י"ג בתמוז תשע"ט / יום שלישי 16 יולי 2019 | פרשת השבוע: פנחס
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   שלושת השבועות ותשעה באב     ט"ו באב     ראש השנה     יום כיפור             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
סוכות ושמחת תורה  
 
דף ראשיחגים ומועדיםסוכות ושמחת תורהשמחת המים
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

שמחת המים    

שמחת המים



לפעמים, בחיים יש את המצבים החשוכים של שקט ועלטה, שמרגישים תקועים ולא זזים לשום מקום. לכאן בדיוק נכנסת שמחת המים. טליה לוי על המים בחג הכי שמח.

 



לפעמים, בחיים יש מצבים שהם בחינת לילה. מן חושך כזה, שקט ועלטה, שממה והרבה מאוד הרגשה של תקועים בדרך ולא זזים לשום מקום. עמוק בנשמה מרחפת הרגשת בדידות מהסביבה כולה, מהחברה והמשפחה, בעצם, כמעט מכל מי שיכול להיות לנו חברה.
 
עמוק בתוכנו, אנחנו מייחלים למשהו הזה שיקרה ועדיין לא קורה. 'הלוואי ואתקבל ללימודים', 'הלוואי שאעמוד במשימה הזו'... מבקש הקול הפנימי. אנחנו רוצים מקווים, מתפללים, אפילו רומזים ולא פעם מבקשים בצורה הכי ברורה. נו, שרק יקרה. אבל לא, זה לא קורה. לא התקבלנו, לא הצלחנו, לא עמדנו במשימה... שום כלום.
 
ואז הכבדות משתלטת במלוא העוצמה. לא, לא מפסיקים להילחם בייאוש, אפילו ששם דבר לא נראה ברור והכל מעורפל ולא מובן, אפילו שאין גרם אחד של מוטיבציה לזוז מהמקום בו אנו שקועים, מרוב שאנחנו תקועים... גם לא צריך לעצום את העיניים מרוב שחשוך שם בלב ובנשמה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
שמחת בית  השואבה
זמן  שמחתנו
חושך זה ילד בלי חיבוק
ושמחת  בחגך
 
ככה זה בחיים. יש זמנים של קושי, ולפעמים של קושי עצום. יש חשיכה רוחנית, ויש חשיכה רגשית ולפעמים גם פיזית. יש לנו ניסיונות, אבל לא תמיד יודעים איך להתמודד איתם. הפתרון לא מגיע עם אחרי מאמצים רבים. הדילמה גדולה והתמונה בכלל לא ברורה.
 
ואז?
 
אז בא חג הסוכות. הוא בא ומלמד אותנו לשאוב את המים החיים שקיימים עמוק בלב שלנו, בלב היהודי שלנו.
 
סליחה??? אבל מה בדיוק הקשר?!?
 
אחד הדברים המאפיינים את חג הסוכות הוא השמחה. בחג הזה, שאחד משלושת הרגלים, אנו מצווים לשמוח: "ושמחת בחגך והיית אך שמח"! את זה כל ילד קטן יודע. ויהיה מי שיאמר ויטען, שאת זה אומרים וצריך לומר על כל חג ואפילו על כל יום...
 
והם צודקים.
 
אבל כשחג הסוכות בא, הוא מוליד לנו הרבה שמחות במשך כל השבוע ועד לשמחה העצומה של שמחת התורה החגיגית.
 
נכון, אני מדברת על השמחה בהא הידיעה, שמחת בית השואבה עליה נאמר, שמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו....
 
אצלנו בשכונה תופסים 'טרמפ רוחני' וחוגגים כל יום מימי חול המועד את שמחת בית השואבה (אגב אתם מוזמנים בשמחה J). איפה שאני גרה ממש מגדילים לעשות, הריקודים האלה מתקיימים באמצע הכביש. במרכזה של השכונה. זאת פשוט שמחה אדירה. צלילי המוסיקה נשמעים עד למרחוק. הריקודים הרבה מטפח מעל הקרקע, ויש גם הגרלות ופרסים יקרי ערך ועוד הרבה פעילויות בלתי נשכחות. בסוף ערב שכזה, מאוחר מאוד בלילה (אנחנו לא מוותרים על שום חלק...) אנחנו נגררים בעייפות רבה אחר כבוד אל המיטה הרכה והנעימה בבית. קמים למחרת עמוסים בטונות של אנרגיות טובות וחוויות רבות. תודה רבה לבורא עולם.
 
אפילו בשבת וחג, גם כשאין את כל העזרים האלקטרונים למיניהם שמשמיעים קולות מוסיקה שמחה, תמצאו את החבר'ה האלה רוקדים באמצע הכביש, בלי הפסקה. שרים ורוקדים רק כדי לקיים את המצווה. כמובן שאף פעם לא שוכחים את הילדים ומכינים מראש כמות נדיבה של חטיפים וממתקים.
 
מה המקור לשמחה זו בכל לילה, ומאיפה היא הגיעה אלינו - שמחת בית השואבה, ומה היא מסמלת עבורנו?
 
כמו שציינתי כמה פסקאות למעלה, "מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו"! (מסכת סוכה).
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
סוכה, המקום הנכון להיות בו
צא מהאייפון וכנס לסוכה
החיים בתוך אקווריום
 
בכל יום, כאשר היו מעלים קורבנות על גבי המזבח, היו מנסכים – שופכים – יין בנקבים מיוחדים שהיו במזבח. בחג הסוכות היו מנסכים בנוסף לכך גם מים. את המים היו שואבים בטקס שמח ובבית המקדש הייתה נערכת שמחה ענקית בשם "שמחת בית השואבה" – השמחה לרגל שאיבת המים – בכל לילה מלילות החג. עם תום החגיגה היה הקהל פוסע אל מעיין השילוח, שם היו שואבים את המים לקול תרועות השופר ומביאים אותו לבית המקדש. את המים היו מכניסים לבית המקדש דרך שער מיוחד, שזכה לשם 'שער המים'. (הייתה זו חגיגה של מסורת. מצוות ניסוך המים לא מופיעה בתורה במפורש, משה רבינו מסרה בעל פה, וכך הועברה מדור לדור. זו הייתה הזדמנות להפגין נאמנות למסורת ישראל – במיוחד בשל העובדה שהיו קבוצות שכפרו במסורת זו).
 
כל שאר עבודות המקדש היו נעשות ביום דווקא, ולא בלילה. לעומת זאת, את מצוות ניסוך המים היה אפשר לקיים גם בלילה (לפי הרמב"ם, מסכת תמידין). ולא רק, כל השמחה וההכנות למצווה זו נעשו דווקא בלילה!
 
אז בימנו, בעוונותינו הרבים, עדיין אין לנו בית מקדש ואנו מתפללים כל ליום שייבנה במהרה בימינו אמן. אך העבודה הרוחנית של המקדש קיימת בנפשו של כל יהודי ויהודי! וזה לא יחרב לעולם!
 
עכשיו עולה עוד שאלה, הרי בבית המקדש היו מנסכים יין ומים, מה ההבדל ביניהם?
 
אז ככה. יין, ברור לנו שהוא משקה חשוב עם טעם משובח. ויש דרגות בערך הטעם וכדומה. איך מבטאים את השמחה בחג ובשבת? ביין, בשר ודגים. כשאנו חוגגים בשורה טובה או אירוע משמח - אנו שותים יין, מרימים כוס לחיים! "ויין ישמח לבב אנוש".
 
המים, לעומת היין, אין בהם טעם ואין הם מביאים שמחה כלשהי. מים זה מים! ישנה הלכה שאם שותים מים לא למטרת השתייה, אלא ללקיחת תרופה וכדומה, אז אין עניין בכלל במים ואפילו לא צריכים לברך עליהם. עד כדי כך המים בדרגה פשוטה. כמובן שאם שותים כדי להרוות צימאון חייבים לברך לפני שתיית המים, שאז נהנים משתייתם.
 
בעבודה הרוחנית, היין מסמל את עניין ההבנה בקיום המצוות ולימוד התורה. כשיהודי מבין את מה שהוא עושה, אזי הוא חש עונג וטעם בעשיית המצווה.
 
המים מסמלים את עבודת השם בלי הבנה שכלית ובלי תחושת טעם. יש מצוות שאנו מקיימים מפני שזה רצון הבורא,  ללא הבנה או תענוג כלשהו מהן, אלא רק מתוך קבלת עול.
 
אז מה משמח יותר?
 
ברור שעבודה מתוך הבנה תגרום לנו יותר תענוג ושמחה, אך פה גם טמון המינוס שלה - כגודל ההבנה, כך גודל השמחה שבדבר. היין מטבעו משמח. יש מצוות שעצם הקיום שלהן גורם לנו לשמוח, ואין כאן פריצת גדר. אולם, כשאנו עובדים את הבורא לשם עבודה, לא בגלל שיש לנו הנאה ותענוג, אלא אך ורק כדי למלא את רצונו יתברך, אין מידה למסירות הזו, ממילא אין מידה לשמחה שהיא תיצור בנו בהמשך. על זה נאמר, שמחה פורצת גדר! שמחה בלי גבול ומדידה.
 
זו הסיבה ששמחת ניסוך המים דווקא דורשת מסירות של ממש, גם כשלא רואים באופק איך היא מושיעה. גם כשעשינו השתדלות ובנינו כלים והעזנו וביקשנו ולא נותר לנו עוד מה לעשות, עדיין, אנחנו דבקים במשימה. באמונה. זה פריצת גדר. זו מסירות למעלה ממידה והגבלה. זאת השמחה האמיתית על עצם היכולת לקיים את רצון הבורא למרות הכל. וזה בא לידי ביטוי הכי חזק דווקא בלילה. כשחשוך בחוץ, ולפעמים כשחשוך גם בפנים, בלב. כשהאור האלוקי לא מאיר בגלוי בנשמה. כשהחשיכה הרוחנית שולטת בעולם ובחיי הפרט, כשנדמה לנו שאי אפשר לקיים את רצון הבורא. אבל דווקא אז אנחנו צריכים "לשאוב מים", לחפש עמוק בתוכנו את התכונה הזו.
 
ואז?
 
אז בא חג הסוכות ומעניק לנו כוחות אדירים לעבודת הבורא כל ימות השנה, גם בחשיכה. הוא עוזר לנו לגלות את "המים החיים" שנמצאים עמוק בתוכנו, בלב ובנשמה של כל יהודי. ויהי רצון שנזכה לרקוד ולראות את השמחה הגדולה בכל מקום ואתר עד לשמחה הגדולה ביותר בגאולה השלמה, אמן.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של טליה לוי
   חזור לדף הבית של סוכות ושמחת תורה




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
סודם של ארבעת המינים               החיים בתוך אקווריום               ושמחת בחגך!
 
 סודם של ארבעת המינים  החיים בתוך אקווריום  ושמחת בחגך!


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
  •  
     
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים