כו באב  / יום רביעי 04 אוגוסט 2021 | פרשת השבוע: ראה
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית הילולת הצדיקים ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה
   קאוצ’ינג על הפרשה     על פרשת השבוע     פרשת דרכים     פרשה ולעניין             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
קצר ולעניין  
 
דף ראשיפרשת השבועקצר ולענייןהרף העליון - פרשת השבוע ראה
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

הרף העליון - פרשת השבוע ראה    

הרף העליון - פרשת השבוע ראה



פרשת השבוע ראה - יש כאן מקום לראות את הרף המוסרי הגבוה אותו מציבה התורה - רק אדם המתגבר על יצר האני האנוכי שבו באמצעות קיום מתמיד של מצוות התורה, יכול להגיע לשיאים כאלו.

 



יש כאן מקום לראות את הרף המוסרי
הגבוה אותו מציבה התורה - רק אדם
המתגבר על יצר האני האנוכי שבו באמצעות
קיום מתמיד של מצוות התורה, יכול להגיע
לשיאים כאלו.


פרשת ראה

"וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה, שָׁמוֹט, כָּל־בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ, אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ; לֹא־יִגֹּשׂ אֶת־רֵעֵהוּ וְאֶת־אָחִיו, כִּי־קָרָא שְׁמִטָּה לַה'"

שנת תשס"ח הינה שנת שמיטה. בפרשתנו מופיע פרט מיוחד ומוגדר מהמצוה – שמיטת כספים.

"וזה דבר השמיטה, שמוטל כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו, לא יגוש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'" (דברים פרק ט'ו,ב'). כלומר, כל חוב שטרם נפרע עד סוף שנת השמיטה נמחל אוטומטית ובטל, כשם שיש שמיטה לקרקע והיא אסורה בעבודה במשך השנה כך בטלים החובות.

בפסוק ט' מתייחסת התורה לשאלה המתבקשת: "הישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת-השבע שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון ולא תיתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. נתון תיתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך" (דברים פרק ט"ו, ט'-י').

כלומר, אדם עלול להימנע מלהלוות מתוך החשש שהלווה לא יעמוד בהתחייבותו ואז יאבד את כספו. ואכן מצוה זו הייתה תקפה ומעשית עד זמנו של הלל הנשיא (המאה הראשונה לפני הספירה) ואנשים לא נמנעו מלהלוות, למרות הסיכון שיאבדו את כספם!

אך בזמנו, ראה הלל כי האנשים אינם ברמה רוחנית כה גבוהה ונכשלים באיסור אי ההלוואה, על כן תיקן את "הפרוזבול". מהלך המקנה את החוב של הפרט לבית הדין, ולמדו חכמים מלשון הפסוק – "ואשר יהיה לך את אחיך" – ולא את בית הדין, לאמור, בית הדין הינו רשות משפטית עליו לא חלים חוקי השמיטה, ובאם יעביר אדם את חובותיו לבית הדין, יגבה אותם בית הדין. כמובן שאין זה היתר גורף, וכל החפץ לקיים הדברים גם ברוך יהא, בכך נציל את המלווים מאיסור, אך לא נבטל בפועל מצוה מן התורה. הלל נקט צעד זה כדי לשמור על מצוות התורה ולא כדי לעקוף או "לתחמן", גם כיום נוהגים רבים בכך.

אך יש כאן מקום לראות את הרף המוסרי הגבוה אותו מציבה התורה - רק אדם המתגבר על יצר האני האנוכי שבו באמצעות קיום מתמיד של מצוות התורה, יכול להגיע לשיאים כאלו של הטבה לזולת ובטחון בבוראו.





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של הרב יוסף ברוק
   חזור לדף הבית של קצר ולעניין




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 
 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
     
  •  
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים