אור בהירות הדרך

על פני שתי הבחורות הצעירות והנחמדות הייתה נהרה אחרת. לא משהו מובן. לא משהו שאפשר לגעת בו. אבל היה שם משהו. בערב, כשהתפניתי לחשוב, פתאום נזכרתי...

2 דק' קריאה

סיגל אהביאל ויסטרייך

פורסם בתאריך 06.04.21

על פני שתי הבחורות הצעירות
והנחמדות הייתה נהרה אחרת. לא
משהו מובן. לא משהו שאפשר
לגעת בו. אבל היה שם משהו.
בערב, כשהתפניתי לחשוב, פתאום
נזכרתי…

היום זכיתי לעשות מצווה מיוחדת – ליווי סבא וסבתא זקנים ומתוקים לשדה תעופה בן גוריון, בדרכם חזרה ללונדון. כשנגמרו לכולנו הנשיקות והחיבוקים, נפנופי הידיים הנרגשות, שמחים וטובי לב פנינו לכיוון היציאה מנתב"ג כשלפתע חולפות על פניי שתי בחורות צעירות ונחמדות, כמו הרבה בחורות נחמדות אחרות שהיו שם, אך על פני שתי אלו הייתה נהרה אחרת. לא משהו מובן. לא משהו שאפשר לגעת בו. אך היה שם משהו.

לפני שגילה ליבי לשכלי שבכוונתי לדבר איתן שמעתי את עצמי שואלת אותן (כשאני מפתיעה את עצמי בעצמי): "אתן נוסעות לאומן?", ובאותה הפתעה ו"מוזרות" הן מחייכות אלי ועונות "כן".

"אוהו", יצאה הקריאה מפי, "אשריכן! זכיתן… מסרו ד"ש". שתי הבנות חייכו, הנהנו בהתלהבות והמשיכו לדרכן.

אח, כמה אני מתגעגעת למקום הקסום הזה. מקום משכן גופו ונשמתו של המופלא מכולם – רבי נחמן מברסלב, רבינו הקדוש.

כשערב היום וכשהתפניתי לחשוב, לפתע נזכרתי. רבינו אמר לתלמידיו "אני רואה את אור בהירות הדרך לאורך כל הדרך כשאתם נוסעים אלי", והבנתי שמה שראיתי על פניהן של שתי הבנות הללו, שנראו כמו כל נוסעת אחרת בנתב"ג בצורתן ובלבושן החיצוני, היה לא פחות מאשר 'אור בהירות הדרך' שנרקם סביבן עם כל פסיעה ופסיעה.

מקום קסום הוא אומן. בלב אוקראינה נטולת האור ישנו לב שלא מפסיק לפעום. את פעימות "ליבו" של הציון הקדוש באומן שומעים קורא בתוך הלבבות. מושך להתקרב אליו וללגום מלא חופניים אור של אמת וחמלה.

כשאנו נוסעים להפגיש את נשמתנו עם נשמת הצדיק יסוד עולם – העיקר הוא לקשר את ליבנו המתגעגע עם ליבו, לב הבשר, של הצדיק – ליצור קשר אמיתי ואישי עם הצדיק. יש לו לצדיק סוד לגלות לכל אחד מאיתנו. סוד שטומן בחובו את כל הקודים של סיבת ירידת נשמתו של כל אחד מאיתנו לעולם הזה, ותפקידנו המיוחד בעולמו, וכן את הדרך כולה כיצד להשיג את כל הטוב הזה המוכן עבורנו.

אכן, תצדקו אם תאמרו – חשוב לומר תיקון הכללי כמה שיותר פעמים עם כמה שיותר כוונה, בעזרת השם. וגם לתת פרוטה לצדקה, להתוודות, להתבודד ולבקש. לומר תהילים וללמוד כמה פרקים מתורת רבינו הקדוש על הציון, כדי ששפתיו ידובבו בקברו. אך אתם רוצים את העיקר? את עיקר העיקרים?

העיקר הוא ליצור קשר אישי עם הצדיק – לב אל לב. לדבר איתו בשפה שלנו. לספר לו כמו לאבא אוהב או חבר קדוש, או בפשטות לשליחו הנאמן של הבורא לקרב אותנו הקטנים אל הקדושה, אל הבורא, ואל נשמתנו באופן המדויק ביותר – לספר לו ה כ ל… לספר כמו שלא סיפרנו מעולם… לבקש כמו שלא ביקשנו מעולם… ולדעת שכל מה שאנו לוחשים בשקט נשמע בקול גדול ובבהירות ומתקבל על "ליבו" של בורא עולם, בזכות הצדיק יסוד עולם.

אתם יודעים למה? כי הוא מכיל הכל. ובגלל שהוא אוהב אותנו בדיוק כמו שאנחנו. אין מי שיודע יותר ממנו את הגעגוע העמוק שבליבנו אל עצמנו ואל הקב"ה. ויותר מהכל – הוא מאמין בנו.

הוא מקשיב באוזניו הטהורות השומעות את הטוב הטמון בכל דברינו – לכל מילה שיוצאת מפינו. ומביט בנו בעיניו הטהורות שרואות את הטוב הטמון בנו, ואשר לא מחמיצות שום כאב וערגה שבליבנו. את כל זה הוא עוטף באהבתו, מגיש לפני כסא הכבוד – ופועל ישועות אצל בורא עולם עבור נשמתנו לנצח נצחים.

אשרינו שזכינו לנסוע לצדיק קדוש ורחמן שכזה.

* * *
הצטרפו עכשיו לנסיעות מלאות בחוויות רוחניות אל עיר הגעגועים. לפרטים לחצו כאן

(באדיבות סיהרא פורטל נשים מבית לב הדברים)

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה