אבא!

אחד התפקידים שמקבל האדם בהגיעו אל העולם

הזה, הוא חידוש הקשר עם המקור ממנו באה הנשמה,

עם עולם האין סוף, העולם הרוחני, בו בזמן שהנשמה

נמצאת בתוך הגוף הפיזי והגשמי, איך עושים את זה?

 

 

התקשרות לאין סוף

 

אחד התפקידים שמקבל האדם בהגיעו אל העולם הזה, הוא חידוש הקשר עם המקור ממנו באה הנשמה, עם עולם האין סוף, העולם הרוחני, בו בזמן שהנשמה נמצאת בתוך הגוף הפיזי והגשמי.

 

איך עושים את זה?

 

"בקל, בפשיטות, בלי חכמות ובעזרת דיבור פשוט", ענה רבי נחמן מברסלב והוסיף: "כי הדיבור יש לו כח גדול לעורר את האדם, אף על פי שנדמה להאדם שאין לו לב, וידבר הרבה דברי התעוררות תחינות ובקשות ויקשר עצמו אל הבורא בכל נפשו, בחינת: "נפשי יצאה בדברו" (שיר השירים), כי הדיבור עצמו הוא התגלות הנפש והלב".

 

אחד העקרונות החשובים בדיבור זה, שצריך הוא להיות בצורה טבעית כמו שאדם מדבר עם חברו הטוב ביותר ומשתף אותו בכל הכמוס בליבו בצורה טבעית וספונטנית, כמו שמתאר הפסוק: "בורא ניב שפתיים שלום שלום לרחוק ולקרוב", משפט זה מלמד אותנו שבזמן שהתפילה שגורה בפי המתפלל, זורמת היא באופן טבעי, ספונטני ובשלמות ללא מחשבה הגורמת לאדם לדיבור מתוכנן. "ניב שפתיים" – כשהדיבור נובע ממה שמגיע מהלב אל השפתיים ולא מתוך המחשבה, לכוון לדיבור שאינו מתוכנן.

 

על פי חכמת הקבלה "הנפש מלאה אותיות" – בעצמיות האדם חקוקות אותיות בהן חושב האדם לעצמו, הנקראות "אותיות המחשבה" ובהן הוא מדבר – "אותיות הדיבור".

 

אותיות אלה טבעיות לאדם ונובעות בספונטניות, ללא מחשבה על האותיות עצמן. התכנים הממלאים אותן זקוקים להכוונת השכל, כאשר עולה האדם למצב של "אותיות מחשבה" נחקק בהן תורה, וחקיקה זו היא חוקת התורה – מחשבותיו הטבעיות של האדם נושאות תוכן תורני, ללא שום הכוונת השכל במודע, ולמעלה מכך: כשאדם חוקק את התורה ב"אותיות הדיבור" שבנפש, אזי כל הדיבור שיוצא מפיו הוא בחינת תורה.

 

דיבור ספונטני היוצא מהלב משקף עומק רב המבטא יצירה חדשה. רבי נחמן חידד נקודה זו באומרו: "לעניין השיחה בינו לבין קונו, התפילות המסודרות מכבר (בסידורים ובספרים), כבר יודעים מהן כל המקטרגים האורבים על דרכי התפילה, מחמת שיודעים מהן כבר. בזמן השיחה בינו לבין קונו הולכים בנתיב חדש שאיננו נודע עדיין, כי השיחה בינו לבין קונו היא דרך חדשה, וכשאומרה מליבו על כן המקטרגים לא מצויים לארוב".

 

הדיבור שהוא למעשה וידוי (המתקן את פגמי העבר), הוא מעין חשיפה עצמית העוזרת לאדם להכיר את עצמו לעומק ולהתקרב אל בוראו ללא שום יומרות אלא, נעשה כחלק מתיקון הנפש ועל ידי תיקון זה זוכה להיות חלק מרכזי בתיקון העולם. על ידי הוידוי זוכה האדם להבין את ההשפעה שיש בכל מעשיו בזה העולם ועל העולמות העליונים. הדיבור עוזר לקבל את הכלים והדרכים כדי להעלות ניצוצות של קדושה המפוזרים בתוך האדם, ניצוצות המחכים לישועה. ביד האדם לסייע ולהיות חלק בישועה זו על ידי וידוי דברים, תפילה היוצאת מהלב בצורה פשוטה וספונטנית הנקראת – התבודדות.

 

במהלך ההתבודדות חושף האדם את פנים אישיותו, את העליות ואת הנפילות שלו במהלך החיים, כשהמטרה היא תיקון נפשו ומציאת פתרונות לבעיות שונות.

 

את ראשית ההתבודדות צריך לעשות על פי הוראת משנה: "עשה לך רב, וקנה לך חבר", והכוונה שיש לקשר את הדיבורים בהתבודדות על ידי "נציג הקב"ה", שהוא צדיק הדור שניחן באהבה עצומה לעם ישראל, שיעלה ויביא את הוידוי לפני הבורא. על ידי האהבה והביטחון שעוטף הצדיק את האדם, זוכה האדם שוידוי דבריו יתמלא אהבה ובטחון מול הקב"ה, ובכך יכול "בקל", כפי שאמר רבי נחמן, לדבר דיבורים פשוטים היוצאים הישר מן הלב.

 

התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל

 

דע, כשהאדם מתבודד ומפרש שיחתו וצערו לפני השם יתברך, מתוודה ומתחרט על גודל הפגמים שעשה, גם השכינה כנגדו מפרשת לפניו שיחתו וצערה ומנחמת אותו, כי כל פגם ופגם שפגם בנשמתו, פגם גם אצל השכינה, כביכול. ולכן, נבין מכאן את המעלה העליונה והחשובה של ההתבודדות, בזמן הדיבור של האדם עם קונו משתתפת השכינה בצערו ומתוודה אף היא.

 

חרטה על העבר וקבלה לעתיד

 

שורש החטא נובע מגאות האדם ושכחתו שבטבעו הראשוני הוא עלול לחטוא, ואלמלאי הבורא עוזרו להתגבר על יצרו, אין יכול לו. מכאן שצריך האדם להכיר שהוא החוטא והבורא הוא הצדיק המצילו מן החטא. אדם המכיר שהחטא טבוע בו, כיצד יתחרט באמת על עברו – הלא הוא חוטא, וכיצד יקבל על עצמו לא לחטוא בעתיד, אם ידוע לו מנסיון שללא עזרת הבורא ודאי יחטא שוב?

  

בפנימיותו של האדם המונח חרטה הוא הרגשת שפלות האדם עד אשר נחרטת בליבו, כך ששוב לא ישכח את מצבו ויתגאה. פעולת החריטה עושה כלי קיבול בליבו של האדם על מנת שיכיל את רחמיו של הבורא. מכאן שהקבלה לעתיד היא קבלת רחמי הבורא מתוך בטחון גמור שהבורא, האחד והיחיד, הוא זה שיושיעו מצרת נפשו בהווה ויחזקו בבחירתו בטוב בעתיד.

 

עלינו להבין שבהימנעות מעבירות, לא מבקש האדם בהסתייגות של "אולי אני טועה", כי אין שום ספק שרצון הבורא שלא נעשה רע, בחינת: "סור מרע ועשה טוב". לכן, חייב המתבודד לבקש בהתבודדות בדרך של החלטיות ותחנונים, להתעקש ולצעוק לקונו אינספור פעמים שיעזור ויתן את הכח להפסיק את ההרגלים הרעים ושלא יחטא עוד לעולם, ובכך יזכה להגיע למצב של חרטה וקבלה לעתיד.

 

האהבה

 

ההתבודדות היא אחת הדרכים של האדם לומר לבורא עולם "אני אוהב אותך", כי ברא אותו הקב"ה כדי שיפנה אליו, כשם שילד פונה אל הוריו ומשיח ליבו בפנהים, כך גם רוצה ומשתוקק הבורא-אבא מהנברא-בנו, ומבטיח הוא שיחזיר אהבה, כי לא מספיק לאהוב את הקב"ה בלב, אלא צריך להביע זאת גם בכח הדיבור, כמו שהאישה רוצה לשמוע מבעלה את המילים 'אני אוהב אותך', ולא פחות חשוב שיתייחס אליה וידבר איתה.

 

גיבוש החלטה

 

התגבשה בלב האדם ההחלטה להתבודד. מרגע זה ואילך קובע הוא זמן ומקום ל'מפגש היומי' עם הבורא. למפגש זה יגיע משוחרר בלי לחץ ובענווה, וידבר על מה שהוא רוצה, כמה שהוא רוצה ובלי להתבייש! פשוט, לפתוח את הפה ולדבר עם בורא עולם. אדם שמקיים שעת התבודדות יתחיל להבחין בשינויים הנפלאים המתרחשים בחייו, כגון:

 

* סדר המתבטא בכל תחומי החיים.

 

* נושאים שדרשו פתרון ועצה גובשו על ידי קבלת החלטות בשלמות.

 

* ההתבודדות מכניסה בחיי האדם תוכן, שמחה, מתיקות שמגיעה מעומק הלב ועם הזמן הופכת לכלי חשוב בתפילה.

 

* ההתבודדות מזכה את האדם למוח זך ונקי ועל ידי כך לדיבורים נקיים.

 

* קבלת בטחון המתבטא בכך שהאדם חדל מלהיות מושפע מלחצים חברתיים-שליליים.

 

* קבלת חיות עצומה. הרצון לחיות חיים טובים ומאושרים מתעצם וגורם לתחשות כמו: "מת מהלך" להתפוגג, לחדול מלהתקיים ולקונן בתוך ליבו של האדם, לאור מתחים שהיה בהם בעבר ובעזרת ההתבודדות הצליח להפיגם.

 

* האדם מקבל גם תחושת התחדשות, מפרח נובל לפרח שעולה ונפתח ועליו מתחדשים.

 

* "אין ייאוש כלל בעולם, כך אמר רבי נחמן" – משפט המתחזק ונשרש בלב האדם מהתבודדות אחת לשניה. העצות החיזוקים והבטחון המתקבלים בהתבודדות, דוחקים הצידה את תחושת היאוש, אף במצבים הקשים בחייו של האדם.

 

קשה לדבר

 

ישנם מצבים בהם קשה לדבר ולקיים את ההתבודדות. "אין יאוש!" אף על פי שקשה לדבר ומרגיש האדם ריחוק, חלילה, לא ירפה מהרצון להיפתח – "ה' שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך". למרות שדברים רבים מציקים ומכבידים על הלב והנפש מחד, והתחושה היא של אילמות ואטימות עם קושי לבטא את הכאב מאידך, דע שחשוב להתמיד ולהגיע לפגישה היומית ולהמתין בסבלנות עד אשר יפתח הלב. וכשיראה הבורא עד כמה חפץ האדם להתקרב אליו יום אחר יום, בודאי יעזור לו לדבר ולהרגיש את נוכחותו.

 

עצה לדורות – מדיטציה ספונטנית

 

לפני כמאתיים שנה, בגבעות של אוקראינה, נדלקה מדורה אשר עדיין בוערת ותמשיך לזהור עד ביאת המשיח. הגחלים הבעירו עוד ועוד גחלים, ולהבה זו עדיין מחממת את ליבו של עם ישראל. לא הטכנולוגיה הקרה ולא המודרניזציה יצליחו לכבות אותה. מדורה זו היא רבי נחמן מברסלב, שניבא שהשנים שיקדימו את ביאת המשיח יוצפו במבול של כפירות ובנחלים של בילבול, לכן הקדים תרופה למכה שהיא תרופה ומרפא לנפש, שתאפשר לבאים אחריו להחזיק מעמד ולשמור על הזהות האמיתית.

  

כיודע סודות מוסמך, פתח רבי נחמן את שערי התקווה ליגעים לתועים ולמבולבלים, כאשר הוא מראה ומכוון על ידי הדגשים הכי עמוקים של שירתו הקדושה, מהיכן יתחיל האדם לעבוד על עצמו והיכן ירכז את המאמצים.

         

מושגים כמו טוהר לב, אמונה, שמחה פשוטה (מידות שצריך לשמור עליהן בכל מחיר), עליהם הצביע הרבי והפנה את תשומת ליבנו, כי בעתיד,בזמן מבול הכפירות, ילכו ערכים אלה ויהפכו לנדירים יותר ויותר, אך במקביל לידיעה מרעישה זו, המלחיצה במידת מה, נותן רבי נחמן את המפתח ומגלה לנו את סודו, כדי שנוכל להחזיק במושגים הנ"ל ולא לאבדם – סוד ההתבודדות!

 

בעזרת אמצעי פשוט זה הנמצא בהישג ידו של כל אדם, יוכל לצלוח את ניסיון המבול הסופי ולשמור על הניצוץ היקר הטמון בכל אחד. רבי נחמן מבהיר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי ההתבודדות היא הדבר החשוב ביותר ואף כעל היחידי, שיכול לאפשר לאדם להגיע למשאת נפשו ולהישאר נאמן לבוראו ולשמור על ערכים טהורים וקדושים, לדעת שההתבודדות היא מפתח המפתחות!!!

 

ההתבודדות אותה מציע רבי נחמן, היא השיטה הבטוחה ביותר לקראת הבראה מושלמת. הדרך לפתור בעיות תוך כדי דיבור ספונטני, שהיא הוצאה מהפנים אל החוץ ועליה העיד גדול המומחים במדיטציה היהודית בדורנו, הרב אריה קפלן זצ"ל, שהשיחה עם הבורא כמדיטציה ספונטנית מהווה את השיטה הכי יעילה!

    

במידה שיתמיד האדם במפגשים אלו, יזכה להרגיש את נוכחות הבורא ובקלות גם להביט פנימה, אל האני הפנימי ללא איפור ומסכות וללא כל פחד. אט – אט יחשפו בפניו סודות הנשמה אשר חיכו להתגלות ויאיר האור הרוחני על הרשת המסובכת של הרגשות. אור זה יחשוף את המקורות לדפוסים לא נכונים של חשיבה והתנהגות, אף שלא היה האדם מודע לקיומם. כך, בדעה צלולה, מבלי להיבהל זוכה האדם להכפיל את דבקותו בבורא. במוח צלול יבקש מכל – יכול להגביר בו את הרצון לקבל ממנו כח והגנה ותוך זמן קצר יהיה נעים לגלות שרגעים אלו של סוד וחקר, הופכים להיות הרגעים האהובים – ואז ישאל האדם את עצמו: איך לא עשיתי זאת קודם?