י"ג בכסלו תשע"ט / יום רביעי 21 נובמבר 2018 | פרשת השבוע: וישלח
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   על פרשת השבוע     פרשת דרכים     פרשה ולעניין     שולחן דוד             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
פרשת דרכים  
 
דף ראשיפרשת השבועפרשת דרכיםפרשת השבוע תולדות - מי הגיבור?
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

פרשת השבוע תולדות - מי הגיבור?    

פרשת השבוע תולדות - מי הגיבור?



פרשת השבוע תולדות - יש לי רצון להצליח ולהתקדם? אתבונן היטב שאף אחד לא נפגע בדרך. שהתשוקה שלי לפסגה לא תשאיר אף קורבן מעוך מאחור. זו דרכו של גיבור אמיתי!

 



דרכים בעבודת הלב מתוך פרשת השבוע תולדות
 
איך טעה יצחק לחשוב שעשיו ראוי לברכתו?
 
איך העלה בדעתו שמי ששופך דמים יכול להיות קשור לקדושה?
 
נכון, יש רצחנות מצד הטומאה, אבל יש רצחנות מצד הקדושה. יש תוקפנות שמחריבה עולם, אבל יש גם תקיפות שבונה עולם.
 
מסתבר, שזה לא כל כך פשוט להבדיל.
 
"ועל כן טעה יצחק בעשו שיצא אדמוני, כי סבר שתוקף התגברות הדמים שבו הוא בחינת עזות דקדושה. ואפילו צדיקים גדולים יכולים לטעות בזה כמו שטעה יצחק בעשו. וכן להיפך עלה על דעת שמואל הנביא לטעות בדוד שהיה אדמוני אולי הוא בחינת עזות דסטרא אחרא" (רבי  נתן מברסלב, ליקוטי  הלכות מתנה ה, אות ס"ב).
 
עשיו היה עז פנים טמא. אפילו יצחק התקשה לזהות את זה.
דוד היה עז פנים קדוש. אפילו שמואל התקשה לזהות את זה.
 
איך נזהה את זה אנחנו?
 
בלי עזות קדושה – אין סיכוי להגיע לכלום. "הווה עז כנמר".
 
עם עזות דסטרא אחרא – אפשר להגיע רק לגיהינום. "עז פנים לגיהינום".
 
בשביל להתמודד עם כל מה שצריך להתמודד בעולם, בשביל להילחם ולנצח – צריך כוח. צריך עזות.
 
אבל לעזות יש שני צדדים. צד אחד קדוש, שאי אפשר בלעדיו. עזות דקדושה, תקיפות מול כל התנגדות, מבפנים ומבחוץ. וצד שני טמא. עזות של הסטרא אחרא, תוקפנות, נצחנות, חוצפה, כוחנות.
 
"עִקַּר הַגְּבוּרָה בְּהַלֵּב, כִּי מִי שֶׁלִּיבּוֹ חָזָק וְאֵינוֹ מִתְיָירֵא מִשּׁוּם אָדָם וּמִשּׁוּם דָּבָר, יָכוֹל לַעֲשׂוֹת גְּבוּרוֹת נוֹרָאוֹת וְלִכְבושׁ הַמִּלְחָמוֹת עַל יְדֵי חוזֶק וְתוקֶף לִיבּוֹ שֶׁאֵינוֹ מִתְיָירֵא וְרָץ לְתוֹךְ תוקֶף הַמִּלְחָמָה, וְזֶה בְּחִינַת (אָבוֹת פֶּרֶק ד'): 'אֵיזֶהוּ גִּיבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ'" (רבי  נחמן מברסלב, ליקוטי  מוהר"ן, תורה רמ"ט).
 
אבל איך מגלים את ההבדל בין עזות טמאה לעזות קדושה?
 
את התשובה לשאלה הזאת נתן השם יתברך בעצמו לשמואל הנביא, כשטעה ופירש את עזותו של דוד שלא כראוי: "וכיוון שראה שמואל את דוד אדמוני נתיירא ואמר: אף זה שופך דמים כעשיו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "(אדמוני) עם יפה עיניים". עשיו מדעת עצמו הוא הורג, אבל זה (דוד) מדעת סנהדרין הוא הורג" (מדרש רבה פרשת תולדות פ' ס"ג).
 
עשיו מלא תקיפות ואין לו שום רסן לתקיפות הזאת. עז פנים לגיהינום.
 
דוד מלא תקיפות, אבל יש לו גם תקיפות לכבוש את כוחותיו העצומים, את הרצחנות וכוח ההרס, ולשחרר אותם רק במקום הנכון.
 
עשיו מדעת עצמו הוא הורג, יצריות בלי שליטה, חייתיות בלי רסן.
 
דוד רק מדעת סנהדרין הוא הורג, יש לו עוצמה אדירה של בלמים ואנרגיה שמכוונת לתיקון עולם, שמתפרצת רק באופן מבוקר על פי צו הבורא ורצונו בלבד.
 
ועל כן מכונה דוד המלך "עדינו העצני" – "כשעוסק בתורה, כורך ומקשר עצמו כתולעת, וכשיוצא למלחמה היה קשה כעץ, והורג שמונה מאות חלל במלחמה אחת" (רש"י שמואל ב פרק כ"ג, פסוק ח).    
 
כשצריך עדינות, דוד נהיה רך כתולעת. עוצמתו כבושה.
כשצריך עוצמה, דוד נהיה קשה כעץ. עדינותו כבושה.
 
גם אנחנו, ככל שנהיה משועבדים לתורה, נשתמש עם כוחותינו בצורה קדושה. נוותר על "דעת עצמנו" ונפעל רק מתוך "דעת סנהדרין". נקדיש את חיינו לברר בכל עניין ובכל פעולה מה רצון השם ודעת התורה, ורק משם נפעל. בקדושה.
 
מישהו מכעיס אותי? גם אם יש לי סיבה טובה, אין לי רשות לפגוע בו. אני אצעק לבורא עולם, אני אירגע, ואז בכל אופן אומר את דבריי. בחדות, אבל לא בתוקפנות.
 
משהו מושך אותי? אני אכבוש את הרצון ליהנות בכל מחיר, אני אבקש רחמי שמים לא להסתבך באיסור, ואז, בבוא העת, אתן לעצמי במידה ובקדושה את מה שאני צריך.
 
יש לי רצון להצליח? להתקדם? לכבוש? אני אתבונן היטב שאף אחד לא נפגע בדרך. שהתשוקה שלי לפסגה לא תשאיר אף קורבן מעוך מאחור. אני אוותר להגיע כאן ועכשיו, מיד ובדרך שלי, אל היעדים שלי. ואשתף הכנעה וסבלנות ברצון להתקדם.
 
מישהו מהתלויים בי זקוק לי? אני אכבוש את הרצון להיטיב בלי דעת וגבול. אני אראה לו את כוח בחירתו ואספר לו על מעלתו. אתמוך בו, אבל לא אעשה דבר במקומו.
 
אני בעצמי חלש ונזקק? אני אכבוש את הבושה הטבעית, אוותר על העמדת פנים של חזק ואספר למי שקרוב לי על חולשתי.
 
נכשלתי בניסיון, טעיתי, שגיתי? אני אודה באמת ולא אברח.  ולמרות שקרה מה שקרה, אני אגייס את כל העזות, אבקש עזרה משמים, וכאילו לא קרה כלום – אתחיל לגמרי מחדש.
 
אלו הן המלחמות שאני צריך לכבוש. אלו הן הגבורות שנבראתי לפעול. יום אחרי יום. יום אחרי יום.
 
כי יש תקיפות שבונה עולם.





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של הרב ארז משה דורון
   חזור לדף הבית של פרשת דרכים




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 
 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
   יריב בן ציונה, שושנה בת מלכה וילדיהם יעקב ישראל, ידיד,עטרת תפארת,איילה,מוריה,אביגיל בני שושנה ת.נ.צ.ב.ה
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
     
  •  
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים