אין כמו בבית

הוא התחיל את דרכו בבית הצעיר
והשמח שלנו, חדש וקורן על הקיר,
כמו כל החפצים בבית. ליד התמונה
היה כתוב 'אין כמו בבית', אבל זה
לא מה שהרגשנו.
 
 
"ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה מכל העמים, כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה).
 
כמה דברים מתוקים מקבלים כשעושים התחלה חדשה או שינוי, בעיקר כשמדובר בשינוי מקום המגורים? את התשובה לשאלה הזו קיבלתי כשהתחלתי לארוז את הבית לפני המעבר לדירה החדשה. זה היה מדהים לגלות מה אדם יכול למצוא תוך כדי אריזה של בית מלא בחפצים ישנם, כאלה שכבר העלו אבק ולא השתמשו בהם שנים. לרוב, אדם אומר לעצמו – אם לא השתמשתי בדברים האלה, אז או שיהיה להם שימוש בבית החדש, או שפשוט הם ימצאו את עצמם בפח האשפה הקרוב.
 
אחד כזה מצאתי כשארזתי את הבית. זה היה חפץ נוי שלא יכולתי להיפרד ממנו. קישוט, אם אפשר לומר, שמלווה אותנו מאז תחילת הנישואין, ובדרכים רבות גם מייצג את כל מה שעברנו לאורך כל השנים. זה היה מתלה מפתחות מעוצב שעליו כתוב: "אין כמו בבית", עם משטח אובאלי לתמונה.
 
הוא התחיל את דרכו בבית הצעיר והשמח שלנו, חדש וקורן על הקיר, כמו כל הדברים החדשים, הטהורים והמתוקים שהיו בבית – כאלה שממש תואמים את חיינו. בחלק האובאלי הייתה תמונה של שני הילדים הראשונים, מחייכים ושמחים, בלי שום שמץ של דאגה. במהלך השנים, התמונה השתנתה ובמקומה שמנו תמונה של המשפחה המורחבת יותר. הזוהר של השנים הראשונות כאילו דהה, כמו שאנו 'הזקנו' עם השנים. ואז, כשמשבר פקד אותו המשטח נותר ריק, ללא שום תמונה. המסגרת הריקה סימלה את החלל הרוחני הענק שהיה בחיינו. והמתלה, שהיה נחמד גם בלי תמונה, המשיך להחזיק עליו את המפתחות של בני הבית, אך חסר את הערך המיוחד שהיה לו, את המטרה המתוקה שלשמה הוא נוצר. המשפחה שלנו, כמו המסגרת בלי התמונה, הייתה חסרה את המהות של מטרתה – תורה ומצוות.
 
בעזרת ידו המכוונת של בורא עולם ועוד כמה ניסים על הדרך, התחלתנו לשמור את השבת וללמוד מה המשמעות של בית יהודי. בעלי ואני גדלנו בבתים שהייתה בהם זיקה מסוימת ליהדות ולשורשים, היה לנו מושג במה מדובר, אבל אף אחד משנינו לא התייחס לנקודה זו ברצינות ועשה איתה משהו. זה קרה כמה שני אחרי שהתחתנו, אחרי שעלינו לארץ ישראל.
 
"ועתה – אם עתה תקבלו עליכם יערב לכם מכאן ואילך, שכל התחלות קשות" (רש"י).
 
את 'טקס החנוכה' שלנו כאן בארץ ישראל עשינו עם אתגר אחרי אתגר שניצב בדרכנו, עם המון התמודדויות וקשיים. הנישואים הכושלים בשילוב קשיים כלכליים יצרו ואקום די מסוכן, דבר שהכביד גם על הילדים. ניסינו להמשיך 'לזרום' עם התגלית החדשה שלנו – הדבקות, אבל כשהרחמים העצמיים גואים והופכים לשגרה והדבקות כבר לא באה מתוך הלב, זה נועד לכישלון, זה כמו לשקוע עם סירת הצלה מחוררת במים העמוקים. אך אם לא הייתה זו מתנה שהשם נתן לנו – ספרו של הרב שלום ארוש – בגן  האמונה, שהגיע אלינו עד לפתח הדלת ממש, היינו הופכים ל'אוכל לכרישים'…
 
מאז שעלינו לארץ, לפני 19 שנים, מתלה המפתחות הזה כאילו נעלם ולא נראה יותר. הוא לא קישט את קירות ביתנו כאן בישראל, אלא נדחק לתוך מגירה באחת השידות. כשהתחלתי לארוז ולאסוף את החפצים מכל המגירות לפני המעבר האחרון, גיליתי אותו. כמעט בכיתי כשראיתי אותו. מי שסימל חוסר התפקוד של הבית שלנו במשך כל כך הרבה שנים, התגלה כקודר ועטוף בשכבות של אבק. המראה היה עצוב לגמרי. אבל לא התייאשתי. כי כמו שיש לנו את היכולת לנקות את עצמנו בעזרת התשובה מכל מעשה לא טוב שעשינו, לחזור לבורא עולם ולהביע חרטה, לקחתי את מתלה המפתחות והתחלתי להבריק ולמרק אותו. ניקיתי את האבק שהיה עליו, גם את זה שחדר לסדקים שנוצרו בו עד שהוא היה מוכן לקבל תמונה חדשה. עכשיו, כל מה שהייתי צריכה הוא רק תמונה שתתאים למשטח האובאלי הפנוי.
 
כשמצאתי אותה, ידעתי שזו התמונה שצריכה להיות שם. הייתה זו תמונה של קן, ציפור וגוזלים שצילמנו בדירה האחרונה בה גרנו. לא יכולתי למצוא הקבלה-תמונה טובה יותר למצב בו אנו נמצאים. כי כשהסתכלתי עליה, ראיתי בה הרבה דברים שמסמלים אותנו. אני כמו הציפור. בניתי את הבית, גידלתי את הגוזלים ועכשיו, בעזרת השם, הם אט אט יעזבו את הקן, לקן משלהם. בנינו את הבית שלנו על הענף הכי רעוע שהיה על העץ, זה מה שהיה בהתחלה, אבל ברגע שחיברנו עצמנו לשורשים, אפילו הרוח החזקה ביותר לא יכלה לפגוע בנו.
 
"גם ציפור מצאה בית ודרור, קן לה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלוקי" (תהלים פד, ד).
 
לא רק שהצלחנו לקיים את הבית על אדני הקדושה, אלא גם לבנות אותו בארץ האהובה והיקרה שלנו, של אבותינו מימי קדם, כשאנו מגובים בהשגחה הפרטית של בורא עולם. וכמו שמורה לנו התלמוד, השארנו משטח של אמה על אמה (לרוב מעל דלת הכניסה) לא צבוע, כסמל לחורבן בית המקדש (שייבנה במהרה בימינו אמן). ועל הקיר ליד, מתלה המפתחות שוב מקשט את הכניסה. זו תזכורת מתוקה לכל הברכות של השם ושאנחנו, סוף סוף, יכולים לגור ב"אין כמו בבית" שלנו.