ט"ז באדר א' תשע"ט / יום חמישי 21 פברואר 2019 | פרשת השבוע: כי תשא
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   פורים     ספירת העומר     פסח     יום השואה             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
יום כיפור  
 
דף ראשיחגים ומועדיםיום כיפורעשרת הימים - צמיחה והתחדשות
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

עשרת הימים - צמיחה והתחדשות    

עשרת הימים - צמיחה והתחדשות



כך הם עשרת ימי התשובה, בהם אפשר לעשות עיסקאות רווחיות – לשנות את מצבנו הרוחני לטובה, להתחדש ולצמוח, לשוב בתשובה ולהתעלות בעבודת הבורא. ובדומה ליריד שימיו ספורים...

 



עשרת ימי תשובה מהווים צמיחה והתחדשות רוחנית עצומה. אל ימים אלו אנו מגיעים כבר מראש חודש אלול, כאשר ראש השנה מהווה את תחילת דרכם של עשרת ימי התשובה, ותכליתם – יום כיפור.
 
ימים אלה דומים ליריד הנערך למשך זמן מוגבל ביותר, ובו ניתנת לסוחרים הזדמנות למכור ולקנות סחורה. מי שמנצל את ימי היריד כראוי, עשוי לצאת ממנו עם רווחים גדולים מאוד.
 
כך הם עשרת ימי התשובה, בהם אפשר לעשות עיסקאות רווחיות – לשנות את מצבנו הרוחני לטובה, להתחדש ולצמוח, לשוב בתשובה ולהתעלות בעבודת הבורא. ובדומה ליריד שימיו ספורים ומי שאינו מזדרז עלול להחמיצם, כך גם לגבי עשרת ימי התשובה. כמה יגדל צערו של אדם כשיתעורר אחר יום הכיפורים, ויווכח לדעת שהחמיץ את ההזדמנות הנפלאה של ניצול סגולת הימים הנוראים.
 
הרב שלום שבדרון זצ"ל, סיפר על ימים אלו את שני המשלים הבאים:
 
היריד
 
מעשה ביהודי, סוחר ככל הסוחרים, אשר התכונן ימים רבים לקראת נסיעתו ליריד. הוא ריכז בחצר ביתו את כל הסחורה שעמד למכור ביריד, ועם שאר בני המשפחה שקד יום יום על הסחורה למיינה ולארזה בחבילות. לאחר האריזה נקשרה כל חבילה בקשר מיוחד, כדי שיוכל להבחין אם ידו של זר התירה את הקשר ופתחה את החבילה.
 
כאשר יצא לדרך, ליווהו בני הבית בהתרגשות ובאיחולי הצלחה, כי ידעו שכאשר אבא מצליח בעסקים הוא מביא לכולם מתנות. הדרך עברה ללא תקלות, ובשעות הצהריים הגיע מיודענו למחוז חפצו. הוא הלך להתפלל מנחה, ופרש לנוח מעט מטורח הדרך. כאשר התעורר כבר ירד הלילה, השמים היו זרועים כוכבים ובשעה כזאת לא נמצאו בשוק סוחרים אשר עימם יוכל לסחור.
 
את הזמן שנותר לו עד לשינה ניצל לתפילת ערבית ולסעודת הערב, אשר במהלכה פגש ידידים רבים ושקע עימם בשיחת רעים ערה ומעניינת.
 
כאשר חזר לחדרו לישון השעה היתה מאוחרת, וממילא למחרת התעורר בשעות המאוחרות של הבוקר. עד שסיים את התפילה וסעד את ליבו והתעכב מעט, הגיעה שעת הצהריים, ומשום כך החליט שעדיף להתחיל את עסקיו בשעות הבוקר המוקדמות ודחה את עסקיו ליום המחר.
 
ויהי ערב ויהי בוקר, סוף סוף הצליח הסוחר להשכים קום והתפלל עם הנץ החמה כדי לנצל את היום. כשיצא כדי להתחיל בעסקים נקלע לויכוח ערני, בעניינים העומדים ברומו של עולם המסחר. העניינים שנידונו בויכוח עיניינו אותו, והוא התעכב שם כדי לשמוע וגם על מנת להשמיע את דעתו. הדברים התארכו, ויום נוסף עבר ללא עסקים.
 
באותו ערב הלך לישון מוקדם יותר מתוך חלטה נחרצת שלמחרת יקום במרץ רב, ולא יתעניין בשום דבר מלבד בעסקים אשר לשמם הגיע ליריד. כאשר קם השכם בבוקר וסיים תפילת שחרית כותיקין לא פנה כמנהגו למסעדה, כדי שלא יכשל כבימים הקודמים. מיד אחר התפילה לקחת את חבילותיו ויצא לסחור. אך בחוצות היריד לא פגש אפילו לא סוחר אחד, כי כולם כבר נסעו לבתיהם. עד מהרה התברר לו שהיריד הסתיים בערב הקודם.
 
חזר האיש לביתו במפח נפש גדול וצער על כל ההכנות והתקוות הגדולות שהלכו לטמיון. כשעצרה העגלה בפתח ביתו, רצו לקראתו ילדיו בשמחה רבה. הם ראו א העגלה מלאה סחורה, וליבם נתמלא שמחה עוד יותר. בזריזות פרקו את העגלה והכניסו את כל הסחורה הביתה. כאשר התבוננו בקשרים, הוכו בתדהמה ושאלו בפליאה: כיצד זה יתכן? האם לא הגעת ליריד? השיב האב בבושת פנים: הייתי ביריד. אולם הילדים המשיכו להקשות: אנו רואים שלא עשית שם כלום, אפילו את הקשרים לא התרת, מה קרה?!
 
הנמשל – אמר רבי שבדרון זצ"ל, מצוי בהפטרה של יום הכיפורים שבה אנו קוראים את דברי הנביא ישעיה: "הלא זה צום ואבחרהו, פתחו חרצובות רשע, התר אגודות מוטה...אז יבקע כשחר אורך, וארוכתך מהרה תצמח". עשרת ימי תשובה הם, כאמור, ימי ה"יריד" הרוחני בו אפשר להשיג מעלות נשגבות. ימים אלה וימי הצום שעליהם מדבר הנביא, צריכים להיות מנוצלים לעבודה נמרצת. הם חולפים כהרף עין, ומי שאינו שם ליבו אליהם עלול להחמיצם. לכן אומר הנביא שיש לראות שלכל הפחות ה"קשרים" יותרו, ותהא התחלה של עבודה ועליה.
 
"קול דודי דופק – פתחי לי אחותי רעיתי, יונתי תמתי"
 
באותו עניין אמר רבי שבדרון זצ"ל: "אני ישנה וליבי ער, קול דודי דופק פתחי לי אחותי רעיתי, יונתי תמתי" (שיר השירים). דברי הפסוק, אומר רבי שבדרון זצ"ל, מופנים אלינו ביום הכיפורים כדי לעוררנו לחזור בתשובה ולפתוח לפחות פתח קטן כפתחה של מחט. ולכן סיפר:
 
מעשה באדם שבנו יחידו עבר לגור בארץ אחרת, שם נשא אישה ונולדו לו ילדים. גדולים היו געגועי האב לבנו, ועז היה חפצו לראות אותו, להכיר את כלתו ולהשתעשע עם נכדיו. ואכן, בכל מכתב ששלח לבנו, היה מזמין את הבן לבוא עם בני ביתו לבקרו. ואומנם הבן הביע את רצונו לבוא, אך בכל פעם צצו עיכובים שונים שמנעו אותו מלבוא. כיון שכך, הודיע האב לבנו: הואיל וקשה לך לבוא אלי, אבוא אני אליך.
 
מאז שגמלה בליבו של האב ההחלטה לנסוע, היה האב עסוק בהכנות לקראת הנסיעה, וככל שקרב היום גברה והלכה התרגשותו. כשהגיע יום ההפלגה עלה על האוניה כשהוא עמוס בחבילות שהכילו מתנות, ובכל משך ההפלגה לא חדל מלחשוב על הפגישה הנרגשת הצפויה לו. מדי פעם היה עולה על סיפון האוניה כדי לראות אם היבשה נראית כבר באופק. בוקר אחד, כאשר נראתה היבשה, לא היה גבול לשמחתו והתרגשותו. האוניה נכנסה לנמל, ועוד בטרם השליכה עוגן, חיפש האיש ברציף את בנו בין מקבלי הפנים שעמדו שם, אך לא גילה אותו. לא נותרה לו ברירה אלא להמתין בקוצר רוח לרגע שיוכל לרדת מן האוניה, ולחפש חיפוש מדוקדק יותר.
 
מה גדולה היתה אכזבתו, כאשר הוא לא מצא את בנו בין הבאים לקבל את פני הנוסעים. לרגע הוכה האיש בתדהמה, אך מיד התעשת ולימד זכות על בנו: בודאי היה טרוד בהכנות לקראת בואי ועל כן לא הספיק להגיע לנמל.
 
כדי לא לאבד זמן יקר, מיהר ועלה על הרכבת המוליכה אל עיר מגורי בנו. בטוח היה האב שבתחנת הרכבת ימצא את בנו ובני ביתו. אולם נכונה לו אכזבה נוספת – גם כאן לא המתין לו איש! חיש מהר נדחקה האכזבה מליבו, ואת מקומה תפסה דאגה שמא משהו אינו כשורה.
 
בלב מלא דאגה, אכזבה וגעגועים, עלה האב על מונית שלקחה אותו אל בית בנו היקר. בדרך נרגע מעט, ושב וצייר לעצמו את קבלת הפנים החגיגית הצפויה לו בשערי הבית. אך גם חלום זה נגוז כאשר הגיע בשעת ערב מאוחרת אל פתח הבית החשוך. ליבו פעם בחוזקה, האם כולם בריאים? – שאל את עצמו - האם קרה להם אסון חלילה? ידיו רעדו כאשר הקיש בדלת. דפיקה אחר דפיקה, עד שסוף סוף שמע קול השואל: מי שם? – כשזיהה האב את קולו של בנו, נרגע. ההתרגשות והשמחה שוב תפסו את מקומם, והשיב: אביך שבא אליך ממרחקים הוא הדופק, פתח לי בני את הדלת!
 
אחרי רגע של שתיקה, נשמע קולו של הבן: אבא, כבר פשטתי את בגדי ורחצתי את רגלי, קשה לי עכשיו לקום ממטתי ולפתוח לך את הדלת. אנא בטובך, פנה אל המלון השוכן מול ביתי, ומחר בבוקר ניפגש, אם ירצה השם. כששמע האב את הדברים, כמעט אחזו השבץ. מחשבתו פעלה במהירות, וכך הרהר: שנים רבות צפיתי שבני יכבדני ויבוא לבקר אותי. כשראיתי שהוא לא בא, באתי אליו. אולם בטוח הייתי שהוא ובני ביתו ימתינו לי בנמל או בתחנת הרכבת, לתומי סברתי שאיחרו והם יקבלו את פני בשמחה בביתם. באתי עד פתח ביתם, ומצאתיו חשוך, והנה עתה אני דופק בדלת והוא מתעצל לקום לפתוח לי. האם אחרי כל זה אמתין לו במלון? בודאי שלא אעשה זאת! – ובמונית הראשונה שנקרתה לו בדרכו, החל האב את דרכו חזרה לביתו.
 
למחרת בבוקר התעורר הבן וליבו נקפו על התנהגותו בליל אמש. בזריזות רבה קם ממטתו והתלבש ורץ למלון כדי לקבל את פני אביו. מה נוראה היתה אכזבתו, ומה גדול היה הכאב, כאשר נוכח לדעת שאביו איננו.
 
הנמשל – במשך כל ימי השנה מצפה בורא-עולם לישראל שישובו אליו בלב שלם. כיון שראה שאינם מזדרזים לשוב, איש איש ונימוקיו עימו, בא הקב"ה אלינו בראש חודש אלול. ימי אלול הינם ימי רחמים, ובהם קל יותר לשוב אליו, אך לא רבים ישכילו לנצל את הימים היקרים האלה, ואף על פי שהקב"ה מתקרב אלינו איננו מקדמים את פניו. לכן העניק לנו בורא-עולם בטובו הגדול את עשרת ימי תשובה אשר עליהם נאמר: "דרשו ה' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב".
 
הקב"ה ממציא את עצמו ומתקרב אלינו עוד יותר. אם גם ימים אלה אינם מנוצלים כראוי לשוב אליו, הרי זה דבר המעורר תמיהה. אולם אף על פי כן ממשיך הקב"ה להמציא את עצמו אלינו עוד יותר, ביום הכיפורים, ודופק על דלתי ליבנו.
 
על זה מוסבר הפסוק: "אני ישנה" – מן המצוות, "וליבי ער" – לעשותן. "קול דודי דופק" – בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסין בו. רק פתח כחודה של מחט! וכנסת ישראל משיבה: "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, רחצתי את רגלי איככה אטנפם". היצר ממציא תירוצים נבובים, עד שנדמה לאדם שבאמת אינו יכול לקום ולפתוח, אפילו פתח כחודה של מחט.
 
וכשאדם לא מנצל את ימי אלול היקרים ולא דרש את ה' בהמצאו בעשרת ימי תשובה, גם ל"קול דודי דופק" – לא ענה. אולם "קמתי אני לדודי...פתחתי אני לדודי" – אימתי?? למחרת יום הכיפורים כאשר סוף סוף הבין שהקב"ה בא לקראתו? או-אז נזכר לבקש את אביו שבשמים: "ודודי חמק עבר...בקשתיהו ולא מצאתיו, קראתיו ולא ענני".
 
לכן ראוי שננצל את הימים היקרים של עשרת ימי התשובה, ימים של "דרשו ה' בהמצאו, קראו בהיותו קרוב" – כי בימים אלה קרוב אלינו הקב"ה יותר מתמיד, ולא בכל יום מקבלים הזדמנות שהמלך בכבודו ובעצמו בא אל פתח ביתו של האדם ומבקשו.




תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של מערכת ברסלב ישראל
   חזור לדף הבית של יום כיפור




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
דף חדש               המתנה הגדולה!               היחיד והרבים
 
 דף חדש  המתנה הגדולה!  היחיד והרבים


  1 תגובות למאמר זה    לקריאת כל התגובות ברצף  
  1.
  אבל איך
ללא שם,07/10/2008 00:15:33
     
 

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
  •  
     
  •  
     
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים