אבי געזונט… העיקר הבריאות!

באידיש, אומרים ‘אבי געזונט’ – כל
זמן שאתה בריא. הבוקר, הבנתי שוב
עד כמה זה נכון. בדרך כלל אני לא
מתבכיינת, אבל היום הרגשתי שאני
עומדת להפסיד בקרב…

לפני מספר שעות, התיישבתי לכתוב את המאמר השבועי שלי ל"ברסלב ישראל", ופתאום, זרם של תלונות ובכיות החל למלא את הדף. אוי, האם ריחמתי על עצמי? אולי זה היה החום, אולי הכבדות שתפסה אותי באותם רגעים, ואולי בגלל שהבת שלי לא רצתה ללכת לבית הספר היום, או אולי בגלל שדלת המכונית נסגרה לי על היד?

מה שזה לא יהיה, הייתה זו הפעם הראשונה מזה זמן רב שתסמונת ‘מסכנה שכמותי’ הופיעה במלא הדרה. כל הסימפטומים שהיו בגדר חשודים אומתו: מסכנה שכמותי, אני לא יודעת מה אני עושה בחיים שלי. מסכנה שכמותי, אין לי עוד ילדים. מסכנה שכמותי, המצב הכלכלי לוחץ…

ועוד ‘מסכנה שכמותי’, ועוד ועוד עד שהשם ריחם עלי וזימן לי שיחת טלפון עם חברה.

אני אדם שקוף כמו זכוכית – אם אני שמחה אז כל העולם יודע על זה, ואם אני לא שמחה, שומעים את זה ב’שלום’ הראשון שאני אומרת.

"מה קרה?" היא שאלה אותי. "את נשמעת ב’דאון’".

בדרך כלל אני לא מתבכיינת, באמת. אבל היום, הרגשתי שאני מפסידה את המערכה, והתחלתי להתלונן על כך שאין לי שום מטרה אמיתית בחיים, הרגשתי כל כך חסרת תכלית, לא יודעת מה לעשות עם עצמי וכו’ וכו’ וכו’…

בסופו של דבר, החברה עודדה אותי ואפילו צחקנו קצת על החום הנורא ועל כך שאי אפשר להיות כל היום במיטה מבלי להסתכן בתשישות גדולה יותר. אבל אז, השיחה עלתה על גלים רציניים יותר, והחברה שלי, שסובלת מדלקת פרקים בידיה מלווה בכאבים איומים! אמרה לי שאני צריכה להודות להשם שלפחות על זה שאני בריאה.

ואז עצרתי.

כמו שאמרתי, חברתי סובלת מדלקת פרקים איומה, היא לא יכולה לקלף תפוח אדמה בלי שכאבים חדים ועזים ילוו את הפעולה הפשוטה הזו, כך גם בשטיפת הבית, או אפילו להרים את אחד הילדים שלה. אני עושה את כל זה ואפילו בקלות, תודה לא-ל. ואז, לפתע, הבנתי כמה מגוחכת, עד כדי מבוכה ממש, נשמעתי כשהרגשתי רחמים עצמיים, כשהתלוננתי והתבכיינתי שאין לי מה לעשות בחיים חוץ מלשטוף כלים ואת הרצפה.

לפעמים, קשה לנו, אנשי המערב המלומדים, הטיפוסים הקרייריסטים, להבין שמטלות שגרתיות ויומיומיות כאלה בעלות משמעות, מטרה וחשיבות.

לפעמים, אני ממש נאבקת כדי לראות את התוצאה המיוחלת של כיור נקי מכלים, שיש מסודר ומטבח נקי, בידיעה שכל הבלגאן חוזר על עצמו תוך שעה, או לעמוד שעות במטבח ולהכין מטעמים שתוך חמש דקות נאכלים.

מה הטעם בכל זה? על זה תהיתי באותו בוקר, לפני שחברה שלי התקשרה, והתחלתי להרגיש אומללה ומיואשת שזו כנראה תרומתי לעולם.

אבל אחרי השיחה איתה, הבנתי איזו מתנה עצומה היא להיות מסוגלים לעשות דברים. ברוך השם, אני בריאה ואני יכולה לשטוף את הכלים, לבשל, לאפות, לנקות את הבית, לטפל בילדות, לעבוד, לצאת לקניות בכל יום, והרשימה עוד ארוכה!!!

ברוך השם, יש לי משפחה אוהבת. ברוך השם, אני יכולה להשתמש בכל המים שאני צריכה כדי לעשות שלוש מכונות כביסה בכל יום, או לקנות אוכל שגורם לצלחות להתלכלך.

השם עשה לי ‘בדיקת פרספקטיבה’, והתוצאות הובילו אותי להבין באופן חד משמעי שהסתכלתי על הדברים עם המשקפיים הלא נכונות. באידיש, אומרים ‘אבי געזונט’ – כל זמן שאתה בריא, או כמו שנוהגים לומר כולם ‘העיקר הבריאות… והבוקר, הבנתי שוב עד כמה זה נכון.

אבל מה קורה אם הבריאות לא במיטבה? מה קורה אם המצב הוא כמו של חברתי, שמגלה שהמשימות הכי פשוטות הופכות למשימות קשות וכואבות?

לפני מספר שנים קראתי מאמר על אישה ששרדה את השואה. היא הייתה במחנה ריכוז וכל יום ראתה מעבר לגדר התיל האיומה, כשהיא מלאת געגועים, את הנשים הפולניות… תולות כביסה.

בשבילה, משימה כזו הייתה דבר עצום! בשבילה, זה סימל את היות האדם חופשי, חופשי לחיות חיים ‘נורמאלים’, עם כל המשימות הנורמאליות והשגרתיות שמגדירות אדם חופשי.

היא כתבה, שלאחר שהסתיימה המלחמה והיא ברוך השם שרדה אותה ויצאה לחופש, שכל יום בו זכתה לעשות את המטלות הפשוטות והנפלאות הללו היה זה סימן לכך שהיא אדם חופשי.

תמיד יש על מה לומר להשם ‘תודה רבה לך אבא’. רובנו, לא צריכים להגיע למצב שנאמר ‘אבי געזונט’ – תודה לא-ל, אנחנו בריאים! אנו נושמים בלי מכונת הנשמה, יש לנו את הכוח לצאת מהמיטה ולעשות דברים, אנחנו ברוב הפעמים משוחררים מכאבים פיזיים, אנחנו יכולים לראות, לדבר, לשמוע ולאכול בלי שום קושי – ברוך השם!!!

ואם אני מקבלים אתגר בריאותי, עדיין, יש המון על מה להודות להשם. תודה לך בורא עולם, יש לי בן/בת זוג, ילדים, הורים, קרובים, חברות – וכולם אוהבים אותי ודואגים לי. תודה רבה לך בורא עולם, יש לי פרנסה. תודה רבה לך בורא עולם, יש לי לחם לאכול ובגד ללבוש.

בכל יום יש לכל אחד מאיתנו משהו שעליו הוא יכול וצריך להודות להשם, ולא רק דבר אחד, מי מאיתנו יכול לומר שאין לו אלפי דברים להודות להשם עליהם?!

ואיך אומר הזמר הברסלברי שולי רנד? "ואם המצב הוא וי וי וי, ברוך השם אני נושם וחי…"

השיחה הסתיימה ורצתי מיד להתבודדות, לבקש סליחה מאבא על כך שהתלוננתי והתבכיינתי. על שלא הכרתי טובה באותו בוקר. אני בסך הכל בן אדם, ואפילו ה’טובים לטייס’ בינינו טועים. אז ביקשתי שוב פעם סליחה מהשם על התקפת ‘מסכנה שכמותי’, והודיתי לו על שעזר לי לקבל בחזרה את הראיה הנכונה, את ההסתכלות האמיתית על הדברים עם המשקפיים הנכונות והאמיתיות.

אבי געזונט. אם יש בריאות, יש לנו את כל הברכות. וגם אם לא, חלילה, עדיין, יש לנו המון על מה להודות ולשיר להשם יתברך.