אורות גבוהים

להתעופף באוויר. מי לא רוצה? הכי כיף.

למה? כי זה בלי הרבה מחויבויות ובלי לחץ. מה שיהיה, יהיה.

אצל חוזרים בתשובה רבים המצב הזה די נפוץ. מקבלים את האורות הגבוהים שתודה לא-ל עזרו לחזור בתשובה, אבל מה אחר כך? מתי הנחיתה? אם כל יום הולכים לקברות צדיקים, מזניחים את הבית… אז מה עם אוכל לילדים ובית מסודר ונקי? בגדים נקיים? ומה עם השעון? אולי גם אותו לזרוק? כי למה צריך, הוא גם בין כה וכה רק מפריע לרחף…  

ומה רבי נחמן מברסלב אומר על זה? (ליקוטי מוהר"ן תורה מ"ט):

"כי קודם הבריאה היה אור הקדוש ברוך הוא אין סוף, ורצה הקדוש ברוך הוא שיתגלה מלכותו, ואין מלך בלא עם, והוצרך לברוא בני אדם שיקבלו על מלכותו".

הקב"ה לא היה חייב לברוא את העולם הזה. יש לו מלאכים ושרפים וחיות ואופני קודש – כולם שרים באלפי קולות וניגודים לקב"ה, ואם היינו שומעים את השירה הזו נשמתנו הייתה פורחת מרוב תענוג.  אבל מה, הקב"ה רצה שתתגלה מלכותו ולשם כך היה צריך לברוא עם. ככה השם רצה. לכן הוא ברא אותנו, בשר ודם ואת כל העולם הזה – עם הבישולים, עם הכביסות, עם עול הפרנסה, עם עול התורה והמצוות וכל מה שמעיק לכם על הנפש.

פה. דווקא פה בארץ. וזו העבודה – בארץ, לא בשמים. ומהארץ להעלות את העבודה לשמיים, אל בורא עולם.

"..והתגלות מלכותו אי אפשר להשיג אלא על ידי המידות, שעל ידי המידות משיגין אלוקותו, ויודעין שיש אדון מושל ומנהיג".

על ידי המידות אפשר לגלות את מלכותו של בורא עולם. והמידות הן פה בארץ – בין אדם לחברו, בין אישה לבעלה, בין אמא לילדיה. כן, גם בטרדות היומיום. פה מתגלות המידות רק דרך הקושי.

"..וצמצם את האור אין סוף לצדדין, ונשאר חלל פנוי. ובתוך החלל הפנוי ברא העולמות (כמבאר ב"עץ חיים" בתחילתו בהיכל א' ענף ג'), והן הן מידותיו".

הקב"ה צמצם את האור וברא עולמות, את העולם שלנו בתוך החלל הפנוי שנוצר, במקום שכביכול אין אור. יותר נכון, במקום שהאור בהסתרה. ומתוך ההסתרה הזו אנו צריכים לגלות את האור. זו מלכותו של הקב"ה.

מאמרים נוספים בנושא:

בלון המחשבות

נעים מאוד, היצר הטוב

בוקר טוב, כאן הקדוש-ברוך-הוא

חיידקים טובים

קפה עם מלאכים

המלאך המובטל

רק מילה אחת!

הכלים שאלוקים נתן לי

בוקר לא רע, אחרי הכל

 "..כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי, אי אפשר להתגלות מהמידות. כי אור להביותו הוא עד אין סוף, היינו אין סוף ואין תכלית לתשוקתו".

אנחנו רוצים להגיע גבוה גבוה. מעלה מעלה. רק אורות תפילות. בלי זמן, בלי שעון, וכמה שיותר להדבק למעלה. אבל רגע! זה לא מה שרוצים מאיתנו!

"… וצריך לצמצם ההתלהבות, כדי שיישאר בלב חלל, כמו שכתוב (תהלים ק"ט): "וליבי חלל בקרבי"".

כלומר, צריך לצמצמם את התלהבות הלב, להכין כלים לאורות. כי אורות גבוהים בלי כלים מביאים לשבירה. ומהם הכלים? גבולות, קיום הלכות, לימוד תורה, עבודה על המידות, ובעצם, כל מה שעובר דרך העבודה בעולם הזה ומטרתו לשם שמים. כך גם עמידה בזמנים, לבוש נקי והולם, אוכל בריא, ארוחות מסודרות ותפילות בזמן. ולמי שיש ילדים, לדאוג שיהיה להם סדר יום, שעות שינה וקימה קבועות, אוכל חם ועוד.

"ועל ידי הצמצום של ההתלהבות, יוכל לבוא להתגלות מהמידות, היינו לעבוד את השם יתברך בהדרגה ובמידה".

אם נצמצם את התלהבות הלב, נתחיל לעבוד על המידות ואז נוכל לעבוד את בורא עולם בהדרגה ובמידה, לחבר שמים וארץ.

"..ומחשבות טובות שבלב, הן יצרין טבין. שעל ידן נתגלין פעולות ומידות טובות, והיינו יצירה לטב… נמצא כשאדם חושב מחשבות טובות בליבו איך לעבוד את השם יתברך, בזה נעשה ליבו בבחינת: "צור לבבי", ובבחינת: "וליבי חלל בקרבי", שבתוך החלל יתגלו פעולותיו. ועל ידי פעולותיו ומידותיו הטובים, יתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמים שלמה".

ואיך מתגלית העבודה על המידות? באמצעות היצר הטוב. באמצעות מחשבות טובות. ובזה שאנחנו מכוונים כל פעולה בעולם הזה לשם שמים, לכבוד השם יתברך. כן, זה גם בכביסות, בעבודה לשם פרנסה, בלנקות את הבית ולעמול בתורה. הכל לכוון לשם שמים.

ואז, נגלה שאנחנו מקבלים עול מלכות שמים שלמה דרך החומר, דרך העולם הזה.