אהבה, אין משהו אחר

מאז שזה קרה – חטא אדם הראשון, על כולנו מוטלת המשימה לתקנו. גם אברהם אבינו, אבי ומייסד האמונה, אינו יוצא מן הכלל ואף הוא נרתם למשימה  – "ויטע אשל בבאר שבע", כלומר שתיקן את הקיצוץ שקצץ אדם הראשון (כפי שאומר הזוהר הקדוש). אדם הראשון פגם וחטא בעץ הדעת ואילו אברהם – בעצם נטיעת העץ שלו, מסמלת את התיקון לכך.

ואם זו דרכו של האב, כך היא דרכם של ילדיו יוצאי חלציו לכל אורך הדורות. כאן גם נעמיק בנקודה יסודית מאוד בחטא הראשון ובתוצאותיו ונבין כיצד אברהם אבינו גילם בישותו את ההיפך הגמור מהפגם והיה נקי לגמרי מכל השפעותיו. לאור זאת, נבין גם מהי העבודה שלנו וכיצד נזכה גם אנחנו להתנקות ממנו.

חטאו של אדם הראשון הוא, כידוע, השורש לכל החטאים. וממילא כאשר משתדלים ללכת בדרכם של ענקי הרוח – הצדיקים לכל אורך הדורות, שהן דרכי התיקון לחטא זה, זוכים לשמירה והצלה מכל סוגי היצרים הרעים, הפגמים והעבירות. תוך כדי העשייה הנפלאה הזו זוכים בדבר נוסף חשוב – מנוע אדיר שדוחף את האדם קדימה בכל החזיתות בעבודה והצמיחה הרוחנית שלו.

"כל אומן שונא את בני אומנותו, מן העץ אכל (הקב"ה) וברא את העולם (ומכיוון שהוא שונא אתכם אסר עליכם לאכול מהעץ)" – אומר רש"י על דבריו המסיתים של הנחש לחוה. 'בורא עולם יודע שכאשר תאכלו מן העץ ייפקחו עיניכם והוא רוצה למנוע זאת מכם' אמר אותו ערמומי, 'לכן הוא ציווה עליכם לא לאכול מן העץ'.

במילים אחרות, הנחש הצליח לתת לחווה את ההרגשה שהקב"ה שונא אותה, ממנה זה עבר לאדם הראשון ומשם לכולנו. זה מה שנקרא זוהמת הנחש – הלכלוך הגדול של כל אדם. הזוהמה היא ההרגשה ההרסנית שהאדם מרגיש שהקב"ה לא אוהב אותו. וגרוע מכך, שונא אותו. זה שורש כל העבירות! ואם רוצים להתחיל לצעוד במסלול של תיקון האדם, ותיקון העולם, אנו חייבים להכניס הכי עמוק לליבנו את הידיעה האמיתית והנכונה היחידה – שבורא עולם אוהב אותנו, את כל אחד מאיתנו, כי כולנו ילדיו!

זו נקודה יסודית בחיינו. בספרי עץ הדעת כתבתי שזו הידיעה הכוללת את כל הידיעות והיא יסוד כל החכמות, והיא השורש החשוב והעמוק וההתחלה של האמונה (להרחבה בנושא אפשר לעיין בספר).

כאשר חסרה אמונה בבורא עולם – שעיקרה הוא האהבה שלו אלינו, אין אמונה. להאמין בבורא ולחשוב שהוא כביכול שוטר או פקח שרק בוחן ומחפש להכשיל אותנו – זאת לא אמונה. מה כן? להאמין שהוא אוהב אותנו כאב את ילדיו. שהוא אוהב אותנו אהבה אינסופית כמו שאנחנו ורוצה כל הזמן בהצלחתנו. וגם אחרי העבירה החמורה ביותר בורא עולם מחייה את האדם, וזה אומר שהוא אוהב אותו, מאמין בו ורוצה שהוא יקום וינסה שנית.

מאמרים נוספים בנושא:

לאהוב את עצמכם בחמש דקות

בבקשה, תאהבו את עצמכם

למדתי לאהוב מחדש
כי שם האלוקים
לאהוב גם את הרחוקים
עסקים עם אלוקים

הוא לא יוצא להפסקת קפה
אלוקים, אפשר שאלה?
להטריד את אלוקים

להרגיש טוב בחמש

אוהבים אתכם בכל מצב

זה הלייק שלך

כיף לקום בבוקר

אהבה, זה מה שצריך
הקב"ה אוהב אותנו

אני נפגש בכל יום עם המון אנשים שבורים ורצוצים מניסיונות ואתגרי החיים שהם חווים, מהחסרונות ומהעבירות שהם עושים ומעוד אינסוף סיבות. ואני יודע שכולם שבורים רק מסיבה אחת בלבד – הם חושבים שהקב"ה לא רוצה אותם, לא אוהב אותם, שונא אותם וכועס עליהם ועוד מחשבות של 'זוהמת הנחש' שמבעבעות בתוכם. אבל טעות נוראה לחשוב כך. שימו את הדברים הבאים בליבכם ולנגד עיניכם, אלה המשפטים האמיתיים והדבר היחיד שבורא עולם רוצה שתחשבו:

הקב"ה אוהב אותי כמו בן/בת יחיד/ה. כמו שאני, מצפה ומחכה לי. הוא שמח בכל תנועה שלי. אז למה בעצם אני צריך לרדוף את עצמי? למה להאשים את עצמי? אל לי להסתכל על הרע של עצמי. הקב"ה לא מסתכל על הרע שלי (ראו ליקוטי מוהר"ן ח"ב, יז – רבי נחמן מברסלב). הקב"ה מתפאר בכל תנועה שלי, מתגאה ומאמין בי, אוהב אותי אהבת עולם, אהבה אינסופית, בלי גבול וקץ ובלי שום אינטרסים! כל רצונו הוא רק להיטיב איתי, שאצליח ושיהיה לי רק טוב. טוב אמיתי ונצחי!

האלף של האמונה – אבא אוהב אותי!

נקודת האהבה של הבורא אלינו היא האלף של האמונה. היא ההתחלה של הכל. בלי זה אי אפשר להתחיל ולעשות שום דבר. כאשר אדם לא מאמין שהקב"ה אוהב אותו – הוא לא יכול לבוא לידי אהבה ויראה. הוא לא יכול לאהוב את עצמו או אי מי מעם ישראל. הוא הופך לאדם מדוכא, עצוב ועצל. לכן אומר רבי נחמן מברסלב – שעיקר נשיכת הנחש היא עצבות ועצלות (ליקוטי מוהר"ן, קפ"ט). זאת, משום שעצבות ועצלות הן תוצאה ישירה של חוסר אמונה באלף של האמונה – אהבה של הבורא אלינו. אם אתם נמצאים אצל מישהו שלא אוהב אתכם, ברור שזה ידכא וישבור אתכם. מיד תרגישו שאתם נסגרים בתוך עצמכם, אין חשק לדבר איתו גם לא לעשות בשבילו שום דבר. לכן מי שלא מאמין שהקב"ה אוהב אותו לא יכול להתפלל, ואם מצליח אז זה נעשה בשפה רפה, הוא לא מסוגל לעשות למען הרוחניות שלו, הוא לא מאמין שהבורא רוצה רק את טובתו. וכן, הוא מלא בזוהמת הנחש.

לעומת זאת, כאשר אדם מרגיש את אהבתו הבורא אליו – הוא מחזיר לו אהבה. הוא אוהב את עצמו, את כל אחד מעם ישראל בלי שום הבדל, הוא הבן של הבורא האוהב והאהוב. הוא מלא באנרגיה חיובית, רץ, קופץ, רוקד ושמח. הוא מלא ברצונות ובאהבה. טוב לו עם עצמו, קל לו להתפלל, לעשות חסד עם הזולת, לחייך, להאיר פנים. לתת מילה ולפרגן. הוא מבקש מהאוהב הגדול ביותר שלו את קרבתו ולהשפיע עליו את כל הטוב שבעולם.

לטעת את אילן האמונה בלב

כזה היה אברהם אבינו – עמוד האמונה, האהבה, הזריזות והמסירות. מהיכן כל זה נבע? מהאהבה. הוא התנקה לגמרי מההרגשה הנוראית הזו שבורא עולם חלילה שונא אותו. הוא היה מלא בהרגשת אינסוף האהבה של בורא לכל נברא. לכן הוא הצליח להתפלל אפילו על אנשי סדום שהיו חלאת המין האנושי. הוא האמין שהקב"ה אוהב אפילו אותם. ועל ידי אמונה זו הוא התמלא בזריזות ומסירות. היה איש שכולו חסד. הרגיש כמה חסדים הקב"ה עושה איתו והעביר את זה לכל אדם. הוא נתן לאנשים לאכול רק כדי שירגישו שהקב"ה אוהב אותם ובדרך זו יגיעו לאמונה. לא דרך הרצאות וסמינרים ולא דרך שכנועים, וחלילה לא בדרך של הפחדה. אלא רק דרך חסד ואהבה. על בסיס כזה יציב ובריא צמחה האמונה של כל העולם.

כל זה מרומז בנטיעת האשל שנטע אברהם אבינו כדי לעשות חסד עם הולכי הדרכים. על פי דברי חז"ל, המובאים בדברי רש"י, "על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלו-ה לכל העולם. אחרי שאוכלים שותים אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו…" ולפי הרשב"ם, היה זה מטע עצים להתבודדות ולתפילה. ושני הפירושים הם פירוש אחד נפלא – על ידי החסד והאהבה וההרגשה שהקב"ה אוהב אותי, מגיעים לאמונה שלמה ועושים תשובה ומאריכים בתפילה.

כל מהלך של התחלה בכל תחום בחיינו – צריך לבוא מתוך הידיעה הזו שבורא עולם אוהב אותנו. לכן מתום האמונה האדירה של אברהם אבינו – שהקב"ה אוהב אותו, התחילו וצמחו עם ישראל, התורה והמצוות.

זמן מתן תורה הוא אחד מציוני הדרך לכך שדבר זה אכן יכול לקרות – שפסקה הזוהמה הזו מעם ישראל והם הפסיקו לחשוב שהקב"ה שונא אותם. הסימן המובהק לכך הייתה האחדות הנפלאה שהייתה ביניהם ערב מתן תורה. כאשר הם הרגישו שבורא עולם אוהב אותם – היה להם קל לאהוב את עצמם ואחד את השני. זו הנקודה הראשונה והיסודית עליה היה ניתן לבנות את האמונה, הנבואה וכל התורה והמצוות. (לאחר חטא העגל, שחזרה הזוהמה, אנו שוב נתקים בביטויים כמו 'בשנאת ה' אותנו' וכן הלאה).

אם אדם לא מאמין שהקב"ה אוהב אותו לא תעזור לו אפילו נבואה ישירה מהבורא, כמו בלעם שאמר לקב"ה "איני חשוב בעיניך" (רש"י, פרשת בלק), ועם כל הנבואה שלו הוא נשאר רשע מרושע ששנא את עצמו ואת עם ישראל בכל ליבו, נפשו ומאודו. לכן הוא גם תמיד דוגמת ההיפך הגמור מאברהם אבינו, כפי שמובא במשנה: "מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע".

חג פורים נקרא "ההתחלה של כל ההתחלות" מדוע? מכיוון שבחג הזה עם ישראל זכו להרגיש את אהבת הבורא אליהם גם בעומק הגלות החשוכה והריחוק הרוחני של עם ישראל, ובנקודה זו של החיים הם קיבלו את התורה שנית מאהבה וזו הייתה ההתחלה של כל שיקום העם בימי הבית השני, צמיחת כל התורה שבעל פה עד ימינו אנו.

תחזרו רק מאהבה!

זה כלל חשוב ויסודי בעניין הצמיחה הרוחנית של האדם, במצוות התשובה. אם אדם לא מאמין באהבה הטהורה הזו הוא תקוע, אינו יכול לצעוד קדימה ברוחניות שלו. הוא כל הזמן בורח מבורא עולם כמו אדם הראשון וקין. אך כשהוא מאמין באהבתו הגדולה של אבא לילדו יחידו, או אז הוא מתבונן – אם הילד שלי היה נופל, כמהי הייתי מרחם עליו ורוצה לעזור לו. כמה תפילות הייתי משקיע בו…. ברור. וכל שכן בורא עולם – כמה הוא מצפה ומחכה ורוצה שנשוב אליו, ואם נעשה את התנועה הכי קטנה ונבוא אליו כמה הוא ישמח וירצה בנו, לעזור לנו ולהשפיע עלינו את כל הטוב. כן, בהחלט אפשר ורצוי לעמוד לפניו, לבקש ולהפציר עד שהוא יושיע אותנו.

האמונה באהבה הענקית והנפלאה הזו היא החיסון הטוב ביותר נגד הייאוש והעצבות, הרדיפה העצמית וכל תחלואי הנפש שחשיבה שלילית כזו מובילה אליהן. היא גם ההתעוררות הגדולה ביותר להיות אנשים זריזים ולהעצים את הרוחניות שלנו עם מסירות נפש. ובעיקר, לחזור מאהבה!

המלך אוהב אתכם. תתחזקו בזה. אתם אהובים ורצויים אצלו בלי גבולות ובלי שום אינטרסים. הוא מכנה את בכל כינוי של חיבה ואהבה. אתם יכולים לחזור אליו מכל מקום ובכל רגע ואחרי כל עבירה. שננו את הדברים האלה וחזרו עליהם בלי סוף, אל תיתנו לשום מחשבה שלילית להשפיע עליכם ועל ליבכם, היא מגיעה רק ממקום אחד – מזוהמת הנחש. וכאשר תחיו באמת את נקודת האהבה של הבורא אליכם תחיו חיי אושר ושמחה, ותגיעו לאמונה שלמה בבורא ולכל הטוב שבעולם – ברוחניות ובגשמיות.

אהבה, אין משהו אחר.