אבא רחמן, לא שוטר

למה אנשים חושבים שצריך לפחד מבורא עולם כאילו היה ח"ו שוטר שמחכה להזדמנות לתפוס אותם בטעותם ולהענישם? האם שכחנו שבורא עולם הוא אבא רחמן?

3 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 06.04.21

למה אנשים חושבים שצריך
לפחד מבורא עולם כאילו היה ח"ו
שוטר שמחכה להזדמנות לתפוס
אותם בטעותם ולהענישם? האם
שכחנו שבורא עולם הוא אבא
רחמן?

בשדי יער – פרק 77

כעת, אנו מבינים מדוע אנשים לומדים תורה וגמרא ואינם חוזרים בתשובה. כדי להגיע להבנת הגמרא הדרך היא רק על ידי תשובה. מנין לומדים זאת? מדבריו של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תורה ט"ו), שם מסביר רבינו הקדוש את השתלשלות הדבר, כיצד זוכים לאור הגנוז בתורה על ידי התבודדות של משפט. וכותב שם, שתחילת ההשתלשלות היא שיש לאדם לשפוט את עצמו על כל עסקיו ועל ידי זה הוא זוכה ליראה. בהמשך הוא כותב, שצריך שתהיה היראה עם דעת, שאם לא כן, על יראה זו נאמר: "הלא יראתך כסלתך" – יראה בלי דעת היא כסילות.

וכאן נשאלת השאלה: האם האדם צריך לפחד מהשם כאילו היה איזה שוטר ח"ו העומד עליו ומחכה לתפוס אותו בטעותו, ומחכה להזדמנות להעניש אותו חלילה? הרי למדנו שהמלך אומר לכל אחד מאיתנו: "אחרי שנפלת – תהיה בשמחה". אז למה אתה מפחד מהשם? המלך אומר לך שאם נפלת תהיה בשמחה, יש יותר מזה? המלך מחייך, אז ממה אתה מפחד?

לכן היראה צריכה להיות עם דעת, להבין שהמלך הוא מלך רם ונישא והוא ציווה לעשות רצונו, ואם אדם לא מצליח לעשות רצונו עליו לבקש סליחה. המלך לא רוצה שאדם ירדוף את עצמו ויהיה עצוב. זאת כסילות. הוא רוצה שהאדם יתוודה בפניו ויאמר לו: כך וכך היה, תחזיר אותי בתשובה…

השם הוא אבא רחמן! לא שוטר. בודאי שהוא לא מוותר. אך אם אדם יעשה תשובה, הוא ימחל לו. אם ילמד לפשפש ולמשמש במעשיו בכל יום יש לו הבטחה מהמלך שהוא לא ישפוט אותו, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה. האם יש רחמנות גדולה יותר מזו?

לכן, על ידי משפט יומיומי, בודאי אדם יזכה שיראתו תהיה עם דעת. הוא משיג את רחמנותו של הבורא. וכאשר מגיע ליראה כזו אז זוכה להשגת התורה שבנגלה, כמו שכתוב: "אני – חכמה שכנתי ערמה". וחשוב להדגיש: לאיזו תורה זוכה האדם על ידי ששופט את עצמו בכל יום על עסקיו? לתורה שבנגלה בלבד. רק לאחר שזוכה לתורה שבנגלה, כלומר להבין את פשט הגמרא, אז מסביר רבינו, שזוכה בעקבות כך לתפילה במסירות נפש, ורק אז זוכה לתורה שבנסתר.

כעת הכל מובן. בלי תשובה כל יום אדם לא יכול להבין אפילו פשט בגמרא. הוא לא רואה את התורה כלל מכיוון שהוא לא רואה את המסר של השם אליו והוא לא מבין מה השם רוצה ממנו. מה הוא כן מבין? את הפלפולים שלו, כלומר את גאוותו…

הגמרא אותה ציינו במאמרים האחרונים – על מחלוקת בית הלל ובית שמאי בעניין של "נוח לו לאדם שנברא" וכו’ – הייתכן ללמוד אותה בלי להתחיל את היום עם שעת התבודדות? אין זה אלא משום שלא מבינים את פשט הגמרא כלל, לכן האור שלה נסתר לחלוטין. כשאין משפט יומיומי אי אפשר לגלות את האור הזה.

דוגמא נוספת: אמרו חז"ל, שאם אדם רואה תלמיד חכם שעשה עבירה ביום אין להרהר אחריו, כי בודאי עשה תשובה בלילה.

ואנחנו שואלים: על מי אפשר להגיד שבודאי עשה תשובה? רק על מי שיש לו בכל יום שעת התבודדות וחשבון נפש. מי שבודק את עצמו מה עשה מאתמול ועד היום. וכשרואה שחטא – הוא מיד עושה תשובה. זאת עובדה שמדברת בעד עצמה, רבים למדו את מאמר חז"ל הנ"ל, ולמרות זאת לא קיבלו על עצמם לעשות בכל יום חשבון נפש. הם פשוט לא הבינו את מה שלמדו. ואיך זה יכול להיות? התשובה לכך על פי מה שלמדנו בדברי רבי נחמן הנ"ל – רק אדם שעושה תשובה בכל יום יכול לזכות לתורה שבנגלה.

לכן יש לזכור היטב: כאשר אדם מפשפש וממשמש במעשיו הוא זוכה ליראה. אם עושה זאת כל יום הוא זוכה לְדעת וגם בתורה שבנגלה – להבין פשט הגמרא, אז זוכה לתפילה במסירות נפש, ועל ידי זה זוכה לתורה שבנסתר.

הלומד על מנת להתפלל

אנו מגלים כאן דבר נוסף שמעורר אותנו להתבונן עליו: כתוב כאן שהתורה צריכה להביא את האדם לידי תפילה במסירות נפש. מה קורה במציאות? אדם לומד תורה והוא כבר לא רוצה להתפלל, אלא רק ללמוד. הוא מתפלל מחוסר ברירה, כמו עונש שרוצה להיפטר ממנו. מדוע? משום שלא זכה עדיין כלל לתורה שבנגלה, לכן אין התורה מביאה אותו לידי תפילה במסירות נפש. מהיכן מתחיל הכל? מהעובדה שהוא לא שופט את עצמו בכל יום.

כשלמדתי את התורה הזו לאחרונה, פתאום הבנתי מה שהיה קשה לי ימים ושנים: מדוע אנשים לא חוזרים בתשובה מהגמרא? עכשיו הכל התברר ונעשה מובן. הם לא מפשפשים וממשמשים במעשיהם כל יום, לכן הם לא מצדיקים את קיומם! שהרי בית שמאי ובית הלל לא אמרו שעכשיו, משנברא, ילמד תורה. אלא אמרו: "יפשפש וימשמש". על זה נאמר הפסוק: "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי" – למה אתה לומד תורה אם אתה לא חוזר בתשובה כל יום, לכן לא אתן לך להבין את תורתי, כי מה לך לספר חוקיי ואתה לא עושה תשובה?

מכאן אנו לומדים מסר לחיינו. התורה אינה אוסף סיפורים חלילה. כתוב בזוהר הקדוש, שרבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי זי"ע אומר, שכאשר אדם חושב שהתורה היא ספר סיפורים – תיפח רוחו. כאשר התורה מספרת על מאורע מסוים – זה רק כדי ללמד אותנו ולתת לנו מסר לחיים ולקיום התורה, ולכל התכלית שלנו עלי אדמות.

והמסר הוא לכל אחד ואחד: עליך להרגיל עצמך לעשות תשובה בכל יום ויום מימי חייך, לפשפש ולמשמש במעשיך. בודאי כולם אומרים שזה מה שצריך לעשות, אבל זה רק מן השפה לחוץ. רק אדם שיש לו בכל יום שעת התבודדות יכול לומר שהוא עושה תשובה בכל יום. אדם ללא שעת התבודדות יכול, אמנם, לדבר על התשובה, להרצות ולדרוש דרשות עד אינסוף, אבל בפועל – כדי לחיות חיים של תשובה צריך שעת התבודדות! לא דרשות.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה