ו באב תשע"ח / יום רביעי 18 יולי 2018 | פרשת השבוע: דברים
 
dot  הוסף למועדפים   dot  הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   השקפה יהודית     עם ישראל     תרבות יהודית     תקופות השנה             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
השקפה יהודית  
 
דף ראשייהדותהשקפה יהודיתמי ינצח?
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

מי ינצח?    

מי ינצח?



מי ינצח? מי ישלוט? האם לנצח ניסחף אחרי הרגש הסוחף או שמא נקבל החלטה שכלית ומיושבת? הרב שלום ארוש על המלחמה המתישה ועם הפתרון המוצלח!

 



מה לא אמרו על השניים האלה, על המלחמה האינסופית שמתנהלת ביניהם, על שאלת השאלות – מי משניהם ינצח?

 

הלב והמוח, הרגש והשכל.

 

או מה שהכי מגדיר אותם, הבחירה החופשית.

 

הקב"ה רוצה שלכל אדם תהיה בחירה חופשית מלאה, הכל הוא משאיר בידי שמים חוץ מיראת שמים – היא בחירה החופשית.

 

"בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו", אומר הקב"ה למשה בעיצומן של עשר המכות שלא נראו כמותן בעולם. פרעה ראה אותן, את הניסים והמופתים, אך ליבו עדיין כבד עליו. "... אני הכבדתי את ליבו". מה היה קורה אם ליבו היה קל עליו? מן הסתם, היה שולח את בני ישראל ממצרים בפחד נוראי, רק שזו לא נחשבת בחירה חופשית. הרי כל אדם נורמאלי שמציבים בפניו דרישה תחת איום – עולמו ייחרב עליו אם לא ייענה לה – מיד יסכים לכל תנאי. אבל האם לזאת ייקרא בחירה? לא. זוהי כפייה. אבל בורא עולם רצה שלפרעה, גם לרשע שכמותו, תהיה בחירה חופשית לגמרי, לכן בחכמתו העצומה והאינסופית נטרל הבורא את ליבו, כלומר את רגש הפחד המטה את הכף הבחירה ומבטל אותה, ולו רק כדי שפרעה יעמוד בפני דילמה שכלית ונקייה ויהיה עליו לשקול בכוח השכל והדעת את מעשיו ועל ידי זה להבטיח שאת כל מה שעושה – הוא עושה בקור רוח ובמודעות מוחלטת וברורה. אם כן, הכבדת הלב לא פוגעת בבחירה ואינה סיבה לזכות את פרעה מאחריות למעשיו, ממש לא. אלא, היא מאפשרת את הבחירה והיא מחייבת את פרעה על מעשיו הרעים שנבעו מתוך שכלו העקום.

 

כי אם היה מנצל את כוח השכל בו ניחן אחרי כל מכה, היה מתבונן בעין האמת והיה שואל את השאלות, שמן הסתם, כל אדם בר דעת היה שואל: 'מה קורה פה, מי העם הזה שלא מתכופף גם אחרי 210 שנות עבדות ושומר על אופיו הלאומי? מי זה משה רבינו? מי הוא אות אלוקים אדירים הזה ששלח אותו ומקיים כל מילה שלו? שהרי אני רואה, שאפילו החרטומים שלי, אשפי הטומאה, לא מצליחים לעמוד כנגדו וכנגד שלוחו, והם בעצמם אפילו מודים ש'אצבע אלוקים היא' – הוא מכה את האלילים שלנו ושם את כל האמונות הכוזבות שלנו לאין ואפס...' אם רק היה מתבונן בצורה פשוטה, היה בוחר בקלות באמת, מקבל עליו מלכות שמים מכוח בחירתו – שזה רצון הבורא וזו התשובה השלמה של האדם. אך הבחירה החופשית נשארה בידיו – הוא בחר לעקם את השכל הצרוף והנקי ונשאר במריו בכל המכות, בעיקר בחמש האחרונות, מתוך בחירה מלאה (אחרי שנתתי את דעתי על יסוד זה, ראיתי שהצלחתי לכוון לדעתו של רבינו עובדיה ספורנו).

 

אבל לא הבחירה של פרעה מעניינת אותנו. אלא, מה אנו למדים ממקרה זה לגבי הבחירה שלנו. על פי בחירתו של פרעה – אנו למדים יסוד גדול מאוד לחיים – הבחירה האמיתית היא בשכל ובדעת! הלב, כלומר הרגש, הוא המכביד והמקשה על הבחירה. כאשר הרגש שבלב שולט על המוח, אין לאדם בחירה! לכן התורה הקדושה מזהירה מההשפעות ההרסניות של הלב: "ולא תתורו אחרי לבבכם", "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם" ועוד.

 

הבחירה הנכונה היא – להקשיב לשכל! להקשיב לאמת! להשליט את השכל על הרגש. זו הסיבה שהתורה הקדושה מדריכה אותנו באומרה: "וידעת היום והשבות אל לבבך" – קודם כל תדע בשכל ולפי זה תתכנת את הרגש, אבל לא להיפך! כל הטעויות שאנשים טועים בבחירתם נובעות מכך שהם בוחרים מהרגש ולא מהשכל, וזו הסיבה העיקרית לריחוק של האדם מבוראו, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב: "מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם יישוב הדעת, ואינם מיישבין עצמן". זו לשון ברורה וחד משמעית. לכל הריחוק מהשם יש רק סיבה אחת: "רק מחמת שאין להם יישוב הדעת" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, י). ומה צריך לעשות? ממשיך רבי נחמן ואומר: "והעיקר – להשתדל ליישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בוודאי ישוב אל ה'!". זה פשוט מאוד. לא צריך להיות בשביל זה חכם גדול גם לא פילוסוף. כל אדם, אם יתבונן בעין האמת ויחשוב - מה התכלית? בשביל מה אני חי? ועוד שאלות פשוטות מעין אלה – יגיע בקלות לקרבה אל הבורא יתברך ולתכלית הבריאה, כמו שהרחבתי בתחילת הספר בגן האמונה.

 

לפקוח את העיניים

 

טיפת שכל, תגלה לכל אדם באשר הוא שאין לו שום עניין עם התאוות. האם אנחנו חיים כדי לאכול או אוכלים כדי לחיות? שאלה מעניינת. התבוננות קלה תגלה לנו את האמת, דבר שישנה לנו את הגישה אל האוכל מן הקצה אל הקצה. אותו הדבר לגבי הממון או כל תאווה ומידה רעה.

 

זה, למעשה, הדבר שנותן ליצר הרע את הכוח הגדול – הסתרת אור השכל, וכפי שמכנים אותו חז"ל: "מלך זקן וכסיל". ומי מקשיב לכסיל? מי שהוא כסיל בעצמו. ומהו כסיל? אדם שאינו יודע להשתלט על הרגש ששולט בו, לכן "כעס בחיק כסילים ינוח" – כל רגש 'מקפיץ' אותו ומוציאו מן הכלים. אולם, אדם עם שכל פשוט שיושב עם עצמו ורוצה לחיות את התכלית האמיתית – למי הוא מקשיב? בוודאי, לחכמים, ליצר הטוב שנקרא "ילד מסכן וחכם". מה זה חכם? החכם רואה את הנולד. הוא רואה דברים שנראים לכך כרע, כחושך, ואומר לך: 'זה מה שטוב באמת עבורך. אם תלך לפי הרגש – תבחר את הדבר הלא נכון, תטעה ותיפול'. החכם מציל אותה מהרגת שטווה לך הרגש המטעה.

 

לכן אומרים חז"ל, "אין אדם עובר עבירה אל אם כן נכנס בו רוח שטות", כלומר – שאיבד את הכוח השכלי, כמו שמבאר "אור החיים" הקדוש בלשונו המתוקה: "שנסתתמו עיני שכלו". מכאן, שהבחירה היא האם להתבונן, להפעיל את השכל, לחשוב מה היא התכלית, או ללכת אחרי הרגש הסוחף.

 

מאמרים נוספים בנושא:

שאלה של בחירה

ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
בחירה, לא בריחה
גשם של קרח וחולות נודדים

הזכות לבחור
נלחמים בבחירה החופשית
לבחור? 18 עצות שיהפכו לכם את החיים
שחמט ובחירה חופשית

אם תרצה, תרים גם משקולות

חברתי התפילה

שיחה עם אלוקים

נעים להכיר: אני. שיחה בשניים

היא ואני

 

לפי מה אתה מחליט?

 

גם בעניינים גשמיים רוב הטעויות נובעות בגלל שהאדם מקבל החלטות לפי הרגש, ולא לפי השכל. זה בולט מאוד בעניין זיווגו של האדם (בשידוכים). אנחנו נוהגים לברר לפני הפגישות את כל הצדדים, מידות המשודכים, שאיפותיהם וכדומה, מאפשרים מספר פגישות כדי לברר נקודות אחרונות ולוודא שאכן יש מציאת חן, כפי שמובא בגמרא, ומתחתנים. הרגש לא חייב להיות עם כל הכובד על המשקל, ממש לא. החיים מתבססים תחילה על השכל, ובעקבות זאת מגיע הרגש האמיתי והנכון, אהבה שמחזיקה לאורך ימים ושנים. אם מתעוררת בעיה, פותרים בשכל ובהתבוננות, שומעים לחכמים ולא לכסילים, וממילא החיים פורחים והרגש יציב ואמיתי!

 

אנשים, ולא מעט, שהתחתנו בגלל הרגש מגלים אחרי החתונה שהקשר עם בן/בת הזוג בכלל לא מתאים, לא הייתה בו טיפת שכל, לכן הם נשארים בלי הרגש ובלי השכל, שהרי לרגש לבד אין קיום. אבל אין ייאוש, גם עכשיו אם יקשיבו לקול השכל יבינו שמדובר ברצון הבורא ויקבלו את עצות החכמים לתקן את המצב (וזה עובד, מניסיון). אך לא מעט פעמים אנשים עושים טעויות על גבי טעויות, וממשיכים לטפל בבעיות הללו בכוח הרגש ורק ממשיכים לטעות, אז מה הפלא שהם מגיעים לנקודת שבר וייאוש מאין כמוה? אנשים לא מפיקים את הלקחים הנכונים. אם הרגש הביא אותך עד הלום, למה לא לשנות את הגישה? למה לא לשמוע לקול ההיגיון? השכל? ככה זה, כשהלב הכבד מושך את האדם ושולט בו.

 

זה מעניק הסבר מעניין לשאלה העולה על הפסוק: "החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים..." - אם אני נותן לפניך תכשיטי זהב ויהלומים מצד אחד, וברזל חלוד ועקום מצד שני – האם אני צריך לומר לך לבחור בזהב?! זה עלבון לאינטליגנציה, ברור שכל בר דעת יבחר בזהב. אלא שהעניין הרבה יותר עמוק: בורא עולם אומר לכל אחד מאיתנו, "ילדי היקר, אתה נמצא בעולם שבו החיים נראים כמו מוות והמוות נראה כמו חיים. אל תבחר לפי הרגש, לפי מה שנראה בעיניך כטוב או כרע. אלא תיישב דעתך ותחפש את הדבר הטוב באמת, וכך תבחר באמת בחיים".

 

השכל מנצח

 

בדורנו הרגשות מתפרצים וכולם נסחפים אחריהם בצורה נוראה, לכן הרבה חושבים שקשה מאוד וזה לא מעשי להשליט את המוח על הלב, אבל אנו לומדים כאן שגם ללב הכי כבד בעולם, כמו הלב של פרעה, גם לו הייתה בחירה חופשית! מכאן יידע כל אדם שיש לו בחירה חופשית ומלאה, והשכל לעולם ינצח את הרגש כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן, נא): "השכל של האדם יכול לעמוד כנגד כל התאוות. כי הקדוש ברוך הוא יָהֵב חכמתא לחכימין. כי יש לכל אחד חכמה בכוח, רק שצריכין להוציאם מכוח אל הפועל. ובזה השכל לבד שיש לכל אחד בכוח חכמתו, דהיינו מה שיש לו מעֶצֶם בריאתו, מלבד מה שהשם יתברך מוסיף ליתן חכמה לחכימין, בכוח חכמתו לבד יכול גם כן לעמוד כנגד התאוות. ואפילו מי שכבר נמשך אחר תאוות עולם הזה ועבר מה שעבר ונפגם שכלו ונתבלבל ונתמעט, אף על פי כן במעט מעט שכל הנשאר יכול גם כן לעמוד. ואפילו נקודה אחת מן השכל יכולה לעמוד כנגד כל העולם עם התאוות. ובכל מקום שהוא יכולין להיות סמוכין להשם יתברך".

 

כן, מדובר על כל אחד מאיתנו! יש לנו בחירה חופשית עצומה לבחור בטוב בכוח מעט השכל שיש לנו. והעיקר הוא , לברר לעצמנו ולדעת מהי האמת, ואם נהיה חזקים באמת הזו – האמת תנצח! השכל ינצח! נבחר בטוב, לפחות ברצון שלנו, עד שמשמים ירחמו עלינו ויזכו אותנו לבחור בטוב גם במעשה.

 

מובא בזוהר הקדוש ש'החכמה' הן אותיות: "כח מה", ו'מה' בגימטרייה זה 'אדם'. הכוח של האדם הוא החכמה שלו. ועיקר הכוח הוא כוח הבחירה, שזה עיקר גֶדֶר האדם וזה מה שמבדיל את האדם מהבהמה. מי שאינו יודע מכוחו ואינו משתמש בכוחו הוא, למעשה, שבוי ביד יצרו ואין לו שום בחירה. זה מה שאומר רבי נחמן בשיר המפורסם שחיבר: "חזק ונתחזק. ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל אפילו כשמושכהו בחוטמו העכבר, לא יבעט בו, וכל זה מחמת שטות שאין יודע מכוחו אבל נפשי הפיקחת וחזקה!"

 

אז מה התכל'ס?

 

שהבחירה היא בשכל. נכון, והכל טוב ויפה. אבל אם לא נדע איך זוכים להגיע ליישוב הדעת, למעשה, אין כאן שום עצה ולא אמרנו כלום במאמר הזה. אולם רבי נחמן מברסלב, שכל עניינו הוא להמשיך את האדם אל העשייה, דאג להשאיר עבורנו הנהגה מעשית ביותר המביאה את האדם ליישוב הדעת, והיא: להתגבר לייחד לו זמן לעבודה האישית כמובא (שם מז): "צריך לזה זכייה גדולה, שיזכה ליישב עצמו שעה אחת ביום ושיהיה לו חרטה על מה שצריכין להתחרט, כי לאו כל אחד זוכה ליישב הדעת איזה שעה ביום, כי היום הולך וחולף ועובר אצלו ואין לו פנאי ליישב עצמו אפילו פעם אחת כל ימי חייו. על כן צריכין להתגבר לראות לייחד לו פנאי ליישב עצמו היטב על כל מעשיו אשר הוא עושה בעולם, אם כך הוא ראוי לו לבלות ימיו במעשים כאלו. ומחמת שאין האדם מיישב עצמו ואין לו דעת, ואפילו אם יש לו לפעמים איזה ישוב הדעת, אין הדעת המיושב מאריך זמן אצלו ותיכף ומיד חולף ועובר הדעת ממנו וגם אותו המעט הדעת שיש לו אינו חזק ותקיף אצלו. מחמת זה אין מבינים שטות העולם הזה. אבל אם היה להאדם שכל מיושב, חזק ותקיף, היה מבין שהכול שטות".


זו הוראת השכל הישר: אם לא תקדיש שעה ביום לעבודה העצמית-אישית שלך, לישוב הדעת, אתה בהכרח נסחף אחרי הרגש ובהכרח מאבד הרבה מאוד, וחבל. הטרם תדע כי אבדו ימיך ושנותיך בהבל וריק?! אבל אל ייאוש, יש עצה פשוטה שהגמרא נותנת לנו והיא מעשית ונגישה לכל אדם: "ועכשיו שנברא – יפשפש במעשיו" (עירובין יג). זו העצה הראשונה והעיקרית לכל אדם עם התבוננות פשוטה, וכלשון הרמח"ל (דרך עץ החיים): "...זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה ופעולתה גדולה ופריה רב – שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר כל המחשבות לחשוב רק על העניין הזה שאמרתי..."

 

אז מי ינצח? מי ישלוט? מי ייתן את הטון? מי ימשוך את האדם או יקבל את ההחלטות הנכונות? הבחירה היא בידיו של כל אדם! ויש לנו את הדרך להגיע לבחירה הנכונה. יהי רצון שנזכה לזה, אמן.





תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של הרב שלום ארוש
   חזור לדף הבית של השקפה יהודית




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 

 
לא טבלת ייאוש               בעיני הצבי               צוות מנצח
 
 לא טבלת ייאוש  בעיני הצבי  צוות מנצח


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
  •  
     
  •  
  •  
     
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים