יוני: "צא מפה! זה לא הגוף שלך. אני לא אתן לך לפגוע ביוני…" יוני דיבר שוב בקול מוזר שלא בקע מפיו: "כל עוד זה תלוי בי, יונתן לא יחזור!…"

החברים החלו להתווכח ביניהם בפחד מי מדבר מקרבו של יוני, האם זה דיבוק או לוקח הנשמות בעצמו. שרון התיישב מאחורי יוני והחל לקרוא: "יושב בסתר עליון, בצל ש-די יתלונן…" לפתע יוני קרא לעבר שרון בקולו המפחיד: "תיזהר!" שרון סגר את הספר בבהלה, אבל השיב: "אני לא מפחד ממך!" יוני הביט בו וענה בקולו המהדהד: "אז למה לא תלחץ לי את היד?!" והושיט יד מפרכסת כלפיו… שרון הרגיש שעכשיו אין לו שום ברירה. הוא ניגש בזהירות ליוני ולחץ בשתי ידיו את ידו המושטת והרועדת של יוני או מי שזה לא יהיה… בשנייה שלחצו ידיים חש שרון שדוחפים אותו החוצה מגופו באופן משונה לגמרי. בשנייה הראשונה לא זכר כלום. לפתע עפו ידיו לצדדים כמו במכת חשמל, ואז יוני נפל מת. חלק מהחברים רצו ליוני וחלק לשרון שאיבד לכמה שניות את הכרתו, עד שהתעורר וקם.

כל החברים היו בהלם. שרון ניצב ליד ארון הבגדים וניסה להתאושש. אז נכנסה לו לפתע מחשבה על סבו שנפטר. הוא נזכר כי סבו היה צדיק מקובל, חברותא של הבבא סאלי זי"ע. שרון חשב לעצמו שיש לסבו ‘מַאפְיָה’ בשמים ויוכל לסדר את העניינים… וכך אמר כשפניו כלפי התקרה: "סבא יעקב, בבקשה, אני מבטיח לך שאם יוני חוזר, לא אעשה סיאנסים בחיים…" ברגע ששרון סיים את משפטו, יוני התעורר לחיים. כולם קפצו עליו, חיבקו ונישקו אותו. הפעם נשמתו חזרה לגופו ולא זר. אבל לוכד הנשמות לא ויתר עליו והזמין את יוני לתאריך נוסף…

למחרת קרא יוני לכולם ובמיוחד ביקש ששרון יהיה נוכח. כולם הגיעו והסיפור החל:

"לאחר שהכוס הגיעה לאפס, הכל חזר על עצמו במהירות הולכת וגוברת. הגוף שלי התרוקן, התרחקתי במהירות למעלה, נכנסתי לבור, יצאתי לאולם החשוך ואז… פעם נוספת ראיתי את הדמות מלאת העיניים מביטה בי מכל הצדדים. שוב חזרה לי תחושת הפחד, העצבות, והרצון לחזור לגוף. התחלתי לצעוק, באופן טלפתי כמובן: "למה אני צריך לעבור את זה עוד פעם?!… אני מבטיח שלא אעשה יותר סיאנסים! לא אתקרב בחיים לדבר הזה!…" ואז פתאום נכנסה הדמות מלאת העיניים לתוך הבור וירדה למטה… ידעתי בבירור שהוא מחפש את שרון ורוצה להביאו לכאן… ראיתי מלמעלה שהוא נכנס לגוף שלי ואז ראיתי שהוא נגע בשרון… ראיתי את הרוח שלך יוצאת החוצה. היא הייתה ממש על הגבול… לאחר שעבר זמן ולא הופעת, הבנתי שהעניין התבטל מאיזו סיבה. הייתי עדיין למעלה. ראיתי מערה נפתחת ולפתע נשפך ממנה אור שהאיר עלי מרחוק, מעין קו דמיוני שלא הגעתי אליו. היה לי חשק עצום לעבור את קו האור, אבל ידעתי שאם אעבור אותו לא אוכל לחזור. מאותו מקום יצא פתאום אדם מבוגר, לבוש לבן מכף רגל ועד ראש. הוא עמד בפתח המערה והחל להתפלל עלי.

…אז יצאה מתוך הבור הדמות מלאת העיניים. היא עטפה את כל האולם חוץ מהקטע המואר. שוב החלה הדמות לשכנע אותי לגעת בשרביט. השתמע מדבריה שאם לא אגע, היא תיפגע בחברים שלי שנמצאים למטה. חשבתי לנגוע… ואז לפתע שמעתי קול רך: "אל תיגע! זה לא טוב!" זה היה הזקן לבוש הלבן. התלבטתי למי להקשיב. הזקן התקרב לעברי עד שנצמד אלי ואמר: "אני מאוד כועס על שרון! אסור לו וגם לכם לעשות מה שאתם עושים!" לא ידעתי מי זה. הזקן הזהיר אותי לא לגעת בשרביט ונתן לי כוח לעמוד בלחץ. אז האור התפשט על אולם החושך וסילק את דמות העיניים הצידה. הזקן התרחק ממני עד שנעלם. באותו רגע נכנסתי לתוך הבור, צללתי פנימה, הגעתי לחדר וחזרתי לגוף…"

שרון נזכר בפנייתו אל סבו והצטמרר. "מה?! יכול להיות שזה סבא יעקב?!"

לאחר כל מה שהתרחש, החבר’ה הבינו שהם חייבים להיחלץ מהסיאנסים ובפרט ממעגל הקסמים של המוות הקליני. "אני מכיר מקובל חשוב", אמר שמעון, "הרב של עכו, הרב לופס. הוא יוכל לעזור לנו".

הם החליטו לצאת מהבסיס באותו רגע. ארגנו בצהריים רכב, יוני, שמעון ויהודה עלו לרכב ויצאו לדרך. הם הגיעו לעכו ומצאו את בית הכנסת של הרב לופס. הם עמדו בפתח. הרב למד באותה שעה. הוא הביט בהם במבט חמור סבר. אז התקיימה תפילת מנחה. בין מנחה לערבית עמד הרב לדרוש. הוא דפק על השולחן וקרא: "באים אלי אנשים שרוצים שאעזור להם בדבר שאסור היה להם לעשות! זו טומאה! הם פגמו ולא אעזור להם!"… הקהל לא הבין על מה ואל מי הרב מדבר. לא ניתן לתאר את הבושה שהייתה מנת חלקם של שלושת החברים. הרגישו שהם שקופים בעיניו כמו ניילון. לאחר ערבית ניסה יוני לגשת אל הרב. השמש עצר בעדו: "מה עשיתם? הרב לא רוצה לראות אתכם בכלל!" יוני התחנן: "אנחנו חייבים לראות את הרב. זה עניין של חיים ומוות!" השמש ניגש לרב וחזר אליהם: "הרב אמר שקודם כל תלכו לטבול".

הם לא ידעו מה זו טבילה. שמעון הסביר להם שעליהם להיכנס ללא בגדיהם למקווה או לים. ומאחר ששום מקווה אינו פתוח בשעה כזו, נותר להם הים של עכו. הם נסעו למזח מרוחק וטבלו איכשהו בין הסלעים. היה להם קר וקשה והם נשרטו, אבל ידעו שהם מוכרחים לעשות זאת. לאחר מכן חזרו לבית הכנסת והשמש יצא לקראתם: "יש ביניכם יהודה ושמעון?" שאל. "כן…" השיבו לו. "אתם יכולים להיכנס!". יהודה ושמעון נכנסו ויוני הנדהם נותר בחוץ. כאב לו שהרב לא קיבל אותו. לאחר שיצאו השניים מהרב, הסתבר שהוא ידע כל מה שעבר עליהם ואף נתן להם תיקון.

לאחר שחזר עמם לבסיס, הבין יוני שהוא מסובך יותר מהם ובעייתו קשה משלהם, ולכן המקובל לא קיבלו. הוא נשאר בבסיס מדוכא מחוסר יכולתו לפתור את צרת נפשו, שמע קולות מהדהדים בתוכו ופחד פחד מוות מהפעם החמישית המתקרבת והולכת…

יום אחד ישב יוני בשק"ם ופגש בחור עם כיפה סרוגה שידע על כל פרשיית הסיאנסים. אותו בחור הציע לו ללכת לרב מקובל תימני ברעננה. והם אכן עשו זאת. הרב התיישב בכיסאו ויוני ניגש אליו והחל לבכות בפניו: "הרב, יש לי בעיות מכאן ועד הודעה חדשה… אתה לא יודע מה עובר עלי!" אך הרב גער בו: "אין לך מה לעשות בחיים, חוץ מלהתעסק עם רוחות?! אתה רוצה שאפתח לך איזה ספר ואתחיל לשחק עם רוחות באמצע העיר?!…"

"לא, לא… הרב, תוציא אותי מזה! אתה לא יודע מה עובר עלי. אני סובל מאוד!"

הרב לקח כמה קלפים. רשם עליהם שמות קודש, טבל את הקלפים בכוס מים ונתן ליוני לשתות. יוני שתה מהמים שנעכרו. לאחר מכן הורה הרב ליוני שילך גם לאחיו, שמתגורר בקרבת מקום, כדי שיברכו. יוני עשה כן, ומאותו יום ואילך פג צערו וחששותיו חלפו.

תקופה מסוימת לאחר מכן, נסע יוני לבקר את שרון בירושלים. הוא נכנס לסלון ביתו ולפתע ראה על הקיר תמונה שהקפיצה אותו: "שרון, זה הזקן שראיתי באולם החשוך!" אמר בהתלהבות. "זה הסבא שלי, החברותא של הבבא סאלי. התפללתי אליו כשהיית אז למעלה…" השיב שרון.

לאחר כמה שבועות השתחררו כל בני החבורה מהצבא.

שרון הבין שהוא מוכרח לחזור בתשובה, אבל לא היה לו חשק לעשות את זה. איך יוותר על הים והבילויים?! ומאיפה יש לו כוח להתפלל ולשמור שבת?! הוא נלחם נגד הרהוריו ששיגעו אותו. הוא החליט שלפחות יניח תפילין, שיהיה איכשהו בסדר עם הקב"ה. הוא נסע לתאילנד לנקות את הראש, אבל ההרהורים לא הרפו ממנו. תמיד כאשר הביט במראה, אמר לעצמו: "אתה יודע את האמת. את מי אתה משקר?… תחזור בתשובה! כשתגיע לעולם האמת, מה תאמר? לא ידעתי?…"

ליל שבת אחד ישב שרון בזמן הקידוש והרגיש שהפעם הוא מוכרח לעשות את הצעד. הוא ידע שהכל שקר ויש רק דבר אחד אמיתי והוא לחזור בתשובה. "זהו. הכיפה לא תרד לי יותר מהראש…" אמר לאביו שישב מולו. "נו, זהו זה, חזרנו בתשובה?…" אמר אביו בחיוך. "כן!" השיב שרון. "ברוך השם. אולי תהיה כמו סבא יעקב עליו השלום…"

בתחילה לא חזר מתוך אהבה. רק הידיעה שזו האמת הכריחה אותו לעשות את הצעד, הרי מהאמת אי אפשר לברוח. לאחר מכן שמע קלטות של רבנים מ"ערכים", הרב ענבל, הרב נויגרשל והרב לסרי המשעשע. כעת רכש את אמונתו לא רק מצד היראה, אלא מצד ההיגיון הפשוט. לאחר שהתרשם ממושלמותה של הבריאה, איך שהכל מתחבר כמו לֶגו אחד ענקי ומופלא, החל להרגיש שה’ הינו טוב אינסופי, שהוא לא מחפש להעניש אותנו, אלא רוצה שנתקרב אליו ונהנה מטובו. שרון התחזק יותר והתחתן, הקים בית יהודי וחי בתחושה שתמיד ניתן להתקדם הלאה עד אינסוף.

לאחר שחרורו נסע יוני לחו"ל מספר פעמים והגיע לאנגליה. הוא לקח עמו את התפילין של בר-המצווה, והניח אותן מתחת למיטה כקמע לשמירה בלבד. שם אירעו לו כמה מקרים מיוחדים, שמהם שמע שוב ושוב את קול ה’ האומר לו: "לא יעזור לך כלום. אתה תחזור בתשובה!". היו לו בתחילה עליות ומורדות גדולים. הוא למד תורה בירושלים ואחר כך חזר לתל אביב ולאחר חודשיים קוצצו הפיאות והזקן גולח והוא חזר להיות כבתחילה. היה שרוי בבלבול עצום ובעצבות נוראה ושום דבר לא הסתדר לו. בתוך תוכו רצה את ה’, למרות שלא היה מסוגל לעשות מאומה בקדושה, לא להניח כיפה ולא להתפלל.

ואז, לפתע חלה במחלת ילדים קשה ופרפר בין חיים למוות. צצו פצעים בעיניו ובגרונו. הוא לא היה מסוגל לפקוח את עיניו ולדבר. שלושה ימים לא אכל ולא שתה וקיבל את מזונו דרך אינפוזיה. מצבו החריף ורופאיו אמרו שאין להם תרופה לנגיף שבו לקה. כאשר עולמו חשך, נזכר במה שראה בעולם העליון, והחל לשחזר את מה שעבר עליו בהיותו מת. הרהורי תשובה החלו למלא את נפשו. הוא הבטיח לה’ שהפעם ישתדל באמת לחזור בתשובה. מאז, החל מצבו להשתפר בהדרגה ולאחר שבועיים החלים לגמרי. יוני החליט שמכאן ואילך ילך רק בדרך הקדושה. באותה עת הכיר בחורה שמצאה חן בעיניו. הוא לא רצה לצאת עמה ולבלות והציע לה נישואין. הוא הזמין את הוריה למסעדה כדי לערוך עמם היכרות. הם לגלגו על חפזונם להתחתן, אבל בסופו של דבר סגרו על החתונה ויוני התחתן בשעה טובה ומוצלחת במועד שנקבע. הם חזרו ביחד בתשובה והקימו בית יהודי נאמן.

מאז סיפר יוני את סיפורו המדהים פעמים רבות. בפעמים הראשונות התרגש ופרץ בבכי בעת הסיפור, וככל שחלפו השנים והוא התקדש יותר והתיישב בדעתו, כך הלך סיפורו והתעדן.

והוא מסיים באומרו: "אחרי 120 שנה, כל אחד מאיתנו יצטרך לעלות למעלה ולתת תשובות להרבה שאלות שישאלו אותו. למעלה אי אפשר לשחק. שם האמת גלויה לגמרי. אתה עומד מול ה’ ומול מלאכיו, ולכן צריך לנצל כל רגע בחיים כדי שתהיינה תשובות מספקות לכל השאלות".

לצפייה בסרט בו מתארים יוני ושרון את מה שחוו – לחץ כאן

* * *
יצירת קשר לסיפורי אמונה ותשובה – odedmiz@actcom.co.il
(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)