נשיקות הן חלק מהחיים של כולנו, תינוק יוצא לאוויר העולם ומיד מקבל נשיקות, מגע של שפתיים המעביר לו מסר שיש כאן אמא שאוהבת אותך. אחר כך הוא מקבל נשיקות משאר בקרובים. כך גדל לו אדם בסביבה שמנשקת אותו ובדרך זו מעבירה לו מידע - גלוי ונסתר.
גם כשאנחנו מנשקים עצמים דוממים, כמו מזוזה תפילין או ספרי תורה, יש בזה סוג של החלפת מידע. עם הדבר הזה אני מזוהה, את זה אני מעריץ, כי נשיקה פועלת על המוח ומשחררת ממנו כימיקלים המשתחררים רק בנשיקות.
ואין לך נשיקה מפורסמת בהיסטוריה כמו נשיקת עשיו ליעקב! מיליונים של אנשים מדברים על הנשיקה הזו כל שנה! כל כך מפורסמת נשיקה זו עד שיש עליה מחלוקת גדולה - מה היה טיבה? לדעת חכמים לא הייתה זו באמת נשיקה אלא משהו קרוב יותר לנשיכה, לדעת רבי שמעון הייתה נשיקה, ולא סתם אחת, אלא כזו שבאה מכל הלב.
וצריכים להבין מה הפריע לחכמים להשאיר נשיקה זו בפשטותה? מה אילץ אותם לומר שלא הייתה זו נשיקה ולהפוך את צווארו של יעקב לשיש בקבלו נשיכה זו?
אומר המדרש, שכל נשיקה היא נשיקה של תִּפְלוּת חוץ משלוש: נשיקה של גְדוּלָה, נשיקה של פְּרָקִים ונשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה - מצאנו אצל שמואל כאשר משח את שאול למלך: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ". נשיקה של פרקים (אוהבים שלא נפגשו זמן ממושך) - מצאנו אצל אהרון ומשה "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת משֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לו". נשיקה של פרישות - שהם האהובים ההולכים להיפרד זמן ארוך מצאנו אצל נעמי: "וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ". ורבי תנחומא אמר: אף נשיקה של קרבה אין בה גנאי, שנאמר "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל".
לנשיקה של עשיו לא מצאו חכמים מקום בכלל הנשיקות הללו, היא לא נחשבת בעיניהם לנשיקה של אנשים שלא נפגשו הרבה זמן, לא נשיקת פרידה, לא נשיקת כבוד ובטח לא נשיקת קירבה. אם כך, הנשיקה של עשיו היא נשיכה! עשיו צבוע, אין תוכו כברו, נשיקתו היא נשיכת ערפד!
יעקב ידע והכיר היטב בצביעותו של עשיו, לכך רמזו חכמים באומרם שהפך צווארו לשיש, להורות שלא הייתה לו שום התפעלות מנשיקה זו, כמו השיש שלא מקבל מחוות רגשיות לקרבו. עשיו הוא אומנם אח ליעקב ויתכן שכרבי שמעון נשקו בכל ליבו, אבל עשיו ההיסטורי, צאצאי עשיו, עשיו במהותו - נשיקתו היא נשיכה. כי כך הוא עונשו של בדאי - שאפילו אומר אמת אין מאמינים לו!
נראה שזה המסר אותו רצו חכמים להעביר לנו בדיבוב שפתותיהם, שנקבל דעת להבחין בין נשיקה לנשיקה, שלא נתבלבל מנשיקות של כאלו שיש חזקה לשנאתם, וכן שנכסוף לנשק את הראוי לקבל נשיקה, כמאמר המשורר המתאר שקיקת הנפש לשורשה - יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כי הנפש מתאווה ומשתוקקת לקבל נשיקות מבורא עולם, ולא סתם נשיקה - אלא נשיקת פה אל פה כחתן אל כלה. כאשר אדם לא נכסף לנשיקות מצד הקדושה, באות נשיקות מצד עשיו השולח נשותיו הפתייניות שציד בפיהן, עד שחלילה עלול להתקיים בו וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ וְנָשְׁקָה לּוֹ.
כללו של דבר, צוואר השיש של יעקב מרמז לאיש הישראלי הממאן לקבל נשיקות מהסטרא אחרא (הצד האחר, צד הטומאה) וכך לא עובר אליו שום מסר מעשיו, כי הוא יודע שנשיקות אלו הן בבחינת נַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. אלו לא נשיקות אלא נשיכות, לכן יחפש תמיד נשיקות מצד הקדושה - נשיקות שיעשו לו השקה עם פנימיותו, למצוא בהן תכליתו.
פרשת השבועפרשה ולענייןפרשת השבוע וישלח – אלף נשיקות