כד באב  / יום שני 02 אוגוסט 2021 | פרשת השבוע: ראה
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית הילולת הצדיקים ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה
   יום הולדת     חנוכה     עשרה בטבת     ט"ו בשבט             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
יום הזיכרון  
 
דף ראשיחגים ומועדיםיום הזיכרוןעצמאות בחיתולים
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

עצמאות בחיתולים    

עצמאות בחיתולים



כבר עשינו את זה פעם, בהתחלה, כשהיינו רק בני שנתיים, מדינה בחיתולים ועם רצון בומבסטי לעצמאות. וגם היום, שגדלנו בעוד בשנה אנחנו יכולים למזוג לבד מהסיר את האורז.

 



הבן הרביעי שלי, דוד, הוא ילד עצמאי מאוד. כל כך קטן וכבר ניתן להבחין בתבניות של רצון אבסולוטי לבגרות ועצמאות.

 

נכון, זה ידוע שגיל ההתבגרות של פעוטות מתחיל בערך בזמן הזה ואיתו גם הרצון "לעשות לבד", אבל במקרה המדובר, הילד הזה לא אוהב לבקש עזרה ומתעקש לעשות כמעט הכל לבד.

 

אני אוהבת שהילדים שלי עצמאיים, למרות שאני לא מהאימהות המשחררות האלו שלא אכפת להן שיגרבו לבד גרביים לא תואמות, או יתלבשו בחולצה הפוכה. אבל בגדול, זה שהם עצמאיים משרת אותי ומפנה לי מעט זמן לטפל בכל שאר הדברים, ואולי גם לשבת כמה דקות ביום בנחת על הכורסה (לא קרה כבר כמה שנים אבל "עוד לא אבדה תקוותנו").

 

אבל, לפעמים, עצמאות יתר או כזו שלא תואמת את היכולות הקוגניטיביות והמוטוריות של הילד יכולה לעצבן, להטריד ולהפריע.

 

למשל, זה מאוד חמוד לראות את דוד גורר אחריו כיסא גדול במטבח עד לכיריים, שם הוא מטפס על הכיסא ומוזג לעצמו עוד מנה מהסיר עם האורז. הבעיה היא, שבדרך חזרה הוא שופך את גרגירי האורז לכל עבר, כמו מסמן לעצמו את שביל המילוט מהכיריים עד השולחן בחזרה. מיותר לציין שאת הכיסא הוא לא מחזיר למקום. אני ואחיו הגדולים יושבים ליד השולחן ומביטים בבלגאן שהוא משאיר אחריו. הם צוחקים צחוק גדול ואני רוטנת בייבבה, "אבל למה? למה לא ביקשת ממני שאמזוג לך כמו שכולם מבקשים?"

 

אני יודעת שעלי לעודד אותו להיות עצמאי, אבל כשזה בא על חשבוני אני עושה חישוב לטווח קצר. יכול להיות שזה גול עצמי, כשאני מדכאת את הרצון שלו לעצמאות ומעודדת אותו להשתמש בשירותיי, אבל למי יש כוח לסדר את כל המדף של הבגדים רק כי הוא רצה לקחת זוג מכנסיים?

 

מאמרים נוספים בנושא:

עצמאות, זאת לא רק מילה

לאן דרכינו פונות?

הנס של עד הלום

מכלוף הגדול

חלום ילדות

על מגש של כסף

שאלת התם

 

יום העצמאות של מדינת ישראל מתקרב, ויחד עם השאיפה הבומבסטית של דוד לעצמאות אני בוחנת את העצמאות שלנו כמדינה ושלי בה כפרט.

 

במה מתבטאת העצמאות שלנו? האם אנו באמת יכולים לנהוג בעצמאות? מה קורה כשאנחנו בוחרים לנהוג בעצמאות? איך מתייחסים לעצמאות שלנו אלו הסובבים אותנו?

 

לפעמים נדמה לי שדווקא המדינה שלנו, בשונה מדוד בני, יש לה את הכלים והיכולת הטכנית וה"פיזית" כביכול לעצמאות אמתית עם כל ההשלכות שטמונות בריבונות על הארץ, אבל בפועל אנו מנצלים רק מעט מהיכולות הללו. המדינה יכולה למזוג לעצמה עוד מנת אורז מהסיר, אבל מעדיפה במקרים מסוימים לתת לאחרים לשרת אותה או לא לאכול עוד מנה כלל.

 

ייתכן שבתחילת הדרך שלנו, שעדיין לא היה לנו כל כך הרבה מה להפסיד ואולי היינו אמיצים יותר ומחוברים לתכלית, לזהות, לסיבה להיותנו פה, אולי אז היינו כמו דוד שלי (שאנחנו קוראים לו בן גוריון בגלל השערות המצחיקות שלו). קטנים, פספוסים ובלי קבלות, אבל חזקים ברצון, במטרה ובחזון, ולפי כך בטוחים ביכולותינו למזוג לנו כמה אורז שנרצה מהסיר.

אבל היום, מרוב שהתבלבלנו, לא ברור לנו שאנחנו באמת זכאים לקבל עוד מנה מהסיר ונדמה לנו שאנו צריכים לחלוק בסיר הזה, עד כדי כך, שלעיתים אנחנו אפילו מוותרים על המנה הנוספת המגיעה לנו.

 

גם אני, כפרט, בוחנת את העצמאות שלי ביחס למדינה. גם אני מרגישה שלמרות שאני מסתובבת חופשי ומרגישה בעלות על האדמה, יש לי תמיד תחושה עמוק פנימה כאילו אני נמצאת פה על תנאי, עד שתוכח זכאותי הבלעדית על האדמה הזאת, עד שכולם ידעו בבירור שאני שייכת לפה ואז אוכל סופסוף להפסיק להתנצל ולרצות למצוא חן בעיני כל השאר.

 

הייתי רוצה להיות יותר כמו דוד שלי, אולי קטנה ולא ממש יכולה, אבל בטוחה ברצון שלי ובזכות שיש לי לקבל את המנה שלי בלי לבקש מאף אחד שום דבר, בלי להתנצל או לדאוג מהבלגאן שהשארתי אחריי. אין לי ספק שמעצם התעוזה והביטחון תתקבל היוזמה שלי על כולם, תהיה תגובתם אשר תהיה.

 

עובדה, כבר עשינו את זה פעם, בהתחלה, כשהיינו רק בני שנתיים, מדינה בחיתולים ועם רצון בומבסטי לעצמאות.

 

"להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון, ירושלים..."

 

 

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של שרון רוטר
   חזור לדף הבית של יום הזיכרון




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
רק חטוף ואכול               אנשי הדממה               על קו הגבול
 
 רק חטוף ואכול  אנשי הדממה  על קו הגבול


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
  •  
     
  •  
  •  
     
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים