אור הנשמה

‘אתה לא אובייקטיבי’, אמר לעצמו,
‘אתה בכלל לא מכיר את הצד השני,
אתה חייב לבדוק ולטעום ממנו לפני
שתחליט על המשך הדרך’.

יוסי, צוללן מנוסה, עבר במהלך צלילותיו שתי תאונות. פעם נלכד במערה תת-ימית בחוף סיני עם שני צוללנים נוספים. הם לא מצאו את הדרך החוצה והחמצן אזל להם. ברגע האחרון בקעה מליבו קריאה לריבונו של עולם שיציל אותם, ובאורח פלא מצאו את פתח המערה והצליחו להינצל. לאחר מכן עבר פריצת דיסק קשה ביותר בעת צלילה באילת. הוא נחלץ, והיה מושבת כמה חודשים בביתו.

האיתות הראשון לא גרם אצלו לתפנית. כעת הגיע השני. יוסי החל לפתוח ספרי יהדות שהשיג, לברר ולחקור את האמת. בלילות, כאשר לא הצליח להירדם, קרא את סיפורי הבעל-שם-טוב. אך עדיין הכל היה אצלו מעורפל. הוא התלבט, ישב על הגדר, ולא ידע מה עליו לעשות. אחד ממכריו הבחין בתהיותיו והציע לו לצאת עם משפחתו לסמינר של "ערכים" כדי לסדר את הראש. יוסי חשב בינו לבין עצמו: ‘אינך אובייקטיבי, אינך מכיר כלל את הצד השני, אתה חייב לבדוק ולטעום ממנו לפני שתחליט על המשך הדרך’.

כאשר הודיע לבני משפחתו, על רצונו לנסוע עימם לסמינר ליהדות, התנגדו בתוקף כולם: "מה?! אתה רוצה להחזיר אותנו בתשובה?!"

"לא, אני בסך הכל רוצה לצאת לנופש בן חמישה ימים כדי לסדר לעצמי את הראש, יש הרצאות, יש שיחות מעניינות… מי שירצה ישמע ומי שלא, יכול מצדי ללכת לבריכה המחוממת… אני פשוט לא רגוע וחייב לראות מה העניינים… אין לכם מה לפחד, הבטיחו לי שיהיו שם משפחות לא דתיות שמתלבשות ומתנהגות בדיוק כמונו…"

בסופו של דבר נסעה כל המשפחה לבית-מלון בנתניה. כאשר הגיעו, נבהלו לראות קבוצת אנשים לבושי שחורים, מעונבים וחבושים במגבעת. ‘אוי ואבוי, הגענו לבני-ברק…’ לאחר מכן הגיעו המתארחים הלא דתיים שהרגיעו מעט את בני המשפחה. בכל אופן החליטו בני המשפחה ביניהם, שאם לא ירגישו בנוח יצאו באמצע הסמינר.

במהלך הנופש הושמעו הרצאות מעניינות, מרשימות, עם שאלות ותשובות מרתקות. האורחים, כולל בני משפחתו של יוסי, התלהבו לגלות את אוצרות היהדות, אבל דווקא יוסי נותר אדיש. הכל חלף ליד אוזניו. דבר לא נכנס לליבו. ‘איך יתכן? כאשר הייתי בבית, הרגשתי יותר מחוזק’, אמר לעצמו, ‘ודווקא כאן, עם שלל ההרצאות המרתקות, איני מרגיש כלום?…’

האורחים החלו לקבל במשך הסמינר עול מלכות שמים, ציציות התגלו פה ושם, כיפות בצבצו על ראשי הגברים והילדים, מטפחות הונחו ברישול על ראשי כמה נשים, ואילו אצל יוסי לא חל דבר. הוא נסגר לגמרי. בשבת אפילו עישן כהרגלו.

בסיום הסמינר, במוצאי שבת, בנר שמיני של חנוכה, התקיים סימפוזיון מסכם. יוסי הרגיש שאינו מעוניין להישאר והציע לאשתו שיחזרו לביתם לפני כן. כעת התהפכו היוצרות ואשתו טענה כנגדו: "אני מתפלאת עליך, אתה הבאת אותנו לכאן ודווקא אתה רוצה לברוח לפני הסוף… לי יש כבר חשק לשמור תורה ומצוות, ואתה לגמרי בחוץ…"

יוסי יצא למרפסת הרחבה מחוץ לאולם הכינוסים, תחת כיפת השמים, נשא את עיניו בצער למרום החשוך, המעונן ברובו וזרוע בכוכבים ספורים, ואמר בלב נשבר: "ריבונו של עולם, באתי להמשיך בדרך שכבר נפתחה לי, באתי במטרה להתחזק, למה נסתם אצלי הכל? למה נכנסתי לחושך גמור?… תאיר לי קצת, תן לי להבין מה קורה פה…"

כאשר חזר לאולם פנה אליו אחד המארגנים ואמר לו: "תתכונן… עוד מעט אתה עולה על הבמה…". "אני עולה על הבמה?! מצטער, אין לי מה להגיד!" השיב יוסי. "אתה איש צלילה, נכון? בטח יש לך משהו מיוחד לספר לנו…" השיב האמרגן. "תשמע ידידי", פנה אליו יוסי, "חבל לך על הזמן. תעשה לי טובה, תחפש לך אנשים אחרים ותשאיר אותי בצד…". המארגן המשיך להפציר ביוסי, אך לשווא.

לקראת סיום הסימפוזיון, עלה על הבמה זוג צעיר שהשתתף בסמינר. האישה הייתה מוגבלת בהליכתה ובכל ההרצאות דאגו להביא לה כורסא. ניכר שעברה תאונה כלשהי. כאשר עלתה, החלה לספר את סיפורה.

הם התגוררו לא מכבר בפתח-תקווה עם שני ילדיהם הקטנים, כשהם רחוקים לגמרי מהיהדות. יום אחד הגיע הבעל והודיע לאשתו חגיגית: "מהיום אני רוצה לשמור שבת!". "מה שבת?! איזה שבת?! על מה אתה מדבר?!…" רטנה האישה. הבעל לא הבין מנין הגיעה אליו ההתעוררות לשמור שבת, כלומר לקדש על היין, לא לנסוע ולא להדליק אש. החלו ביניהם מריבות וויכוחים בלתי פוסקים וחייהם עלו על שרטון. האישה התוודתה שהיא מהטיפוסים שעושים דווקא, להכעיס, וכאשר בעלה קידש בשבת היא הכינה בכוונה פרוסה ובה נקניק עם גבינה צהובה, או שהדליקה את הטלוויזיה בקולי קולות. לא עזר דבר, היא נותרה בשלה והוא בשלו.

בניסיון אחרון לאחות את הקרע הנפער, הסכימה לנסוע לסמינר של "ערכים", ואז להחליט לאן מועדות פניהם. הם השאירו את ילדיהם אצל הסבא והסבתא ויצאו לדרך. במשך הסמינר המתח החריף מצד האישה. ואז, בשבת אחר הצהריים, היא החליטה לנסוע מיד, בעיצומה של השבת. הבעל ניסה להפציר בה: "חבל, בעוד שעתיים יוצאת השבת. בואי נחכה קצת ואז ניסע". אך האישה בשלה: "אנחנו נוסעים ברגע הזה! אם אתה לא בא אתי, אנחנו נפרדים לגמרי!". הבעל התלבט, וכשראה שהיא נחושה, אמר לה: "טוב, אסע איתך, אבל האחריות נופלת עלייך!". "לא אכפת לי כלום… אנחנו נוסעים עכשיו!" אמרה לו. הם סגרו את החשבון עם פקידי המלון, ארזו את ציודם, עלו לרכבם ויצאו לדרך כשהבעל נוהג.

האישה המשיכה לספר כשהיא ממררת בבכי: בצומת הקנטרי-קלאב נסע רכב פיז’ו מסחרי במהירות של למעלה ממאה קמ"ש, נכנס ברכבנו וריסק אותו לגמרי…

דמעות זלגו מעיניו של יוסי, שהיה אטום עד כה לכל המתרחש בסמינר. האישה הפסיקה לדבר ובעלה המשיך לספר כי הוא נזרק מהרכב, כאילו שיד נעלמת שלפה אותו ברגע האחרון, ומצא את עצמו עומד בחוץ עם בגדי השבת כשהוא נקי ומצוחצח…

למקום הגיעו ניידת משטרה ואמבולנס. "איפה הנהג?", צעק השוטר. "אני הנהג!", השיב הבעל. "לא יכול להיות!" קרא השוטר בתדהמה כשהתבונן ברכב ההפוך והמעוך. "כן", המשיך הבעל לספר, "אני הנהג. אשתי נמצאת באוטו. תחלצו אותה מהר!"

למקום הוזמן רכב מכבי-אש כדי לבצע את פעולת החילוץ. הכבאים ירדו והחלו לנסר את הרכב כדי לחלץ את האישה הלכודה והפצועה קשה. לאחר מכן הבהילו אותה לבית-החולים כדי לעבור סדרות ניתוחים. היא עברה את כל הניתוחים בעודה מחוברת לכל מיני מכשירים חשמליים ואינפוזיות. היא סבלה כאבי תופת וקיבלה סמי הרדמה, שבקושי שיככו את כאביה. כך עברו כמה חודשי סבל בבית-החולים.

בעוד בני הזוג מספרים את סיפורם, התרגשותו של יוסי הלכה וגברה. הוא לא היה מסוגל לעצור בעד שטף דמעותיו.

האישה נרגעה מבכייה והמשיכה לספר כי ביום ששי אחד, קצת לפני כניסת שבת, הייתה כואבת כולה וממתינה לניתוח נוסף שאמור היה להיערך ביום ראשון הקרוב. והנה, לחדרה נכנס אדם מזוקן והדור פנים: "למה את בוכה, בתי? עוד מעט שבת ואסור לבכות בשבת…", האישה סיפרה לקהל המרותק כי היה לה רצון עז לספר לאותו אדם כל מה שעבר עליה, אך לא הייתה מסוגלת להוציא הגה מפיה. היא הביטה עמוק בעיניו ובמבטה המיוסר ביטאה הכל. הוא אמר לה ברוֹך: "בתי, בעזרת השם תחלימי וגם תשמרי שבת!"

החנוכייה הגדולה והמלאה בשמונה נרות ושמש, שניצבה ליד החלון הרחב, הפיצה את אורה כלפי החוץ החשוך. האישה בכתה על הבמה ויוסי בכה עימה מתוך הקהל. הוא לא הבין מה קורה לו. מעולם לא התרגש כך. לפתע הכל נפתח עם הדמעות, כל הסמינר חדר בבת אחת לראשו, כל ההרצאות נכנסו לתודעתו והאירו את נשמתו מבפנים. לפתע קלט יוסי שהוא בעל תשובה שניצב במקום שצדיקים גמורים לא עומדים בו. וכאשר נפתח מלמטה, ממעמקים, מעומק הים, מעומק הלב והאמונה, אזי נפתחים ממעל כל מעיינות הישועה. ואז, כאשר היה ליבו פתוח כאולם, שמע לפתע את קול המנחה מכריז:

"וכעת יבוא יוסי הצוללן לספר את סיפורו…"

* * *
יצירת קשר לסיפור תשובה – odedmiz@actcom.co.il
(מתוך הספר אור חוזר 1)