איך גומלים אותם מזה?
איך גומלים את הילדים מהשמיכה או החיתול שנראים כמו סמרטוט, מהדובי המרופט או המוצץ הישן? שירה בן דור עם טיפים שיעשו לכם את הגמילה קלה ומהנה.
אתם מתכוננים לצאת לחופשה, ביקור אצל המשפחה/חברים, או סתם טיול בשכונה, עם הילד, אבל אתם לא מעיזים להוציא את כפות רגליכם מפתח הדלת בלי החפץ שהילד שלכם קשור אליו בכל נימי נשמתו – המוצץ הישן, הדובי או השמיכה שכבר נראית כמו סמרטוט שחלף זמנו מן העולם.
לא תמצאו זוג הורים אחד על הגלובוס שלא מכיר את התופעה הזו, עם כל הטונים הבכייניים שמתלווים אליה, תחושת התסכול, הבושה ואי הנעימות, כשהיד כל הזמן על הדופק והעין על החפץ האהוב העל הילד, שמא ילך לאיבוד ואתם לא תדעו מה לעשות עם עצמכם.
החלום המתוק של "זהו, חמוד שלי, היום אנחנו זורקים את המוצץ/דובי/שמיכה לים" הוא משאת נפשם של הורים רבים. בהתחלה זה לא כל כך מפריע, אבל כשהחפץ מתחיל לאבד צורה, שהילד כבר גדל, כשזה כבר מרגיש מאוד לא נעים ונוח להסתובב עם שמיכה או חיתול בלויים ביד של הזאטוט כשאתם מטיילים ברחוב או בקניון – זה כבר סיפור אחר. זה כבר עניין של גמילה.
מאמרים נוספים בנושא:
אמא, קצת קשה לי
החלום של כל אמא ואחות טיפת חלב
אהבה, התרופה להכל!
הם רק רוצים לחיות
בשונה ממבוגרים, שמבינים את הנזקים העצומים שיש בהרגלים הרעים מהם הם צריכים להיגמל, אצל ילדים זה שונה. לילדים אין את ההבנה הזו. הצורך לשנות את ההרגלים שלהם זה משהו שנוחת עליהם מלמעלה – רצון ההורים. בנקודה זו ההורים מתבקשים לגלות סבלנות, להבין את "התמרדותו" של הילד, לדעת לפנות אליו בהתאם לרמתו השכלית והרגשית, להסביר למה הוא צריך להיפרד מהדובי או השמיכה המרופטים, תוך שימת דגש על למה זה כדאי ('זה לא יפה', 'החברים יצחקו עליך' ועוד).
כמובן, וקודם לכל, יש לתת את הדעת על בשלותם הגופנית והנפשית של הילדים לתהליך הפרידה מהחפץ האהוב עליהם. אי אפשר לדרוש מילדים דברים שהם לא מסוגלים לעמוד בהם. כמובן שאין להפעיל עליהם לחץ שיכול לגרום לנזקים עתידיים, שלא פעם גם בלתי הפיכים.
הרב שלמה וולבה ע"ה, בספרו "עלי שור" אומר בעניין זה: "דע, כל תביעה שלא לפי גיל הילד עלולה להכות פצע נפשי בליבו הרך. פצע, העתיד להשפיע באופן מדאיג על התפתחותו ואופיו בצורת פחדים, עצבנות וחוסר עצמאות בגיל שדרושה עצמאות".
"אני כבר ילד גדול" תשמעו לא פעם מהקטנטנים, אבל זו לא סיבה לקפוץ על המשפט הזה כמוצאי שלל ולהתחיל לדחוף רכבת שלמה. את המהלך הזה עושים לאט אבל בטוח, ברוגע ובשלווה, ועם המון המון חוש הומור!
ואל תשכחו, תמיכה ועידוד פלוס פרס קטן על הצעדים הגדולים שהקטנים המתוקים שלכם עושים יעשו את העבודה, לא איומים והפחדות!
"נקוט כלל זה בידך", ממשיך הרב וולבה (שם) "עידוד משפיע יותר מעונש. ציון לשבח או פרס פועלים יותר מאיומים או עונשים. ואם בכל ענייני החינוך עידוד משפיע יותר מעונש, בנושא זה על אחת כמה וכמה, מכיוון שהקושי של הילד ממשי, ושליטתו היא שברירית ומועדת לכישלון… ודברים שלא נאמרו בשקט ובסבלנות אינם מתקבלים".
אולי גם זה יעניין אתכם:
מגילת זכויות הילדים
לוח הקסם
לאפשר להם לבחור
היו שם בשבילם, תבינו את הקשיים איתם הם מתמודדים בזמן הגמילה ושדרו להם טונות של חום ואהבה והמון אמפתיה. בתהליך הזה מגיעים גם לשלב של נסיגה, מה שנקרא שלב הפספוסים. למשל, למצוץ מוצץ או אצבע אחרי שכבר נגמלו, לבקש את הדובי הישן והמרופט או השמיכה שהיו החברים הכי טובים ברגעי משבר, כשקיבלו מכה או כשסתם הרגישו מתוסכלים. אפשרו להם, אפילו לזמן קצר ומוגבל, ואחר הסבירו להם בנחת ובמתיקות למה כדאי להמשיך עם הגמילה. אם הם בחרו להמשיך, צ'פרו אותם עם פרס קטן, מגיע להם.
כי כמו הילדים, גם לנו יש רגעי נסיגה בדברים שקיבלנו על עצמנו – למשל, בדיאטה, בגמילה מסיגריות, או אפילו בדברים רוחניים שנכשלנו בהם. לכן באותה מידה שנבין ונסלח לעצמנו, כך ננהג עם ילדינו.
פרגנו על ההצלחה של כל צעד בדיוק כמו שהייתם רוצים שיפרגנו לכם. כל פסיעה, ולו הקטנה ביותר, בתהליך ראויה למחמאות, לגרום לילד להרגיש טוב עם מה שהוא עושה.
הורים יקרים, אין קיצורי דרך! הדרך הקצרה היא הארוכה, והדרך הארוכה היא הקצרה והבטוחה. את כל ה'חברים' הצמודים שלהם – דובי, מוצץ או מה שלא יהיה, לא זורקים יום אחד לים וזהו. הכל צריך להיות בהדרגה, עם הכנה נפשית. אם הילד מגלה סימני בגרות וחפץ מעצמו להיפטר מחפץ אליו הוא קשור – כאן בהחלט מומלץ לעודד אותו לעשות את זה.
גמילה היא עבודה, בעיקר של התגברות שלא פעם ניתן להשוות אותה לעבודת המידות הנדרשת מהאדם הבוגר. ההצלחה וההתגברות שנדרשת מילדים בהחלט תהווה קרש קפיצה לסלילת דרכם בהתגברות על דברים נוספים, ובהמשך דרכם בחיים. "כוח אחד מקנן בכל אדם", אומר הרב וולבה ע"ה, "העמוק שבכוחות כוח כביר הוא. למעשים הוא מביא – וגם את הדרך הוא מאיר, כי גם סייעתא דשמיא (עזרה משמים) הוא מעורר: הרצון".ו"אין לך דבר העומד בפני הרצון, ובדרך שאדם רוצה לילך – בה מולכים אותו", כמו שאומרים חז"ל.
התפילות שלנו כהורים על הכוח הזה – גם אצל הילדים וגם אצלנו, גם על תהליך הגמילה, ובכלל על כל תחום בחיינו ובחייהם, יהפכו את התהליך הרגיש הזה למשהו נעים ומהנה.
נ.ב. ממומלץ לקרוא ספרים בנושא, לקבל הכוונה והדרכה אם אינכם יודעים איך לגשת לתהליך הזה. עצות מאנשי מקצוע מועילות ועוזרות, ובמקרים רבים אפילו משנות דפוסי חשיבה ישנים ושאינם נכונים או רלוונטיים, שוברות מיתוסים שסרן שמועתי יצר בתוכנו עם השנים.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור