תרשמו לכם – הפנקס המתוק
תרשמו לכם! מתנות וסוכריות שהן חובה בפנקס! בלי זה אי אפשר להתקדם, לזכור את כל הטוב שאנו זוכים בו כל יום. הרב שלום ארוש על פנקס המתנות המתוק.
כל אחד צריך למצוא בעצמו נקודות טובות, אומר רבי נחמן מברסלב את עצתו הנפלאה, ההכרחית, הידועה והמפורסמת.
רק מה, לא תמיד אנחנו עושים בה את השימוש המספיק, לא מממשים את מלוא הפוטנציאל שבעצת העצות שנתן לנו רבי נחמן. למה? כי צריך להשקיע בה כוחות, מחשבות ותחבולות כיצד להפיק מכל נקודה טובה את מלוא העוצמה.
לא תמצאו אדם אחד שלא ירצה להרגיש את הטוב שבו, נכון? גם אם יחשוב על נקודה טובה – נותן צדקה, גומל חסדים, מאיר פנים לזולת, אומר מילה טובה שעושה למישהו את היום על בסיס קבוע, זוכה למצוות ציצית או כיסוי ראש… כל נקודה נחשבת! והכל נפלא ומתוק ואמור להעניק לנו סיפוק, מרץ והרבה שמחה לכל היום, לא כך? ועדיין, זה קשה. לא מספיק מתבוננים על העניין. כלומר על הנקודה. ואם כן, אז זה מסתכם ב'תודה לך בורא עולם שאתה מזכה אותי לחייך/להאיר פנים…' וזהו, ממשיכים הלאה. אז זהו, שלא. זה לא נגמר שם. החשבון של הדבר הנפלא הזה הוא אדיר, כל שנייה, כל דקה, כל שעה, כל יום, שבוע וכן הלאה. צריך לספור, כמו בימי ספירת העומר שאנו סופרים, כדי להעצים את הנקודה הטובה ואת הרגשת והכרת הלב שבאור האינסופי שלה. ויש לה אור עצום, תהיו בטוחים.
מה עושים? ראשית, צריך להבין היטב שכל נקודה טובה, מצווה, היא חיבור עם בורא עולם. זו זכות עולם לנצח נצחים, אהבה עצומה של הבורא וחסד בלי גבולות, ים של אור ואושר, שכל האושר של העולם הזה ושל כל בני האדם ביחד לא ישווה לו. ואינסוף האור הזה שייך לכל בן אדם על כל נקודה ונקודה שבה עשה רצון השם ועל כל שנייה ממש.
כלומר, מספר הזכויות שלנו ביממה אחת עם המעשה הטוב או המצווה שעשינו הוא כמספר השניות שביממה העולות לרבבות שניות. ואת כל זה – האור והאושר שמכל מעשה שכזה, צריך להכפיל בשניות שבימים ובשבועות ובחודשים ובשנים, ואחר כך? פשוט להיות המומים מהזכות האדירה שנופלת בחלקנו! להבין כטיפה מהים את עומק החסד והאהבה של הבורא כלפינו. וגם אם "פינו מלא שירה כים וכו' לא נספיק להודות" אפילו על שנייה אחת, כל שכן על מיליוני ומיליארדי נקודות כאלה שאנו זוכים להם רק ממצווה אחת!
מאמרים נוספים בנושא:
מלא נקודות טובות
סוד הנקודה הטובה
הסוד של הסנדלר
אתה פשוט נפלא
הפנקס המתוק
עכשיו, ניקח את ההתבוננות הזאת כמה צעדים קדימה ונהפוך אותה לכלי עבודה רב עוצמה:
נכון, אינה דומה מחשבה בלב לכתיבה. המחשבה פורחת ואין לה קיום, וזה לא מספיק כדי לחזק את האדם בעומק. כדי שהדברים יהיו חיים ומוחשיים ויחדרו לעומק הלב ולפנימיות התודעה צריך לכתוב. התורה הקדושה אומרת: "כתוב זאת זיכרון בספר" – כדי שזיכרון יהיה חי ונושם הוא צריך להיות חקוק על ספר, כי עצם הכתיבה נותנת לדברים משנה תוקף. גם אם לא תקרא בהם, בפועל – הדברים נמצאים אצלך באופן פעיל.
לכן אני ממליץ בחום, ואשרי חלקו של מי שיקיים את הדברים בתמימות רבה: קחו פנקס או מחברת, וכתבו באופן מסודר כמה מעשים טובים ומצוות שאתם עושים באופן קבוע כל יום וחשבו לפי ימים, חודשים ושנים, וכתבו את המספרים ואת הסיכומים במחברת. אתם תהיו המומים כשתגלו עד היכן דברים מגיעים!
ונכון, לכתוב הכל זו משימה בלתי אפשרית. הרי אפילו רצון טוב לא נאבד – האם אפשר לחשב את הרצונות הטובים של כל אחד ואחד בכל יום ויום? לעולם לא נצליח להקיף את הזכויות אפילו של יום אחד, אך בכל זאת, גם אותה טיפה מן הים שכן תספיקו לכתוב תעמיד אתכם בפני מספרי ענק.
סופרים בלי לעצור!
ספרו כל מילה בתפילה ותכפילו בכל הימים. כל מילה בתורה היא מצווה בפני עצמה. בתורה יש כמעט 80,000 מילים, רק משניים מקרא ואחד תרגום אפשר להגיע לרבע מיליון מצוות בשנה. ואם נחשב את כל האיסורים שבתורה וניקח בחשבון שחכמים אומרים שבכל שנייה שלא עוברים על לאו זה נחשב למצווה – נגיע לעוד רבבות על גבי רבבות של מצוות בכל יום.
אחד התלמידים שלי קיים את העצה הזו בתמימות מתוקה, והתחיל לספור את המילים של התפילה. בכל יום ספר עמוד אחד והכפיל בימים ובשנים וכתב במחברת. כך הצטברו אצלו מספרים אסטרונומיים. וזה עוד כלום, כי ייקח לו עוד הרבה מאוד זמן לסיים הכל. ואפשר להמשיך עם כל השניות שיש לנו בשבתות ובחגים, במצוות נטילת ידיים, בכל פסיעה לדבר מצווה ועוד. על זו הדרך להמשיך ולחשב.
והעיקר להגיע למסקנה ולסיכום: כמה הקב"ה אוהב ומזכה אותנו לעשות רצונות באהבה, כמה חסד חינם הוא גומל איתנו, כמה אנחנו צריכים להיות אסירי תודה כלפיו! וכאשר ידיעה זו תעמוד ברורה לנגד עינינו בזכות החישוב והכתיבה – זה יהיה עבורנו מנוע גדול מאוד להתקרב אל אבינו שבשמים. כי כאשר אדם מרגיש כמה מלך מלכי המלכים אוהב אותו ורוצה בו – זה מעורר ודוחף אותו להתקרב אליו.
אל תתבלבלו!
השימוש בפנקס שכזה נפלא לכל רגע וזמן, אך בעיקר בשעת ירידה ונפילה – שאז ידיעה זו עומדת לו ובכוחה להציל אותו. שהרי, עיקר הסכנה שבירידה ובנפילה היא ההרגשה של האדם שכביכול הקב"ה לא רוצה בו ולא אוהב אותו. היצר הרע משדר לו שהוא כלום ושהוא אבוד ושהבורא, חלילה, שונא אותו. אך כאשר הוא יודע ומרגיש תמיד את אינסוף אהבתו של אבא שבשמים כלפיו מתוך התבוננות במיליארדי המעשים הטובים, המצוות והחסדים, העוטפים אותו בכל יום, שהם מיליארדים של נצח נצחים ושל חיבור עם הבורא – אז גם כשהוא נכשל הוא לא נופל במלכודת של היצר: שהכישלון הוא כל התמונה, הוא הרי מכיר במציאות של האהבה העצומה והקשר הנפלא עם בורא עולם, והוא גם יודע שהקשר הזה רק מוסיף והולך, לכן היצר הרע לא יצליח לשבור אותו! כי הטוב של הבורא ואהבתו אליו עומדים לנגד עיניו כל הזמן!
מתוך התבוננות כזו קל להבין שגם הנפילה, תהא אשר תהא, מקרבת את האדם אל הבורא, כי הוא יעשה עליה תשובה ויחדש את כל החיבור שלו עם הבורא, וממילא העבירה תהפוך למצווה ותצטרף גם היא לחיבור האינסופי שלו עם הבורא. ולא רק, מנפילה זו הוא גם ילמד מסרים ולקחים לחיים וישדרג את הסטטוס הרוחני שלו, כי יש דברים שאי אפשר ללמוד אלא מתוך הנפילות. ועוד בונוס נפלא – מהנפילה הוא גם יתחזק במידת הענווה, יבין שהכל מאת השם ו'לא בכוחי ועוצם ידי עשיתי את החיל הזה', והמצוות והמעשים הטובים שהוא עושה עכשיו מקבלים ערך אחר לגמרי אחרי שהן נעשות מתוך ענווה והכרת הטוב לבורא.
'אתם אבודים! לא שווים כלום!' הוא יאמר לכם, היצר הרע. אבל אתם תרימו את הפנקס המתוק ותנופפו אותו הכי גבוה, זה הנשק הכי חזק נגד היצר הרע ורעל הייאוש שהוא מנסה להחדיר באדם, אף אחד לא יכול לשבור לכם את האמון בעצמכם. מה שיש לכם ביד, וכתוב בפנקס, זה כבר נצח נצחים, אף אחד לא יכול לקחת את זה. ואדרבה, מהנפילה תתחזקו עוד יותר, תתחברו ותלמדו ותוסיפו. כן, תזמינו אותו, את היצר הרע, ללמוד פרק בחשבון. תלמדו אותו לספור!
כבר ציינתי בשיעורים ובמפגשים עם אנשים שכדאי לכתוב את כל החסדים שהקב"ה עושה איתנו, ואכן טוב מאוד להמשיך ולעשות גם את זה ולהודות על כל פרט בחיים. אבל האם יש לנו חסד יותר גדול מאשר התורה והמצוות? האם יש תודה יותר נפלאה מזו? אדרבה, על ידי שנאמר תודה על המצוות נזכה להבין שהתורה והמצוות הן חסד הרבה יותר גדול מכל החסדים הגשמיים ונעריך אותן כראוי.
כשקובעים זמן לכתוב בכל יום, מקיימים את האזהרה של רבי נחמן – שהזהיר מאוד ללכת עם התורה 'אזמרה' שהיא סימן רפב בליקוטי מוהר"ן, בה הורה לנו לחפש ולמצוא בעצמו נקודות טובות. רבי נתן מברסלב היה תמיד מזהיר להתחדש בעצה זו ולא לקחת אותה כדבר מובן מאליו. הכתיבה עוזרת מאוד להתחדש בכל יום. צריכים להיות תמימים ולקיים את העצה ואת האזהרה של רבינו ופשוט לקנות מחברת ועט ולהתחיל בעבודה הנפלאה שהמאמץ בה מועט והתועלת ממנה עצומה, והיא תיתן לנו חיזוק עצום וישוב הדעת לראות עד כמה הקב"ה קרוב אלינו. היא תעזור לנו לחיות עם הכרת הטוב כלפי שמים ולומר תודה. ואין דבר יותר מחסן מזה כנגד כל הנפילות.
בהצלחה!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור