תורה ט-המשך

ב

 

וצריך לזה זכות גדול, שיזכה אדם להעלות תפילתו דרך שער השייך לשבטו. וזה שאמר אבא בנימין (ברכות ה' ע"ב): כל ימי הייתי מצטער על שני דברים, על תפילתי שתהא סמוך למטתי, היינו כנ"ל, שיתפלל דרך שער המטה שלו. כי יש שנים עשר מטות, וכל אחד יש לו שער מיוחד, והתפלל על שלא תתרחק תפילתו ממטה שלו. וזה לשון מַטֶּה, כי מטה לשון זיווג, כמאמר הסמוך: על מטתי שתהא נתונה וכו', ומטה הוא בחינת זיווג. גם מטה היא בחינת פרנסה, כמו שכתוב (ויקרא כ"ו): בשברי לכם מטה לחם, כי י"ב מטות, גורמין זיווג ומפרנסין כנ"ל, קשה זיווגן, וקשין מזונותיו וכו'. גם התפלל על שבטו, שיזכו לשתי שולחנות. וזהו: ועל מטתי, שתהא נתונה בין צפון לדרום, ואמרו חז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב): הרוצה להחכים וכו' הרוצה להעשיר וכו'. ויעקב שהוא כלול כל הי"ב שבטים, והיה יודע כל מטה ומטה בשורשו, בשביל זה כתיב בה (בראשית מט): ויאסוף יעקב רגליו אל המיטה. רגליו זה בחינת תפילה, כמו שכתוב (תהילים פה): צדק לפניו יהלך, היינו שהיה מאסף כל התפילות כל אחת לשורשה. גם היה כוח בידו ליתן חלק מחלקי עולם ליוסף, כמו שכתוב (בראשית מח): ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך וכו', כי על ידי תפילתו היה משפיע חיות לכל שלושה חלקי עולם, שהם עולם השפל ועולם הכוכבים ועולם המלאכים. וזה שְׁכֶ"ם: ש'פל, כ'וכב, מ'לאך. כי כל זה זכה על ידי תפילתו, כמו שכתוב (שם): אשר לקחתי מיד וכו' בתפילתי ובקשתי.

 

ג

 

אבל כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות, ומסבבין אותו, ונשאר בחושך, ואין יכול להתפלל, כמו שכתוב (איכה ג'): סכות בענן לך מעבור תיפלה, וכתיב (תהלים י"ב): סביב רשעים יתהלכון – שהרשעים, היינו הקליפות, מסבבין אותו, כרום זולות - היינו בשעת התפילה שהיא עומדת ברומו של עולם (ברכות ו':).

 

ודע, שיש פתחים הרבה בחושך הזה לצאת משם, כמו שאמרו חז"ל (יומא ל"ח ע"ב): הבא לטמא פותחין לו - יש לו פתחים הרבה. נמצא שיש פתחים הרבה בחושך, גם לצאת משם. אבל האדם הוא עיוור, ואין יודע למצוא הפתח. ודע, שע"י אמת, זוכה למצוא הפתח. כי עיקר אור המאיר הוא הקב"ה, כמו שכתוב (תהלים כ"ז): ה' אורי וישעי. וע"י שקר הוא מסלק את הקב"ה, כמ"ש (שמות כ'): לא תשא את שם ה' לשוא. כי ע"י שוא מסלק את הקב"ה, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. אבל ע"י אמת, הקב"ה שוכן עמו, כמו שכתוב (תהלים קמ"ה): קרוב ה' לכל קוראיו לכל וכו'. וכשהקב"ה עמו, הוא מאיר לו איך ליצא מהחושך המונע אותו בתפילתו, כמו שכתוב: ה' אורי. וזה פירוש (בראשית ו'): צוהר תעשה לתיבה, פירש רש"י: יש אומרים חלון, ויש אומרים אבן טוב. והחילוק שבין חלון לאבן טוב - כי החלון אין לו אור בעצמו, אלא דרך שם נכנס האור, אבל כשאין אור אין מאיר. אבל אבן טוב, אפילו כשאין אור מבחוץ, הוא מאיר בעצמו. כן יש בני אדם שדיבורם הוא חלון, ואין כח להאיר להם בעצמם. וזה: יש אומרים, ואמירתם נעשה חלון. ויש, שאמירתם נעשה אבן טוב ומאיר.

 

ודע, שהכל לפי גודל האמת, כי עיקר האור הוא הקב"ה, והקב"ה הוא עצם האמת, ועיקר השתוקקות של השם יתברך אינו אלא אל האמת. וזה: ואל אמה תכלנה מלמעלה – לשון ותכל נפש דוד (שמואל ב' י"ג). אמ"ה, היא ה' מוצאות, הכלולים מאש ומים היינו שתראה, שיצאו הדיבורים מפיך באמת, ואז ישתוקק הקב"ה מלמעלה לשכון אצלך. וכשישכון אצלך, הוא יאיר לך. וזה אמה תכלנה מלמעלה, ראשי תיבות אמת. כי ע"י אמת, הקב"ה חומד מלמעלה לשכון עם האדם, כמו שכתוב: קרוב ה' לכל קוראיו וכו'. ואז: ופתח התיבה בצידה תשים, היינו התיבה היוצאת באמת, היא תשים לך פתח, בחושך שאתה ניצוד בו וזה: בצידה, היינו הקליפה הצד צייד. כמו שכתוב (בראשית כ"ח): כי ציד בפיו. כי מתחילה לא היה יכול לדבר, מחמת החושך הסובב אותו. ועל ידי שיוצא מתוך החושך, ומתפלל היטב, על ידי זה הוא מתקן תחתיים שניים ושלישיים, היינו עולם השפל, ועולם הגלגלים, ועולם השכל. (אך אי אפשר להתפלל, רק כשלומד תורה. כי לא עם הארץ חסיד (אבות פ"ב), וכתיב (משלי כ"ח): מסיר אוזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה – כתב-יד החברים).

 

 

וצריך כל אדם, לקשר את תפילתו לצדיק הדור. והצדיק יודע לכוין השערים, ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער השייך. כי כל צדיק וצדיק, הוא בחינת משה משיח. כמו שאמרו: משה, שפיר קאמרת , וכתיב (בראשית מ"ט): עד כי יבא שילה - דא משה. (זוהר בראשית כ"ה :). ומשיח הוא כלול כל התפילות, ובשביל זה יהיה משיח מוֹרַח וְדָאִין (כמו שאמרו רז"ל סנהדרין צ"ג ע"ב), כי התפילות הם בחינת חוטם, כמו שכתוב (ישעיה מ"ח): ותהילתי אחטם לך :

 

וזה פירוש: אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוי : קאזלינן במדברא, ואתלוין בהדן ההוא טיעא, דהוה שקיל עפרא ומורח ליה. ואמר: הא אורחא לדוכתא פלן, והא אורחא לדוכתא פלן. אמרינן ליה: כמה מרחקינן ממיא. ואמר לן: הבו לי עפרא. יהבינן ליה. אמר לן: תמניא פרסי. תנינן ויהבינן ליה. אמר לן: דמרחקינן תלתא פרסי. אפכית ליה, ולא יכלת ליה:

 

רשב"ם : טייעא - סוחר ישמעאל: והפכינן - האי עפרא כהאי עפרא, לנסותו אם יהיה בקי כל כך:

 

זימנא חדא אתלוין בהדן ההוא טיעא - סוחר ישמעאל, זה בחינת צדיק הדור, שהוא כלול כל התפילות כמשיח. ותפילות זה בחינת סוחר ישמעאל, כמו שכתוב (בראשית ט"ז): כי שמע ה' אל עניך, ותרגומו: קיבל ה' צלותיך. וזה: סוחר, כי סביב תרגומו סחור. וזה בחינת אמונה, כמו שכתוב (תהלים פ"ט): ואמונתך סביבותיך.

ואיתלוין בהדן ההוא טייעא - שקשרנו את עצמנו עם צדיק הדור, שהוא בחינת משיח, כלליות התפילה.

ושקיל עפרא ומורח, ואמר: הא לדוכתא פלן, הא לדוכתא פלן - עפרא, זה בחינת תפילה, כמו שכתוב (ישעיה מ"א): יתן כעפר חרבו. וחרב זה בחינת תפילה, כמו שכתוב: בחרבי ובקשתי. ומורח, כי יש לו כח הזה להריח, על ידי שהוא כלול כל התפילות, וכתיב: ותהלתי אחטם לך.

ואמר הא לדוכתא פלן - שהיה יודע שערי תפילות, והיה יודע כל תפילה השייך לשבטו.

ואמרינן ליה: כמה מרחקינן ממיא. ואמר: הבו לי עפרא. ויהבינן ליה. אמר לן: תמניא פרסי. תנינן ויהבינן ליה. אמר לן: תלתא פרסי. אפכית ולא יכליתו ליה – היינו: אמרינן ליה כמה אנן מרחקינן ממיא - מבחינת (איכה ב'): שפכי לבך כמים נוכח פני ה'.

אמר לן תמניא - בחינות, היינו לימוד התורה, שהוא חמישה חומשי תורה, ושלוש תפילות.

תנינן ויהבינן ליה - תנינן, לשון לימוד. ואחר הלימוד, יהבינן ליה להריח, כמה מרחקינן מזאת הבחינה של מים. ואמר לן תלתא פרסי - היינו שלוש בחינות תפילות. והראה לנו סימן על זה, שעדיין לא הגענו למדרגה זאת, שנתפלל כל כך בכוונה עד שנשפך ליבנו לפניו כמים, והא ראיה: אפכית – כמו שכתוב (תהלים פ"ט) אף תשיב צור חרבו ולא הקמותו במלחמה. כי כל התפילות הם בחינת חרב אצל משיח, ואם היו התפילות בחינות הנ"ל, בודאי לא היה תשיב צור חרבם וזה סימן, שעדיין לא הגענו למדרגת: שפכי לבך כמים נוכח פני ה':