אב: אלול בא

אחרי החום והעייפות שנתנה
בנו את אותותיה, הוא מגיע.
עמוס כוחות ומלא תקוות והבטחות.
לנו רק נותר לנצל את המתנה
שהחודש הזה מביא בכנפיו.
 
 
החום הגדול של חודש אב מבריח אותנו הביתה אל המאוורר, אל המזגן, אל הסגור והמוגן מהנוף הפתוח ומהשמש צורבת שחושפת כל פגם בנו, בכוחותינו הדלים.
 
ולפעמים, החום הזה מוציא אותנו החוצה – אל מקום הנופש והבילוי. אל בתי המלון והצימרים, לבריכה ולים. הגוף מתאווה, אבל הנשמה עייפה. רוצים לנוח, להירגע, לא לחשוב, למלא מצברים, רוצים איזה נופש. רוצים משהו.
 
העייפות נותנת בנו את אותותיה. החום, סיום השנה, עייפות הגוף והנפש, גורמים לנו לשקוע בתוך הגשמיות של החיים. יש מי שקורא לזה "בין הזמנים" –  זמן בועה. מנותקים מהעבודה העצמית שלנו. מנותקים מהרוחניות. כאילו שמנו את תחושותינו ומחשבותינו בצד ואנו מתאמצים בכל מאודנו לפייס את גופנו. לנוח. לאסוף כוח. או פשוט, לשרוד. עד לזמן הבא הטוב והמיטיב לנו.
 
זה היה חודש אב.
 
והנה אלול בא!
 
אלול הוא סוף לחודשי השנה. הוא משמש עבורנו המפתן לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה, בעזרת השם. מפתן, שככל שנפאר אותו כך תבנה תחושתנו לגבי השנה הקרבה. ככל שנשקיע בו – כך תיראה השנה החדשה המגיחה מבעד לערפילי הסתיו האלולי.
 
חודש אלול הוא לא סתם חודש של סיום, זה חודש הכנה להתחלה הגדולה.
 
אלול הוא המיוחד בין חודשי השנה. הוא חודש ללא חג. אבל הוא כולו חג –
 
הקימה המוקדמת לפנות בוקר אצל הספרדים לסליחות, וקול השופרות הנשמעים ממקומות שונים.
 
אנשים יוצאים מבתיהם בטרם עלות השחר, או לעתים ממש בחצות הלילה, עטופי טלית כמלאכי שרת.
 
קול הסליחות הנשמע מבתי הכנסת השונים, בטעמים ובניגונים שונים. הכותל לובש חג המורגש עד תוככי הנשמה.
 
הנשים הקמות מוקדם יותר ללוות עם כוס קפה חם, עם תפילה, מתאוות לחוש את השיתוף ברגעים מופלאים אלה.
 
הנשמה מתרגשת. הכל דואגים לה. הנה היא יוצאת מתוך הגוף ששלט בה בחודש האחרון ונוסקת לגבהים חדשים.
 
הנה, המלך בא!
 
ואנו מביטים החוצה, יוצאים מעצמנו. הקב"ה יצא לשוח בשדה. האם לא נצא גם אנו?
אנו מחפשים את קרבתו. חשים אותה בכל נשמתנו הצמאה לאהבת השם, לחסדיו, לסליחתו ולהבטחותיו המנחמות.
 
נשמתנו צמאה לקדושה.
 
אלול בא.
ונדמה שאלול הזה יימשך עוד ועוד.
חודש נפלא של תקווה, של תפילה של הבטחות.
חודש מלא באפשרויות שהן כולן בנו,
אפשרויות שרק אנו נוכל למצות.
 
בשנה הבאה, בעזרת השם, נהיה טובים יותר. נהיה שמחים יותר. השנה הבאה תהיה נפלאה. בשנה הבאה ילדינו ירוו אותנו המון נחת יהודית.
 
בשנה הבאה הבעלים יתחזקו במידות וישקיעו הרבה יותר בלימוד תורה.
 
בשנה הבאה נתגבר על מידותינו. נהיה סבלניות יותר, נהיה צנועות וענוותניות יותר, נהיה מחזקות ומחוזקות יותר. 
 
בשנה הבאה – כבר בחודש תשרי כשנמליך את הקדוש ברוך הוא שוב כבכל שנה – נביט לשנה החדשה בעיניים מלאי תקווה וביטחון.
 
כי השנה הזאת עומדת להיות נפלאה מכל.
 
השנה הזאת נהיה כל כך טובים. בורא עולם תמיד אוהב אותנו, אבל בשנה הזאת תהיה לו נחת מיוחדת מאיתנו.
 
כי הנה אלול מגיע ואיתו היכולות החדשות, האפשרויות, ובנו צומחים כוחות מחודשים.
 
האם נדע לנצלם?