200 שנה לקיבוץ הגדול בעולם

מאתיים שנה הם עושים את הדרך הארוכה
מלאת הטלטולים אל רבם האהוב – רבי נחמן
מברסלב. בהתקבצות הראשונה הרבי עוד
היה בחיים, ומאז, הם לא מפסיקים לשיר כל
הדרך אליו…

מאתיים שנה אחרי ההתקבצות הראשונה על ציונו של רבי נחמן מברסלב באומן, וזה עדיין ממשיך ובגדול. השנה, למשל, הגיעו קרוב ל-30,000 אלף איש!

כי "רצונו חזק להיות אצלו באומן על ראש השנה תמיד לאחר הסתלקותו"! ו"הראש השנה שלי עולה על הכל", ו"כל מי שסר למשמעתי – איש בל יעדר" – אלה הם חלק מדבריו של רבי נחמן מברסלב שמביאים אל אומן שבאוקראינה את ההמונים מכל רחבי תבל.

מאתיים שנה הם עושים את הדרך הארוכה מלאת הטלטולים, אם בעגלות – אז, בימים של טרום מכוניות וכלי תחבורה משוכללים, והיום – ב’רכבות’ אוויריות שממריאות לשם ומביאות את החסידים הישר אל רבם האהוב, רבי נחמן מברסלב.

וכל זה התחיל כאמור לפני מאתיים שנה. היה זה בשנת תקע"א בעיר אומן, בשנה האחרונה לחיי רבינו הקדוש זיע"א, בראש השנה שחל ביום שבת קודש וביום ראשון, בו הניח רבי נחמן מברסלב את היסוד לקיום הקיבוץ לדורות עולם.

לרגל 200 שנה לקיום הקיבוץ הגדול בעולם, ולרגל 200 שנה להסתלקותו של רבינו – יום ההילולא שחל ביום ח"י בתשרי, ליקטנו את דברי רבי נתן, מתוך כתביו, וכן מפיהם ומפי כתבם של זקני אנשי שלומנו מעתיקי השמועה מדור לדור.

ערב ראש השנה באומן – צילום עתיק לפני מלחמת העולם הראשונה

חודשי הקיץ של שנת תק"ע מהווים ציוני דרך רבי משמעות להשארתה והמשכיותה של חסידות ברסלב. ביום ה’ באייר של אותה שנה הגיע רבינו לגור באומן בכדי להסתלק שם, וכפי שרמז – כל מטרתו בכך הייתה על מנת להתעסק בתיקון נשמות ישראל לדורות עולם.

במהלך חודשים אלו התרחשו אצל רבינו אירועים מופלאים שרב הנסתר בהם על הגלוי, וכפי שהתבטא רבי נתן: "אשר לא יכלה רעיון סודות נפלאות נוראות עצומות ונסתרות רבות שהיה בכל פסיעה ופסיעה…" אולם בעיקר מציין רבי נתן שבאותה תקופה דיבר (רבינו) יותר מתמיד על עניין ראש השנה: "הראש השנה שלו וכל ימי הקיץ היה מצפה מאוד שנהיה שם כי העיקר אצלו ראש השנה, ואמר שכל עסקו הוא ראש השנה".

ערב ראש השנה

כשנכנסו החסידים כנהוג בערב ראש השנה להתוודות ולהתברך לקראת השנה הבאה, שאל רבינו אודות איש פשוט מאנשיו מהעיר נעמירוב שלא הגיע לראש השנה, וכשרבי נפתלי זצ"ל התנצל בשם האיש על גודל מניעותיו, לא קיבל רבינו את הדברים. כן הזכיר באותו מעמד גם את הרב הקדוש רבי אהרן זצ"ל – רבה של ברסלב, שגם הוא לא הגיע לראש השנה, על אף שרבי אהרן נועץ על כך ברבינו ומשלא הופיע לראש השנה, התמרמר רבינו ואמר: "רחמנות גדולה עליו על שלא זכה לבוא הנה", והוסיף ואמר בקול חזק מעומק הלב: "מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה", היינו מלהיות אצלו על ראש השנה…

"וגם אז למדנו שרצונו חזק להיות אצלו באומן על ראש השנה לאחר הסתלקותו ושאין דבר גדול מזה".

ומוסיף רבי נתן: "וגם למדנו כמה צריכין לחזק ולשבר המניעות מדבר שבקדושה בפרט המניעות מלהיות על ראש השנה, שצריכים לשברם ולהיות דייקא על ראש השנה…"

ונאמנה עלינו עדותו של נכדו, הגה"ח מוהר"ר אברהם שטרנהארץ זצ"ל על אותו ערב ראש השנה:

"ידוע שרבינו ז"ל היה אז חולה מסוכן, לא עלינו. והבין בעצמו היטב שקרוב לסופו. וממילא כל מה שיצא מפיו הקדוש והטהור היה כמו צוואה.

"וכך שמעתי מזקני, הרב מטשעהרין ז"ל, שבערב ראש השנה האחרון, היו מסובין על שולחן אדמו"ר ז"ל כמה וכמה אנשים מכמה עיירות ומקומות רחוקים. אך רבי נתן ז"ל והרב ר’ יודל ז"ל ועוד אנשים חשובים מגדולי מקורביו, ישבו סמוכים קרובים אצל רבינו ז"ל יותר משאר המון העם. ואז אמר רבינו ז"ל מה שכבר נדפס בחיי מוהר"ן: אצלי העיקר הוא ראש השנה!

"ואחר כך הרים אדמו"ר ז"ל את עצמו מכסאו שישב עליה וענה בקול רם ואמר בזה הלשון: "ורוצה שכל אחד ממקורביי, מאיזה מקום שדר שם בקביעות כשישוב לביתו, יכריז שכל מי שרוצה שיהיה איש כשר באמת שקורין א ערליכער יוד, יבוא על ראש השנה אצלי לאומן", כך שמע זקני אבי אמי מפי רבי נתן ז"ל. וכך היו עוד כמה וכמה דיבורים מאדמו"ר ז"ל בערב ראש השנה האחרון באומן, אשר יקצרו המון יריעות מלהיכתב מה שדיבר מגדולות הראש השנה שלו, וקצת נדפס בחיי מוהר"ן, מעט דמעט ממה ששמעתי מפי זקני אדוני ז"ל מעניין זה, וכולם הביאו אחר הסתלקות רבינו ז"ל, שאדמו"ר כיוון בדיבוריו הקדושים בערב ראש השנה העבר שנצרך שיסעו אפילו כעת על ראש השנה לאומן על ציונו הקדוש כמו בחייו הקדושים".

יום ראשון של ראש השנה

לקראת ראש השנה הופיעו מכל הערים הקרובות והרחוקות וכפי המקובל היו אז כאלף איש. הרבה ‘פנים חדשות’ נראו בין הקהל, ביניהם בלטו המשכילים הידועים הירש בער הידוע כ’מצח הנחש’ וחתניו, שאך זה מקרוב התוודעו לאורו הגדול של רבינו והלכו שבי אחריו, הם נראו בין קהל המתפללים בעיניים טרוטות מדמעה, התפילה נמשכה שעות ארוכות כשנקל לשער את ההתעוררות וההתלהבות הקדושה ששררה שם…

אמירת התורה

בבין השמשות שבין יום א’ וב’ של ראש השנה, בשעה שבה היה רבינו נוהג לומר תורה היה הבית מלא מפה אל פה, והמונים צבאו על הפתחים והחלונות מבחוץ, כולם עמדו וציפו להופעתו. הדוחק היה רב "שהיה קשה מאוד לסבול, כמעט שעמד אחד על חברו" מוסיף ומתאר רבי נתן, "והיו עינינו כלות כל היום שיכנוס והיה שם דוחק גדול שלא היה אפשר לסבול, וכמעט היה סכנות נפשות מגודל הדוחק ונמשך לתוך הלילה ועדיין לא נכנס", באותה שעה התגבר חוליו של רבינו ושיעולים עזים ומסוכנים תקפו אותו, "והתחיל לפלוט דם הרבה על ידי ההוסט (השיעול שהיה ממחלת השחפת המוכרת כיום) מה שלא היה כן זמן רב והיה פולט דם הרבה כמו קילוח מים ממש אשר לא יאומן כי יסופר… ואמר שמעולם לא היו לו הקאות כל כך אז ותוקף התגברות החולאת אז היה בלי שיעור, עד שכמעט היה נסתלק אז".

בתוך כך נקרא לפתע רבי נתן אל הקודש פנימה. רבי נתן תיאר לאחר מכן את המחזה הנורא שנגלה אליו כשנכנס לחדר: רבינו ישב על מיטתו בחלישות נוראה, לידו קערת נחושת מלאה דם והיה נראה נאבק בין חיים למוות, סביבו עמדו המשמש הנאמן רבי שמעון, אחיו רבי יחיאל, ועוד מתי מספר מתלמידיו המובחרים. רבינו פונה אל רבי נתן בשאלה: "מה לעשות כי אי אפשר לומר תורה?". "בתחילה השבתי לו", כותב רבי נתן, "מה לעשות מאחר שיש רחמנות על העולם שבאו בייסורים וטרחות וכו’", והבנתי שכספו מאוד שאף על פי כן יאמר תורה, ואמרתי לו: "הלא כשבאתם מלמברג (שלוש שנים לפני כן) הייתם גם כן חלוש מאוד ולא היה שום דרך הטבע שתאמרו תורה ואף על פי כן היה השם יתברך בעזרכם ואמרתם תורה הרבה". אמר לו רבינו: "אם כן, אמסור נפשי", וציווה להעמיד הכסא שיאמר עליו תורה ליד הפתח.

מיד יצא רבי נתן ופינה מקום ליד הפתח למרות הקושי הגדול מחמת ריבוי העם, והעמיד שם את כסא רבינו "כי אולי יהיה הכרח להוציאו באמצע ח"ו"…

רבינו יצא לאיטו ועלה בחלישות גדולה על הכסא הגבוה, הוא נח קמעא והחל בקול דממה דקה לומר את התורה ה"ה מאמר תקעו תוכחה, תורה ח’ שבליקוטי תנינא.

על פי דרך הטבע לא היה שייך שרבינו יסיים את אמירת התורה הארוכה הזאת, כותב רבי נתן, אך בחסדי השם יתברך זכה להתחיל ולגמור את אחת התורות הארוכות והנשגבות ביותר שבליקוטי מוהר"ן. והיה שם רעש גדול מגודל הדוחק, וכן בגלל קולו הנמוך של רבינו הקדוש, כמעט לא שייך היה לשמוע באופן רצוף, והיה על רבי נתן להשקיע מאמצים מרובים על מנת לקלוט את דברי התורה העמוקים. מי שבא לעזרתו היה לא אחר מאשר אותו הירש בער, המקורב הטרי שעד לפני חודשים ספורים מצבו הרוחני היה כלאחר ייאוש… הוא עמד בתוך כל הקהל הרב כולו, נוטף אגלי זיעה, ומחמת מוראו שהיה מקורב למלכות נזהרו סובביו שלא לדחפו, הוא לא הסיר את עיניו מרבינו ובאוזניים כרויות השתדל לא לאבד שום הגה היוצא מפי רבינו… אותו הירש בער שכהגדרת רבי נתן בספרו ‘ימי מוהרנ"ת היה ‘תפסן נפלא’, חזר לאחר מכן עם רבי נתן על כל דברי התורה הזאת. "וסידרנו בינינו רוב התורה וכתבתי מה שזכרנו, והבאתי לפני רבינו אחר ראש השנה, ותיקן מה שחסרנו בה, וגם חזר עימנו מה שלא זכרנו כלל עד שגמרתי אותה קודם יום הכיפורים".

ליל שני של ראש השנה

בסיום דבריו הקדושים הורה רבינו לנגן ניגון כדרכו ובסיומו נכנס רבינו לחדרו. כל אותו הלילה התגבר עליו חוליו וכבר רצו כמה אנשים לקרוא לרופא ואף רצו העירה לחפשו אך לא אסתייע מילתא, נענה רבינו ואמר: "טוב להודות להשם על כך שלא בא הדאקטיר", והוסיף: "כל מי שרוצה לחוס על חייו לא יניח שיבוא דאקטיר אליו"…

באותו זמן נענה רבינו למשמש שעמד בסמוך: "הלא מהמיתה כבר איני מתיירא כלל וכלל… אף על פי כן עשינו איזה דברים בעולם"… רבינו תפס אז ביד אחד מאנשיו שנקרא אברהם, וחזר ביתר שאת על אמריו הקודמים: "אברמיל, בכל זאת פעלנו משהו בעולם…"

יום שני של ראש השנה

ביום שני של ראש השנה כבר לא יצא רבינו אל הקהל לא לתפילות ולא לסעודות, חלוש היה מאוד והתפלל בחדרו. אמנם הוא לא מנע מהחסידים לגשת אליו ואף שוחח עם כל אחד ואחד מה שהיה צריך. באותו זמן נשמעו ממנו כמה ביטויים בהם רמז על הסתלקותו הקרובה באמרו: "שהיו צריכין לחזק אז בתפילה יותר", ואמר: "עכשיו ראוי לכם להסתכל יותר"…

מוצאי ראש השנה

במוצאי ראש השנה נפרד רבינו מכל הקהל בלי יוצא מן הכלל, כשאף אחד לא מעלה בדעתו את האפשרות שעומד הוא להסתלק מן העולם. בהקשר לכך כתב רבי נתן: "והיה נדמה בעינינו שאי אפשר שהשם יתברך יעשה זאת, ליקח מהעולם אור צח וכו’ כזה בימים האלה, ועל ידי זה אבדנו מה שאבדנו, מה שהיינו יכולים לשמוע ממנו עוד. אך בעזרת השם חמל עלינו בחסדו וזכינו מקודם לשמוע ממנו הרבה שיש בו להחיות כל העולם לדורי דורות…"

קיימו וקיבלו החסידים עליהם ועל זרעם לקיים את ציווי הצדיק, והיום, מאתיים שנה לאחר הסתלקותו, הקיבוץ מתקיים מדי שנה, ובעשרים השנים האחרונות התחדש הקיבוץ על ידי רבבות אלפי ישראל במקום גניזתו באומן, עד ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן.

קיימו וקיבלו החסידים עליהם ועל זרעם לקיים את ציווי הצדיק – תמונות מאומן תשע"א