אין יאוש כלל בעולם

הצורך הטבעי, כביכול, של האדם

בעידוד – שורשו עמוק מאוד ויש בו

סוד גדול, כי אין זו סתם תכונה טבעית,

אלא שורשו במלחמת היצר.

 

 

אחד מהסממנים הבולטים בתורת רבנו הוא, נושא ההתחזקות. המשפט: "אין ייאוש בעולם כלל" מהדהד מאז שצעק אותו רבנו לתלמידיו, לפני כמאתיים שנה, ומבטא את עומק הבנתו של רבנו לנפש הרגישה שלנו ולצורך המהותי שלה בעידוד וחיזוק.

 

תורתנו היא תורת חיים, ולמרות הנוקשות שיש לכאורה בתורה, לגבי החיוב הבלתי מתפשר בקיום מצוותיה, היא מכילה בתוכה רחמים ואפשרות תיקון אין סופיים, כי סוף כל סוף, בשביל כך ברא הבורא את העולם ונתן את התורה – בשביל לגלות רחמנותו.

 

את הרחמנות שיש בתורה מגלה לנו הצדיק הגדול במעלה שיודע לחשוף ולגלות אותה. כי הוא יודע את פנימיות התורה ואת שורשיה, ומשיג את הכוונה והרצון שיש לבורא בכל מצווה ומצווה. דהיינו שהצדיק הגדול במעלה מבין באמת מה הרצון שמסתתר בתורה, ומה הבורא באמת מתכוון לתת לכל אחד ואחד על ידי התורה ומצוותיה, כי הוא אינו רואה רק את חיצוניות הציווי: עשה כך וכך! אלא רואה את הפנימיות, והעושר הרוחני, והטובה הנצחית, והרחמנות שיש במצוות. כי על ידי עבודתו שעבד במסירות נפש ויגיעה עצומה, ביראה ובאהבה, הוא עלה ונתעלה למקום שבו אין שום דין ושום צמצום, וזכה להשיג את האהבה שיש במצוות, ואותה הוא יכול להאיר לכל המתקרבים אליו. ובלא ההארה הזאת אין לאדם כלים לראות ולהרגיש את האהבה הזאת, וכל התורה עלולה להצטייר בעיניו כאוסף של חוקים קשים ודרישות מוגזמות ח"ו.

 

ובאמת, מעלתו של כל אחד תלויה ביכולת שלו להמתיק דינים ולבטלם. אצל אנשים פשוטים המתקת הדינים מתבטאת בהתגברותם על היצרים הרעים שלהם, כל אחד כפי התאוות והמידות שיש לו, כי כל היצרים הרעים שורשם העליון והרוחני הוא מידת הדין, ומשם משתלשלים ויורדים למטה ומתהווים ליצרים רעים, וכל אחד שנלחם ביצריו, הוא עוסק בעצם בהמתקת הדינים, אלא שאין המתקתו בשורש אלא בהשתלשלות. וככל שאדם עולה במדרגות הקדושה כך הוא צריך להמתיק דינים יותר קרוב לשורש, עד שאצל הצדיקים האמיתיים ההמתקה היא ממש בשורש מידת הדין

 

בעצמה, ומשם הם מגלים ומשפיעים לעולם רחמים גדולים מאוד וחסדים עצומים, שזה מועיל לכל המתקרבים אליהם, גם לקטנים במעלה, שיוכלו להתגבר על מידותיהם הרעות ותאוותיהם.

 

ובודאי, הצדיק נאמן לבורא ולתורתו, ואין הוא מגלה את רחמנותו של הבורא בשביל לגרום לנו לרפיון או החלשות בקיום התורה. כי התורה היא החיים, וכל חסרון בקיום התורה הוא חסרון בחיות האדם ובטובה הנצחית שלו, לכן בודאי רצונו של הצדיק הוא שכל אחד מישראל יקיים את התורה בשלמות, כי זו היא הרחמנות האמיתית. ובזה טועים רבים, שאינם מאמינים בדרך של ההתחזקות, ונראה להם שזה כביכול מחליש את יראת השמים, ואין זה אלא תחבולת היצר הרע, שנותן להם להרגיש שהם יכולים להיות צדיקים בלי התחזקות ואחר כך מפיל אותם לגמרי מכל התורה ר"ל. אבל הצדיק יודע, שבכך שהוא מגלה לעמו את רחמנותו של הבורא, בכך הוא מחליש להם את היצר הרע, כי היצר הרע כאמור, שורשו במידת הדין, וככל שאדם יודע יותר מגודל הרחמנות של הבורא, כך הוא יכול יותר להתגבר על יצרו הרע, דהיינו התאוות והמידות הרעות.

 

זה הסוד אין יודעים הרבה, לכן רבים הם הנחלשים ומתייאשים מקיום התורה. אין זה אלא בגלל שלא זכו להתקרב לצדיק האמיתי המגלה את הרחמנות הזאת, ומחזק ומעודד את כל הנפשות המתקרבות אליו, ובכך דווקא מביא אותם אל קיום התורה. כי אם היה האדם מאמין ברחמנותו של הבורא, וחש את האהבה שבתורה, בודאי היה מצליח להתגבר על יצרו הרע ולהגיע לקיום התורה בשלימות, הן מהסיבה הטבעית של העידוד הנפשי, והן מהסוד המסתתר בזה, היינו עניין המתקת הדינים, הגורם בעצם להחלשות היצר הרע.

 

לכן זוהי אחת מתחבולות היצר הרע הגרועות ביותר…וגם הנפוצות ביותר – להסית את האדם שלא יאמין ברחמנות של הבורא, כי בכך הוא בטוח שיוכל להפילו ברשתו, מאחר וכאמור, שורשו הוא במידת הדין, וככל שהוא מצליח להגביר את מידת הדין על האדם יותר, כך יותר אותו אדם חשוף לתחבולותיו ולהסתותיו.

 

אבל תורתו של רבנו היא התרופה האמיתית לכך, כי היא מלאה בחיזוקים לנפש האדם: שלא יתייאש, ושיתחיל בכל פעם מחדש, ושישמח עצמו בנקודות הטובות שיש בו עדיין, ויהיה תמיד בשמחה ולא משנה מה עבר עליו, ושלא יהיה אכפת לו משום בלבול וביטול בעבודתו, ושיצעק תמיד אל ה' כל עוד נפשו בו ועוד ועוד…כי רק על ידי ההתחזקות הזאת וגילוי האהבה שיש בתורה, יכולים כולם לזכות להכיר את רחמנותו של ה' ולחוש את אהבתו לעמו בכל רגע ורגע, ולהתקרב לעבודת הבורא ולקיים את התורה.

 

אותם אנשים, שנראה להם מוגזם ומיותר לעסוק כל כך בחיזוק הנפש ועידודה, וכל הדיבורים על שמחה והתחזקות נראים להם מעוררים רחמים, אין זה אלא משום שגדלו באווירה קשה של חוסר רחמנות וחוסר הבנה, ונהיו מחוספסים וחסרי רגישות לנפש האדם וצרכיה, ואף את נפשם שלהם אינם מרגישים ומבינים. אבל רוב בני האדם שעדיין לא אבדו צלם אנוש, צריכים מאוד שיעודדו ויחזקו אותם, וכל מילה של עידוד וחיזוק מפיחה בהם חיים חדשים וכוחות עצומים. לכן הצדיק הרחמן אינו חוסך בזה, אלא משפיע על המתקרבים אליו הרבה חיזוק ועידוד, כי יודע את נפש האדם ורוצה בטובתו של כל אחד ואחד, ורואה לחזק ולעודד את כל אחד מישראל באשר הוא שם, שלא יתייאש לעולם מלקוות אל ה' עוד ועוד.

 

לכן אל יהיה אדם אכזרי כלפי עצמו, ואל ימנע את עצמו מהדרך הנפלאה של התחזקות ושמחה, וישתדל לעודד את עצמו תמיד, ולחזק את עצמו, להאמין בעצמו ובאהבתו של הבורא אליו. ואל ישעה אל דברי השקר של היצר הרע, שבא אליו בשם התורה וחוקיה להפילו ולייאשו, באומרו אליו כל היום "איה אלוקיך", היינו שמאשים אותו כל היום שאין בו יראת שמים, ומתלבש עצמו במצוות כדי להפילו בסופו של דבר ברשתו ולבטלו מכל המצוות. כלומר, שבתחילה בא אליו באצטלה של צדקות, ואומר לו: "ככה מתפללים?", "ככה לומדים?", ומייאש אותו, ואחר כך מסית אותו שאין לו שום תקנה וטוב יותר שיפרוש מהתורה ויהנה מתאוות העולם הזה. וטוב יותר היה שיתרצה האדם לשמוח אפילו במדרגתו הנמוכה ובמצוותיו החסרות והפגומות, ובלבד שלא יפרוש לגמרי מאחרי ה', וסוף כל סוף אם לא יתייאש, וישמח בחלקו, ורק יבקש מה' שיקרב אותו להיות כרצונו, יזכה גם לעבוד את ה' בצורה יותר ויותר טובה עם הזמן, ועל כל פנים לא יאבד לגמרי את עולמו יהיה איך שיהיה.

 

כי הצורך הטבעי, כביכול, של האדם בעידוד, שורשו עמוק מאוד ויש בו סוד גדול, כי אין זו סתם תכונה טבעית, אלא שורשו במלחמת היצר. כי על ידי העידוד וההתחזקות נחלש כוחו של היצר הרע, ששורשו במידת הדין, ומשם האכזריות משתלשלת כדי להגביר את כוחו של היצר הרע, והאכזריות בראש ובראשונה היא של האדם על עצמו, שמונע מעצמו את העידוד וההתחזקות, ואילו הרחמנות המתבטאת בעידוד והתחזקות, היא משתלשלת מעבודתו של הצדיק האמת העוסק בהמתקת הדינים בשורשם, והיא המחלישה את כוחו של היצר הרע בכל הבחינות, ועל ידה יזכה האדם לעבוד את ה' באמת, ולקיים את התורה בשלימות, ולהגיע לכל טוב בזה ובבא אם ירצה.

 

ועתה שאנו נמצאים בימי ספירת העומר, שהם ימים של תיקון המידות, ויש בהם בחינה של ימי דין, אנו צריכים ביותר לעסוק בהמתקת הדינים בשורשם, וזה אינו אלא על ידי הרבה התחזקות, דהיינו לשמוח בכל נקודה טובה שזוכים לה, ולהתעודד תמיד להמשיך לקוות אל ה', כמו שכתוב: "קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'".

 

ה' יתברך יזכנו להתקרב לצדיק האמיתי ולשמוע בקולו ללכת עם התחזקות, ולא נהיה חכמים בעיני עצמנו ללכת במידת הדין, כי על ידי כך יתגבר היצר חלילה, אלא נציית לדברי רבנו להיות רק בשמחה, ועל ידי זה נזכה לצאת ממידותינו הרעות ולהתגבר על התאוות, ונזכה לגאולתנו הפרטית והכללית במהרה בימינו אמן ואמן.