אור השבת

יש כאלה שעושים הפגנות כדי למנוע
חילול שבת, אבל זה בזבוז זמן. כי הדבר
הכי טוב לעשות הוא לתת לכל טעימה
מהאור הגדול של השבת.
 
 
בביתו של החוזה מלובלין שררה עניות גדולה. עד שביום שישי אחד זה אפילו הגיע לכך שגם כסף לקנות נרות לכבוד שבת לא נותר לרבנית. היא המתינה והמתינה, וכשראתה ששבת קרבה, יצאה מהבית. היא פסעה לעבר השביל הקדמי כשדמעות זולגות על פניה, היא לא יכלה לשאת את המחשבה שלא תוכל להדליק נרות שבת. ולפתע, מרחוק דהרה עגלה מפוארת רתומה לשישה סוסים. נראה היה שהיא שייכת לאדם בעל אמצעים. העגלה שעטה במורד הרחוב עד שהגיעה סמוך אל הרבנית. מתוכה הציץ ראשו של אדם שהיה נראה גס ביותר, הוא הבחין ברבנית הבוכה ועצר באחת את הסוסים.
 
"סליחה, האם אפשר לעזור לך?" שאל בקול נמוך, והיא השיבה: "אני רואה שאתה אדם אמיד ואולי תצחק לבקשתי, אבל אני צריכה שתי פרוטות בלבד כדי לקנות נרות לשבת".
 
"שתי פרוטות?" הוא המהם "הנה לך גברתי!" הוא הושיט לה את הכסף.
 
עיני הרבנית אורו והיא פנתה לעברו בברכה: "יהי רצון שבזכות המצווה העצומה הזו שעשית, האור של שבת קודש ושל גן עדן יאיר לך לעולם!". האיש הניד בראשו, ספק הבין את המשמעות, וסיכויים גבוהים יותר שלא. הוא עלה על העגלה והמשיך הלאה.
 
הרבנית מיהרה לקנות נרות וחזרה לביתה מאושרת. בעלה הרב כבר יצא מהבית לעבר בית הכנסת, לתפילת מנחה של ערב שבת. לפתע נראה היה כאחוז שרעפים, ראשו שוטט בשמי רום והוא הבחין במבוכה גדולה. בית דין של מעלה אינו יודע כיצד לנהוג, הוא שאל אותם מה אירע והם השיבו: "אותך, החוזה מלובלין אנו מכירים ולברכות שאתה מעניק לאנשים שלא מגיע להם אנו מורגלים. אבל עכשיו אשתך עשתה זאת אף היא. היא ברכה בן אדם גס ביותר שיזכה לאור של שבת, ומה נעשה?". השיב להם ה'חוזה': "אתם יודעים מה? תנו לי את האדם הגס הזה לחצי שעה. הוא נראה גס רק בגלל שעדיין לא טעם מאור השבת, תנו לי אפשרות של חצי שעה ונראה מה יהיה".
 
אותו איש מיהר לדרכו, כשלפתע ירד עליו מן השמים אור מיוחד ונשגב, אור של שבת. הוא החל לבכות: "ריבונו של עולם, האם אינני יהודי?! מדוע אני מבזבז כך את כל חיי בהבלים? אני חייב להגיע לבית הזה, של אותה אישה שנתתי לה כסף לנרות". וכך הוא שם פעמיו לעבר הבית, ואת השבת עשה אצל החוזה מלובלין. את ההמשך מספרים חסידים, שאותו אדם הפך לאחד מגדולי תלמידיו של ה"חוזה" ונהיה יהודי צדיק וקדוש!
 
אם אנחנו רואים יהודי גס, אטום ורחוק, ניתן לו לטעום מאורה של שבת, נשים בידו אבוקה מקרבת זו, שאין מחמם ממנה, מהשבת שהיא האות והברית בין הקב"ה לבניו, עם ישראל.
 
יש כאלה שעושים הפגנות כדי למנוע חילול שבת, אבל זהו בזבוז זמן מפני שהדבר הנכון שעלינו לעשות, והוא שיעזור הרבה יותר, זה לתת טעימה מהעונג, מהנחת והאור הגדול של שבת, להכניס אותו עמוק ללבבות של הנוער, הילדים ושל כל עם ישראל, ובעזרת השם, כך נזכה ליום שכולו שבת.
 
חצק'לה, לכבוד שבת
 
בעיירה אושוויצין, שנודעת היום בשמה אושוויץ, גר סבל אחד. יהודי פשוט הוא היה, חצק'ל שמו. תפקידו היה לעמוד בשוק וכל פעם שמישהו היה זקוק לעזרה, הוא היה קורא לו שיסחב בשבילו את השקיות. זו הייתה פרנסתו.
 
לאותו חצק'ל היה עניין מיוחד! על כל דבר שסחב ממקום למקום היה מכוון ואומר: "לכבוד שבת קודש!" כך היה כשביקשה ממנו גברת אחת לשאת בשבילה שק תפוחי אדמה לביתה. היה זה ביום שני, אך זה לא הפריע לו לשאול אותה האם יישאר מתפוחי האדמה גם לשבת. וכשהיא ענתה לו שאכן, בודאי יישאר, הוא הרים בפנים קורנות את השק ונשא אותו ברגליים קלות לביתה כשהוא אומר: "לכבוד שבת קודש!" כך היה בכל פעם שהתבקש לסחוב דבר מה. לכן דבק בו הכינוי: "חצקל'ה, לכבוד שבת". אנשים חשבו שהוא לא נורמאלי ולכן גם התייחסו אליו בהתאם.
 
פעם אחת הגיע לשהות באותה עיירה האדמו"ר מקשאנוב. הוא התפלל בבית הכנסת המרכזי של אושוויצין ובסוף התפילה כולם ניגשו לאחל לו "שבת שלום". רק חצק'ל נשאר בצד. הוא היה בטוח שאינו ראוי להתקרב לרבי. הוא לא היה טיפש וידע טוב מאוד מה כולם חושבים עליו, וכך היה עד שכולם הלכו לביתם. אז קרא לו הרבי ושאל: "מי אתה יהודי יקר?"
 
"שמי חצק'ל ואני עובד כסבל כאן בעיירה. גדלתי ללא אב ואם. כמעט שאיני יודע להתפלל משום שלאף אחד לא היה זמן כדי ללמד אותי. ש לי אישה וילדים, ובכדי לפרנסם אני סוחב דברים ממקום למקום".
 
הרבי, שאחז בידו, שאל: "האם יש לך עוד שם, חצקל'ה".
 
חצק'ל השפיל עיניו מבושה והשיב: "אכן! בעיירה כאן מכנים אותי 'חצקל'ה לכבוד שבת', משום שאני נוהג לשיר מילים אלו בכל פעם שאני סוחב דברים שאני בטוח שהם יהיו לכבוד שבת".
 
"חצקל'ה היקר! על מה אתה חושב כשאתה שר לכבוד שבת קודש?"
 
חצק'ל התבייש, אך אזר אומץ וענה: "רבי קדוש, כשאני שר את המילים הללו, כך אני אומר בליבי: 'ריבונו של עולם, יודע אני שאתה בראת שמים וארץ! אני יודע את ההתחלה: אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב, השבטים, משה ואהרן, בית המקדש וכל משרתי עליון. אבל, ריבונו של עולם, איני יודע מה יהיה בסופו של דבר, מתי נחזור לירושלים? מתי תבנה את בית המקדש? ומתי ישובו אליך כולם? מתי יגיע יום השבת האמיתי, שבת מנוחה לאחר כל הגלות הקשה?"
 
הרבי הסתכל לתוך עיניו של חצק'ל ואמר: "לו עם ישראל היו יודעים שכל מה שקורה להם, כל הסבל והצרות, זה לכבוד שבת, לכבוד השבת הגדולה, יום שכולו שבת, משיח היה כבר בא לגאול אותנו!"
 
יהי רצון שנזכה להאיר בליבנו ובלב כל אחד מעם ישראל את אור השבת הקדושה והימים הטובים, ובזכות זה נזכה לקרב את הגאולה, עוד השנה, אמן!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"