איזה עץ אתה?

אתה רואה אנשים כאלה, עצי השדה, שלפני שעה עדיין עמדו זקופים וגאים, מסתכלים על העולם מצמרתם המקיפה ואינם שומעים את רחש העולם שלרגליהם...

3 דק' קריאה

הרב יוסף ברוק

פורסם בתאריך 06.04.21

6 תגובות

כי האדם עץ השדה.

זה ודאי.

השאלה היא: איזה עץ?

האם עץ ארז שבאה רוח סערה ועוקרתו ומשליכתו על פניו, או קנה סוף הנוטה את שכמו לסבול כל רוח, מתכופף ומודה להקב"ה שגבו מוכן להתכופף?

האם הוא עץ שכל רוח מטה אותו לאותו צד, עיניו כלפי מטה לראות את העשבים הגדלים למרגלותיו, או סנה המודה להקב"ה על כל סנטימטר של עץ שהעניק לו במתנה?

האם הוא עץ שכל רוח מטה אותו לצד שהיא נושבת, וכאשר נחה הרוח, הוא חוזר למצבו הקודם?

איזה עץ הוא האדם?

עולם המדברים מלא עצים אנשים עקורים, שהרוח עקרתם והשליכתם על פניהם, והם שוכבים בחוצות מבלי שמישהו ישים לב להם, ולאט לאט מתייבשים השורשים, והם הולכים ובטלים מן העולם והופכים לעצי הסקה.

וראו, כיצד כל אדם מסיק בהם את תנורו.

אתה רואה אנשים כאלה, עצי השדה, שלפני שעה עדיין עמדו זקופים וגאים, מסתכלים על העולם מצמרתם המקיפה ואינם שומעים את רחש העולם שלרגליהם, והם רואים עצמם נבדלים מכל העולם, וכל מה שקורה למטה מעשרה טפחים אינו מעניינם, והשיחות מתנהלות בין צמרת לצמרת. אפשר שגם הגזע אינו מורשה לשמוע על השיחות המתנהלות למעלה. וכעבור שעה, התכופף העץ מחמת איזו רוח ומנשק את העפר שלמרגלותיו, וכעבור שעה נוספת הוא מתכופף לצד השני, כאשר באה הרוח מהצד השני ומשוחח עם העפר שלרגליו מצידו השני.

והרוח מצטחקת.

איכה התכופף הארז הזה, היכן גאוותו והיכן צמרתו?

כמה אנשים מתפרנסים על הכפיפות, על כך שהם יודעים לאיזה צד יש להתכופף בשעה המתאימה, באיזה צד שהרוח נושבת, אנשים אלה מרגישים כבר יומיים לפני כן כי סערה עומדת להתחולל, והם מקדימים ומרכינים את ראשם בפניה, וכאשר היא מגיעה בזעם וחרון אף, הוא מקבל אותה בכפיפת קומה ובקידה, והיא יודעת, הסערה, כי אין כאן במי להלום.

וכשוך הסערה, מתיישר שוב האדם הזה ומחייך חיוך של הנאה: התגברתי על המכשול, כי חכמתי עמדה לי…

וכך עוברים עליהם החיים, וכך עוברים עליהם פגעי הזמן, והם אף פעם אינם נפגעים. לכל היותר הולמים ענפיהם בעצים האחרים שאינם יודעים להתכופף, כאשר הם, המתכופפים, נוטים לארץ.

איזה סוג של עץ אתה?

האם עץ מהגוני העומד ביופיו ובשלמותו ימים רבים, אינו נכנע לתכתיבים ביתיים, אינו נכנע לכל תולעת ואינו מתפורר פתאום…

או עץ אלון פשוט, שאינו סובל לא קור ולא גשם, היודע להתגאות כשהוא נטוע עמוק באדמתו, ומשנעקר משם הוא מאבד את השליטה על עצמו, מתקמט, מאבד את פרצופו ואחרי כמה שנות חיים של ניוון מתפורר.

האם ידוע לך ייעודך?

רהיט של כבוד, שולחן מלכים, במה של נואמים ודרשנים, כינור בידו של אומן מפורסם, גילופים מצטעצעים בחלונות ראווה של חנויות מובחרות.

או מלונה לכלבים, דיור לבהמות, גדר שבין חצר לבין הרחוב, המתכופפת בעודה צעירה, הכורעת תחת נטל היושבים עליה.

אולי ספסל בודד בפינת הגן העירוני, משתחק מישיבה של בטלנים ויושבי קרנות, הנתחב בין עצים ומסתיר את פניו בעלי השלכת. "פוי", אומר האדם המבקש להתיישב עליו, "איזה לכלוך!"

או, ארון קודש בבית כנסת צנוע, החובק את העיירה על צרותיה ועל אנחותיה, השומע את הבכי המוסתר עדיין בפנים הלב של המתפלל לידו, עץ שהתעלה והתקדש והפך למרכז הכמיהה של אלפי איש. אלה המבקשים מפלט כאשר מחביאים את ראשם בפרוכת שעל גביו.

וכשהוא נזכר בעברו והנה אין לו כלל במה להתפאר. עץ היה, בעילום שם גדל בין אלפי עצים כמוהו, אף אחד לא העיף בו עין מעולם, שנים על גבי שנים עמד נטול הבעה, רק למד לקוד לעבר הרוח, לשוחח מפעם לפעם עם שניים שלושה מחבריו הסמוכים לו, אחר כך למד להתפלל תפילה מיוחדת לעצי היער, אחר כך כשגדל יותר, למד להתבונן בשמים ולקבל את הרעפת הגשם בברכה.

וכשנטלו אותו משם, התאנח מרה. הוא לא חלם שיגיע ביום מן הימים למקום מכובד כזה.

והרי הוא עומד בבית הכנסת הצנוע, וכולם קדים לו, והוא סופר את הפסיעות של האנשים הנכנסים לבית הכנסת בדחילו ורחימו, והוא כולו מרטיט כשהוא יודע שעיני כולם נשואות אליו.