פרשת השבוע ויצא – הסולם שלי

שלמה המלך פתח את ספר משלי, כאומר לכל אדם: יש מצווה גדולה לחדד השכל, להבין כל דבר על בוריו, לא להסתפק בהבנה שטחית, אלא "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה.. לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם". למה? משום שהעיון לעומק משפיע על הדעות, וכשיש דעות ישרות, דעות אמיתיות, זה משפיע ישירות על המידות. וכשיש מידות מתוקנות יש חיים טובים לפרט ולכלל.

זאת תכלית האדם - לקשט את נפשו בבגדי האמת והצדק שהן תכשיטי הנפש, ובשביל זה צריכים לָדַעַת חָכְמָה, להסתכל בשכל של כל דבר! כל שכן בדברי חכמה - לצלול לעומק, ועל ידי זה להפוך לברי יכולת לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, כי המשל והמליצה הם הדבר המכוון המסתתר מבעד למשלים הכתובים בתנ"ך ובדברי החכמים.

וישנם שני סוגי משלים: משל מפורט ומשל כללי. ההבדל ביניהם הוא שבמשל המפורט כל מילה שנאמרה בו חשובה, כל פרט ופרט בסיפור מלמד משהו, ואילו במשל הכללי יש הרבה פרטים חסרי ערך המהווים תפאורה לעניין העיקרי.

התורה מספרת לנו על החלומות של הצדיקים לא פעם ולא פעמיים, כי גם החלומות הם סוג של משל, רק שהחלום של הנביאים הוא לא חלום רגיל. שהרי לחלום כל אדם חולם, רק שבדרך כלל החלומות שלנו לא בעלי משמעות גדולה, כמו שאומר הכתוב "כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן".  בדרך כלל, אצל אדם רגיל, העניינים בהם הוא עסוק ביום והרגשות אותם הוא חווה נראים לו בחלום הלילה.

אך חלום נבואי עניינו שונה, חלום נבואי חל רק על אדם הקרוב לשלמות השכל והמידות, כמו שכותב הרמב"ם: "ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו, ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאוד". נבואה שורה רק על אדם גיבור על יצרו, שכל ההשתוקקות שלו מרוכזת להשגת האמת והצדק. וככל שהוא קרוב יותר לשלמות, כך החלום שלו בהיר יותר והופך להיות חלום מפורט ולא חלום כללי.

כזה היה החלום של יעקב אבינו, חלום שבו כל פרט ופרט יש לו מסר עצום לדורות! הסולם שראשו מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה מרמז על עבודת האדם המחפש את שלמותו האנושית, כאשר הסולם הוא משל ליכולת הרוחנית שנתן האלוקים לאדם לטפס לעלות ולהשיג כפי יכולתו שלמות האמת והצדק, עד אשר ברום המעלות יגיע אם יזכה לדרגת "והנה ה' ניצב עליו". והיציבות מרמזת למדרגה אותה משיג זה שהשתדל בכל לבבו נפשו ומאודו על האמת, שהוא זוכה ליציבות, והוא אינו מטולטל בגזירת נע ונד אלא ניזון מעץ החיים וחי לעולם, כי דעתו היא דעת אלוקים חיים.

ויש כאן שבע בחינות בסולם - יש את הסולם, ואת היותו מוצב ארצה, והוא מגיע השמימה, ומלאכי אלוקים, העולים, ויורדים, עד אשר משיגים את היציבות.

כל חכם יבין המשל והמליצה,  על פי היסוד הכללי המלמד אותנו שצריך לילך מדרגה לדרגה, ושיהיה לאדם כמה וכמה עליות וירידות, וקודם העלייה צריכה להיות ירידה, והירידה היא תכלית העלייה, לכן "עולים ויורדים בו" - כי באדם עצמו מתחוללות כל העליות והירידות, לפיכך לא ייבהל וישתומם ולא תיחלש דעתו מכל מה שעובר עליו. כשהוא בעליה - שלא יכנס לשאננות או חלילה ליוהרה שכבר שלם הוא ואין כמוהו, ובירידה - יכיר בפחיתותו ובאנושיותו, ויתגעגע ויכסוף מחדש לנשום אוויר פסגות.

זהו כלל עניין הסולם, שהוא סולמו של כל אדם בדרך לאינסוף.